בהמשך לפסק הדין החלקי וההחלטה מיום 19.2.2019, להלן הכרעת בת המשפט בסוגיה שנותרה במחלוקת בין הצדדים, הנוגעת למועד סיום ההגבלה על חשבונה של המבקשת אצל המשיב.

רקע וטענות הצדדים, בתמצית

ביום 2.10.18 הגישה המערערת ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן- החוק), כנגד המשיב לבקשה, בנק מזרחי טפחות (להלן- הבנק) במסגרתו ביקשה כי בית משפט זה יבטל הבאתם של 27 שיקים, במניין השיקים שסורבו על ידי הבנק. יצוין, כי ההגבלה על חשבונה של המערערת החלה ביום 2.10.18.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו תעוכב ההגבלה על החשבון.

יום למחרת ניתן על ידי סעד ארעי לפיו תעוכב ההגבלה על החשבון, וכן קבעתי דיון בנוכחות שני הצדדים.

לאחר שהדיון נדחה, לבקשת הצדדים, מספר פעמים, ביום 17.2.19 הגיעו הם להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין (חלקי), לפיה כל השיקים שסורבו בחשבון מיום 17.11.17 ועד ליום 19.2.19 יכללו במסגרת הגבלה אחת על החשבון. כן הסכימו הצדדים, כי המערערת תוותר על כל טענותיה בערעור כלפי הבנק בגין סירוב השיקים, וכי למערערת נותרה טענה אחת, לעניין מועד סיום ההגבלה.

בד בבד עם הגשת ההודעה בדבר ההסכמה לעיל, הגישה המערערת "בקשה לקבוע כי מועד ההגבלה יסתיים ביום 1.10.19" במסגרתה נטען כי יש לקבוע, שבחישוב תקופת ההגבלה על החשבון, תימנה התקופה שבה עמד הצו הזמני בתוקף. משכך, טענה המערערת כי לקבוע שמועד ההגבלה יסתיים ביום 1.10.19.

לטענת המערערת יש להתחשב בכך שהסדירה את ענייניה מול הבנק, כי מאז הגשת הערעור היא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, וכי הבקשה לסעד זמני הייתה הכרחית בנסיבות, ומשכך אין מקום "להעניש" אותה (כדבריה) על כך שנזקקה לו.

מנגד, הבנק טען, בתמצית, כי יש לדחות את טענת המערערת משום שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעניין. לטענת הבנק, בהתאם לדין, התקופה שבה עמד הצו הזמני בתוקף לא תובא בחשבון תקופת ההגבלה, והסמכות להורות אחרת נתונה אך ורק לבית משפט של ערעור.

דיון והכרעה

דין טענת המערערת להידחות, מן הטעם שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לקבוע כי התקופה שבה עמד הצו הזמני בתקפו תובא בחשבון תקופת ההגבלה, הכל כפי שיפורט להלן.

סעיף 10א בחוק קובע כדלהלן:

"10א. (א) בית המשפט רשאי, לבקשת מי שהגיש ערעור, לתת צו שימנע את תחילת ההגבלה; משניתן הצו יחולו הוראות אלה:

(1) המבקש לא יהיה רשאי לפתוח חשבון ובנק לא יפתח לו חשבון בתקופה שהצו עומד בתקפו;

(2) התקופה שבה הצו עמד בתקפו לא תובא בחשבון תקופות ההגבלה שנקבעו בסעיף 3ב;

(ב) שיקים שסורבו בתקופה שבה עמד הצו בתקפו, ייכללו במנין השיקים לענין סעיף 10.

(ג) הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום שניתנה על פי סעיפים 10 או 10א, רשאי בית משפט שלערעור, אם ראה זאת לנכון, לקבוע כי הוראת פסקה (1) לסעיף קטן (א) לא תחול, או כי על אף האמור בפסקה (2) לסעיף קטן (א), תובא התקופה שבה עמד הצו בתקפו, כולה או מקצתה, בחשבון תקופת ההגבלה".

הסוגייה זכתה להתייחסותו של כב' השופט י' עמית, במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" (הפרקליט מד, ג), לפיו ציין, כי המחוקק העניק רק לערכאת הערעור בלבד את הסמכות להביא את תקופת העיכוב בחשבון תקופת ההגבלה (בעמ' 479). זאת, בין היתר, לאור נוסח הסעיף, שמציין בפירוש כי הסמכות נתונה לבית משפט של ערעור, ללא ציון של בית משפט שלום. השופט י' עמית הסביר, כי צו לעיכוב הגבלה ניתן כדבר שבשגרה עד להכרעה בבקשה לגופה, והכללת תקופת העיכוב במניין תקופת ההגבלה, בכל מקרה ומקרה בו ניתן צו עיכוב, הייתה מרוקנת מתוכן את הסנקציות שקבע המחוקק (עמ' 480).

ברע"א 2453/04 עו"ד גבאי ציון נ' בנק מסד בע"מ (29.7.2004) קבע כב' השופט רובינשטיין את הדברים הבאים, היפים לענייננו:

"לא למותר לציין, כי בהצעת החוק שבה הוצע סעיף 10א נאמר, כי: "התקופה שבה הצו (הזמני - א"ר) עמד בתוקפו לא תבוא בחשבון תקופות ההגבלה..." (הצעות חוק תשנ"א 239, 243); ובדברי ההסבר (שם) נאמר "שאם לא כן עלולה תקופת ההגבלה להתקצר ללא הצדקה, רק משום שהליכי הערעור התארכו". בחוק כפי שנתקבל, הוספה האפשרות לקיצור התקופה על ידי בית המשפט שלערעור. ניתנה איפוא האפשרות לבית המשפט לשקול, אך עליו לעשות זאת כמובן במסגרת תכליתו של החוק, המאבק בשיקים ללא כיסוי" (פסקה ה'2).

ובהמשך:

אך מובן הוא, כי מבקשי הסעד הזמני מקווים ככלל כי יצליחו בערעורם בבית המשפט המחוזי וההגבלה תוסר, ולכן נוטלים הם עליהם את "סיכון תקופת הביניים" על ההגבלה החלקית שבה; אך אם לא זכו בערעורם, עליהם לשאת ככלל בתקופת ההגבלה המלאה, והדעת נותנת כי המקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות לפי סעיף 10א(ג) של כלילת תקופת הסעד הזמני בתקופת ההגבלה יהיו במשורה. זאת, כדי שחכמים יועילו בתקנתם, והחוק ישיג את מטרתו במאבק בשיקים ללא כיסוי" (פסקה ו'3).

מן האמור לעיל עולה בבירור כי סעד של הכללת תקופת העיכוב במסגרת תקופת ההגבלה על החשבון, יינתן במשורה, על ידי ערכאת ערעור (וראו גם: רע"א 9162/04 הרב משה אברהם סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (5.12.2004); ע"א (ת"א) 1350/94 עתון לכל אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (3.7.1996)).

משאלו הם פני הדברים, חוששני שאין בידי לקבל את טענת המערערת, בדבר מועד סיום ההגבלה.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.