1. המבקשת הגישה ערעור על הגבלת חשבון הבנק שלה אצל המשיב, לפי סעיף 10 לחוק שקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 והיא מבקשת להורות על מניעת תחילת ההגבלה על פי סעיף 10א' לחוק, באופן דחוף, במעמד צד אחד בלבד.
2. עניינה של הבקשה 40 שקים שסורבו ביום 2/10/18.

המבקשת לא טוענת כי איזה מן השקים שסורבו, סורב על אף שמסגרת האשראי בחשבונו אפשרה את פרעון השיק.

עם זאת, לטענת המבקשת, נוכח העובדה שהבנק נהג בעבר לכבד שקים שמשכה, על אף קיום יתרות חובה חריגות, נוצר הסכם מכללה בין הצדדים, לפיו על הבנק לכבד גם שקים בחריגה ממסגרת האשראי, דבר שהקים לה יסוד סביר להניח שהשקים המסורבים יכובדו. לטענתה מסגרת האשראי שהוקצתה לה היתה "גמישה".

עוד טוען המבקשת כי היה בכוונתה להפקיד בחשבון הבנק שקים דחויים לניכיון, בסכום כולל של 200,000 ₪, אך בשל חג הסוכות ושביתה במגזר הערבי הגיע מנהל התובעת לבנק רק ביום 2/10/18, אז התברר לו שהשקים כבר סורבו.

1. הבקשה לוקה בליקויים מהותיים אשר מצדיקים דחייתה על הסף –

• לא צורפה לבקשה הודעה על הגבלה לפי סעיף 3א' לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 ואין לדעת מהבקשה, אם בכלל ומתי התקבלה אצל המבקשת הודעה כאמור, אם ומתי אמורה ההגבלה על חשבון המבקשת להיכנס לתוקפה.
• הבקשה מתייחסת רק לשקים שסורבו ביום 2/10/18 ללא כל התייחסות לכל כמות השקים שסורבו בחשבון המבקשת במהלך תקופה של שנה. המבקשת אף צירפה לבקשה דפי חשבון חלקיים, לתקופה של כחצי שנה בלבד, החל מחודש 3/2018 ועד תחילת 10/2018.

עיון בדפי החשבון שכן צורפו מלמד כי עשרות רבות של שקים סורבו בחשבון הבנק של המבקשת ביום 31/7/2018 ואין בבקשה כל התייחסות לכך.

• בניגוד להוראת סעיף 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981, לא צורפו לבקשה העתק מפנייתו של המבקש אל המשיב בבקשה לבטל את השיקים נשוא הערעור ממנין השיקים המסורבים ותשובת המשיב לפניה. המבקש אף לא הזכיר בבקשה קיומו של הליך כאמור. פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף. [ראה למשל רע"א 36199-01-11 חוצבי הנגב והדרום בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (3/2/2011), וכן סעיף 5 לפסק הדין בבש"א (שלום י-ם) 9548/04 וולס נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (9/4/2006) וסעיף 7 לפסק הדין בבש"א (ביש"א) 569/07 עופרי הירדן נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ(12/4/2007)].

די בכל אחד מהמחדלים הנ"ל כדי לדחות את הבקשה על הסף, לא כל שכן שלושת יחדיו. למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי בכך והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.

1. טענתה של המבקשת בדבר קיום "אשראי גמיש" וכי התנהגות הבנק בעבר יצרה התחייבות מכללא של הבנק להמשיך ולפרוע שקים בחריגה ממסגרת האשראי, איננה עולה בקנה אחד עם הדין.

יתר על כן, נוכח החזר עשרות רבות של שקים בגין אכ"מ ביום 31/7/18, לא ניתן לקבל את הטענה, שהיה למבקש יסוד סביר להניח שהבנק יכבד שקים נוספים על אף חריגה ממסגרת האשראי. ההיפך הוא הנכון, עובדות אלה מלמדות שהיה עליו לדעת היטב שהבנק מסרב לכבד שקים כאלה.

יפים לעניין זה דברים שנכתבו במאמרו של כבוד השופט י' עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד עמ' 471:

"החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים... העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להגיח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי... העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש".

1. הצגת שני שקים שהיה בכוונת מנהל התובעת להפקיד לניכיון, לאחר מועד הפירעון של השקים שסורבו, לא מלמדת על כך שהבנק היה מקבל שקים אלו לפירעון והיה מזכה את חשבון המבקשת.

המבקשת לא הציגה נימוק מדוע לא פעלה להסדרת היתרה בחשבון הבנק שלה לפני סוף השבוע וחג הסוכות, לפני יום שישי 28/9/18 וחיכתה לצורך כך עד לאחר חג הסוכות, ליום 2/10/18, לאחר שהיה כבר מאוחר מידי.

יתר על כן, עיון בדפי החשבון שכן הוצגו מלמד כי, משום מה, שני השקים לניכיון לא נוכו וסכומם לא הופקד בחשבון המבקשת. מה שמותיר את טענתה בעניין זה סתמית.

1. דהיינו, אין בטענות המבקשת להקים תשתית ראייתית לכאורית מינימאלית, המבססת סיכוי סביר לקבלת הערעור.
2. המבקשת מדגישה את הנזקים החמורים שעלולים להיגרם לה אם לא יינתן צו זמני כמבוקש.

על פי פסיקת בית המשפט העליון, על פי תכלית החוק קיים אינטרס ציבורי חשוב לא לעכב כניסה של הגבלת חשבון לתוקף, שגובר על האינטרס האישי, למעט בנסיבות חריגות. ראה פסק דינה של כבוד השופטת עדנה ארבל ברע"א 7435/05 סגל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (26/10/2005):

"...מן העבר השני עומדת במאזן הנוחות הפגיעה בציבור באם ינתן צו המניעה הזמני, היינו, אינטרס הציבור בהטלת ההגבלה לאלתר (י' עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד (תשנ"ח) 449, 478). מעבר לתכלית ההרתעתית של החוק, שנפגעת עם דחיית ההגבלה, נועד החוק להתמודד עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כיסוי, על-ידי מניעת מי שעשרה שיקים שלו סורבו על-ידי הבנק מלהמשיך ולפזר שיקים ללא כיסוי בשנה שלאחר המועד בו סורב השיק העשירי. נראה כי קיימת חשיבות להגבלתו של החשבון דווקא במועד זה, מאחר ואותו לקוח הראה כי מצבו הפיננסי אינו יציב, וישנו חשש מוגבר ממשיכת שיקים ללא כיסוי על-ידו בתקופה שסמוכה לאירועים שהביאו להגבלתו. ברי כי מתן צו מניעה זמני יפגע באינטרס הציבור שלא לקבל שיקים שימשוך לקוח שכזה. יש לזכור כי חוק זה נחקק על מנת להילחם במכת המדינה של שיקים ללא כיסוי (עמית במאמרו הנ"ל, בע' 449-450, 482). בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבותו של מאבק זה, ועל הגישה המחמירה שצריכה להנחות את בתי המשפט ביחס לנושא (ראו למשל החלטותיו של השופט רובינשטיין ברע"א 9374/04 אי. אנד. ג'י. מערכות נ' בנק לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.04) וברע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 5.12.04))." ההדגשה שלי – ע.ר.)

לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה.

1. על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.
2. על המבקשת להמציא למשיב את הערעור והבקשה, על כל נספחיהם, ביחד עם החלטה זאת, בהמצאה כדין עם אישור מסירה, עד ליום 11/10/18, ולהגיש לתיק בית המשפט את אישור המסירה.

אם ביום 11/11/18 לא תימצא בתיק בית המשפט תגובת המשיב לערעור ולא אישור מסירה כאמור, ימחק הערעור על הסף, ללא התראה נוספת.

התיק יובא בפני ביום 12/11/18.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ המבקש.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ט, 07 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.