1. בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, בהתאם לסעיף 57ב לפקודת התעבורה. ההודעה ניתנה בנוגע לרכב מסוג "פולקסווגן" שנספרו 31-305-64 (להלן: "הרכב") שבבעלותו של המבקש, בו נהג עובד החברה שבבעלותו של המבקש (להלן: "הנהג"). על פי החשד, העובד נהג ברכב כשהוא שיכור, כשריכוז האלכוהול שהתגלה בגופו בליטר אחד של אוויר נשוף היה 542 מ"ג, העולה על הריכוז שנקבע בתקנות.
2. הודעת איסור השימוש ניתנה לאחר שימוע, שערך קצין משטרה לעובד החברה, אשר נהג ברכב, שבעקבותיו הוציא ביום 1.10.18 הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה בת 30 ימים.
3. ב"כ המבקש ביקשה לבטל את הודעת האיסור המינהלי על השימוש ברכב ולהורות על החזרת הרכב למבקש. לדבריה, הרכב משמש את חברת "פרל אוטו ובניו", חברה לציוד והרמה, שבבעלותו של המבקש וכי מי שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה הינו עובד החברה. עוד היא ציינה כי משקיבל הנהג את הרכב לידיו, כבכל יום עבודה, הוזהר בדבר אי ביצוע עבירות ונהיגה נכונה, ואף הושם דגש על אי נהיגה ברכב לאחר שתיית אלכוהול, והמבקש לא יכול היה לצפות את התנהגות הנהג במקרה זה וכי מדובר במקרה ראשון וחריג. ב"כ המבקש טענה כי הגשת הבקשה היא בשל הצורך והשימוש ברכב החברה וכי הרכב שהושבת הינו הרכב היחיד המשמש להפצת משלוחים ללקוחות באזור חיפה והצפון והשבתתו פוגעת בהתחייבות החברה לספק מוצרים ללקוחות רבים.
4. בדיון שהתקיים בפניי ביום 9.10.18 ציינו באי-כוח המבקש כי על בעל הרכב ומנהל התפעול מטעמו עשו הכל על מנת למנוע את ביצוע העבירה. לדבריהם, מנהל התפעול העביר קורסים והדרכות ומסביר את חשיבות שמירת הכללים בתעבורה. במקרה הנדון, מדובר בנהג בעל ותק נהיגה של 43 שנים ובאמתחתו שתי הרשעות בלבד מסוג ברירת משפט, כך שלא היה ניתן לצפות את התנהגותו. עוד הם ציינו כי הרכב מושבת מזה תשעה ימים והשבתתו גרמה נזק כלכלי לחברה.
5. משבעל הרכב לא התייצב לדיון, ב"כ המשיבה חקר את המצהירים שהגיעו לדיון. מר רן לביא, מנהל התפעול בחברה, ציין כי הרכב הנדון משמש את הנהג למעלה מ-5 שנים, הוא הולך איתו לביתו וכן יש נוהל עבודה בהדרכות וברענונים, כשניתן דגש לנושא הנהיגה בשכרות. לדבריו, ההדרכות הן בתחילת ובאמצע השנה, וכי במהלך החודש מעבירים רענונים. עוד הוא השיב כי הרכב משמש את העובד לאספקה של ציוד בטיחות, העוסק בהצלת חיים, וכי לחברה ארבעה רכבים המשרתים את העובדים. כמו כן, העיד מר אלכס מאיזליש, הנהג בפועל. הוא ציין כי הרכב נמצא אצלו 8 שנים וכי מעבירים בחברה הדרכות רבות, כשההדרכה האחרונה הייתה לפני שבוע בנושא עבודה לגובה. הוא אף ציין כי בחברה יש שלושה רכבים וכי הוא עובד בחברה בתחום הייצור ועובד עם כבלים, והוא נוסע עם רכב זה לביתו.
6. ב"כ המשיבה סיכם וציין כי הנהג בפועל העיד כי הוא משמש כעובד ייצור ולא קשור לשליחויות, וכי לחברה יש מספר כלי רכב. כמו כן, המבקש העיקרי, בעל הרכב, לא התייצב לחקירה בבית המשפט וכן לא הוצגו בפני בית המשפט נהלים המאשרים קיומן של הדרכות. לדבריו, ההחלטה הינה סבירה ומאוזנת והוא ביקש לדחות את הבקשה.
7. באי-כוח המבקש סיכמו כי הנהג לא בקיא בשפה העברית וכי חקירתו נערכה בצורה מגמתית. לדבריהם, כשאיש עובד בייצור הוא גם נע עם הרכב. עודה הם ציינו כי ההחלטה צריכה להתבסס על חשיבות החזרת הרכב ולא בשאלת נוכחותו של הבעלים בדיון.
8. ראשית, יש לבדוק האם ישנן ראיות לכאורה מספיקות לביסוס העבירה של נהיגה בשכרות. עיינתי בחומר החקירה שהונח בפניי, הכולל, בין היתר, פלטי נשיפה, דו"חות פעולה, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר הינשוף וכן תגובתו של הנהג בטופס תחקור החשוד, לפיה שתה שני בקבוקי בירה לפני הנהיגה ברכב. לאור זאת, אני סבורה כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב כשהוא שיכור.
9. לפי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. במקרה שבפנינו, מנהל הבטיחות של החברה טען בחקירתו בפניי כי הוא מקיים הדרכות שוטפות לעובדי החברה בנושאי בטיחות בנהיגה, בדגש על נהיגה בשכרות. אולם, לא הוצגו לבית המשפט מסמכים בעניין זה או אישורים על כך שהנהג ברכב אכן הוחתם בעבר על טופס שאכן עבר הדרכה מסוג זה. כמו כן, החברה לא הציגה כל מסמך עליו חתום הנהג וממנו עולה כי הוזהר, שבמידה ויעבור עבירת תעבורה בכלל, ועבירה של נהיגה בשכרות בפרט, תוטל עליו סנקציה כלשהי. משלא הוחתם על מסמך כזה, הרי שלא ניתן לומר שהחברה עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה.
10. יתרה מכך, מהנתונים שבפניי עולה כי ברשות החברה לפחות ארבעה רכבים המשרתים את העובדים (כפי שציין מנהל התפעול בחקירתו בפניי), כך שאין המדובר ברכב יחיד בחברה, שהשבתתו תשתק את פעילות החברה, כפי שטענו באי-כוח המבקש בבקשתם.
11. אין חולק כי הרכב משמש את החברה באופן יומיומי וכי השבתתו גורמת לה נזק כלכלי. אולם חשוב לזכור כי המחוקק, באפשרו סנקציה זו של איסור שימוש מנהלי ברכב, נתן דעתו על כך כי מעצם איסור השימוש המנהלי ברכב עשויים להיפגע אנשים נוספים מלבד מבצע העבירה, בין היתר משיקולי הרתעה.
12. בנוגע לאישור שהוגש מאוחר יותר על ידי באי-כוח המבקש, גם אם השתכנעתי שהרכב משרת את החברה בלבד, הרי שלא די בכך כדי להשיב את הרכב לידי בעליו.
13. משלא נעשו כל הפעולות הנדרשות כדי למנוע את ביצוע העבירה, ומשקיימים רכבים נוספים בחברה, אשר ניתן להסתייע בהם, לא ניתן להיעתר לבקשה.
14. לאור האמור, לא מצאתי לנכון לבטל או לקצר את תקופת האיסור המנהלי על שימוש ברכב.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.