בפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

1. התובע, יליד 1980, נפגע לטענתו בשתי תאונות דרכים ביום 01.03.2016 וביום 29.12.2016, אשר הוכרו על ידי המל"ל כתאונות עבודה.
2. ביום 17.07.2017 התקיימו שתי וועדות רפואיות במל"ל אשר דנו בכל אחת משתי התאונות בנפרד. בוועדות נכח אותו פוסק רפואי יחיד מתחום האורטופדיה.
3. בדו"ח הוועדה הראשונה, ביחס לתאונה מיום 01.03.2016, צויין כי המסמכים שעמדו בפני הוועדה הם אישורי מחלה, תעודות לנ.ע. (שניהם ללא פירוט תאריכים) ומעקב מרפאה מיום 18.7.16. הפוסק בדק את התובע והעריך את נכותו בשיעור 10% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל ו- 10% נוספים בגין פגיעה צווארית.
4. בדו"ח הוועדה השניה – אותו פוסק באותו יום – ביחס לתאונה מיום 29.12.2016, צויין כי המסמכים שעמדו בפני הוועדה הם סיכום ביקור מיום 30.12.16, דו"ח טרמ מיום 29.12.16, תעודות לנ.ע. ללא תאריך, תיק תאונת עבודה מיום 7.5.08 וסיכום ביקור מיום 1.1.17. הפוסק בדק את התובע והעריך את נכותו בשיעור 5% בגין שבר ביד שמאל.
5. אין חולק כי התובע נפגע בשורה של תאונות שקדמו לשתי התאונות נשוא התביעה וזאת בשנים 2000,2002,2006,2008,2010,2012,2014,2015. בתאונות אלו נמצאו במצטבר תלונות שונות על פגיעות בשורש כף יד שמאל, בכתף שמאל ובצוואר. בתאונה משנת 2015 אף היה חשד לשבר בשורש כף יד שמאל שאבחונו לא הושלם עקב סירוב התובע לבדיקת CT.
6. התובע אינו מכחיש את הממצאים שפורטו במסמכים הרפואיים בבקשת הנתבעת אך טוען כי אלו בגדר 'אפיזודות חולפות' אשר אינן מבססות נכות. עוד טען התובע כי החלטת הוועדה מנומקת ויש להסתפק בה.
7. אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין זה. בבקשת הנתבעת הוצגה שורת תלונות ארוכה ומהותית מפי התובע לאורך השנים וזאת הן ביחס לכאבים ומגבלות בצוואר, הן ביחס לכתף שמאל והן ביחס לשורש כף יד שמאל, וזאת מעבר לתלונות נוספות שאינן נוגעות לענייננו.
8. חומר רפואי רב זה לא עמד בפני הוועדה, היא לא התייחסה אליו כלל ובוודאי לא נימקה את קביעתה ביחס לתלונות עבר.

הוועדה גם לא נימקה את קביעת הנכות בגין הצוואר בתאונה מיום 01.03.2016, למרות שתלונה ראשונה על כך הועלתה רק מס' חודשים לאחריה.

עוד יצוין כי אמנם בפני הוועדה שדנה בתאונה מיום 29.12.16 עמד תיק תאונת העבודה משנת 2008, אך הוועדה לא התייחסה אליו כלל. מנגד, החומר הרפואי שהציגה הנתבעת בעניין תאונה זו מלמד כי באותה תאונה התובע התלונן בין היתר על כאבי צוואר וכן ארעה חבלה לשורש כף יד שמאל והיא אף הושמה בגבס.

1. כפי שנפסק לא אחת, כאשר בעברו של התובע היו תאונות נוספות או שיש לו עבר רפואי רלבנטי והוועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה הנבדקת לבין מצבו – יש יסוד ליתן רשות להביא ראיות לסתור (ר' לדוגמא רע"א 2993/14 ‏רוטמן נ' הכשרת הישוב, נבו ‏11.9.2014, רע"א 4704/12 סימן טוב נ' הראל, נבו ‏3.9.2012).
2. לפיכך, חומר מהותי זה מעברו של התובע, אשר לא עמד בפני הוועדה, מצדיק כשלעצמו העתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור.
3. מסקנה זו מתחזקת כאשר קביעת המל"ל ביחס לשתי התאונות אינה קוהרנטית. קיומם של שני דוחות הוועדות הרפואיות במקביל, כאשר בכל דו"ח ישנה התעלמות מוחלטת מהתאונה המקבילה שנבדקה באותו יום מעורר קושי מסוים, ואינו מאפשר לעמוד על האבחנה שעשתה הוועדה במצבו הרפואי של התובע.

הכיצד באותו יום נמצאה לתובע נכות בשורש כף יד שמאל גם בשיעור 5% וגם בשיעור 10%, מבלי שהוועדה מתייחסת ליחס בין קביעות אלו או מגדירה מצב נוכחי בעת הבדיקה תוך 'ניכוי' מפורש של מצב קודם, ולו מהתאונה הראשונה? ובמילים אחרות – האם נכותו הכוללת של התובע ביד שמאל היא 10% או 14.5%?

1. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על מינוי מומחה בתחום האורטופדיה לבדיקת התובע וקביעת נכותו ביחס לכל אחת מהתאונות נשוא התביעה.

אין להעביר למומחה העתק ממסמכי המל"ל וקביעותיו.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ט, 09 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.