לפני תביעה בסך 29,830 ₪ לפיצוי בגין נזק שנגרם לכבל תת קרקעי של חברת החשמל.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

1. הנתבע 1, ג'ורג' ג'ראיסי (להלן: "ג'ראיסי"), ביצע עבודות חפירה עבור חברת הגיחון ברחוב אליעזר קאשני בירושלים.

2. ביום 19.2.17 התגלה שנפגע כבל מתח גבוה של התובעת, חברת החשמל לישראל בע"מ ( להלן: "חברת החשמל"), שהונח בסמוך למקום החפירה.

מכתבי הטענות עולה שישנה מחלוקת לגבי המועד המדויק בו נפגע הכבל. חברת החשמל טוענת שהכבל נפגע כמה שבועות קודם לכן והנזק התגלה רק ביום 19.2.17. לעומת זאת, ג'ראיסי טוען שהכבל נפגע באותו היום ושהוא דיווח על הפגיעה באופן מיידי.

יש לציין שג'ריסי מודה שהכבל נפגע במהלך החפירה שבוצעה על-ידו.

3. חברת החשמל תבעה את ג'ראיסי באופן אישי וכן את חברת הביטוח שביטחה את עבודתו של ג'ראיסי (מנורה מבטחים בע"מ, תיקרא להלן: "חברת הביטוח" או "מנורה") ואת חברת הגיחון שהזמינה את העבודה.

במהלך בירור התובענה, חברת הגיחון נמחקה מהתביעה ונותרו רק ג'ראיסי וחברת הביטוח.

4. מנורה טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי בטענה שלא הוצגו לה האישורים הנדרשים לביצוע עבודת החפירה ובפרט לא הוצג אישור של חברת החשמל.

ג'ראיסי מכחיש זאת וטוען שבטרם החל בעבודת החפירה הוא ביקש וקיבל את כל האישורים הנדרשים, לרבות אישור מחברת החשמל שניתן לאחר שנציג מטעמה ביקר במקום וסימן את אזור החפירה. משכך הגיש ג'ראיסי הודעת צד ג' נגד מנורה.

ג'ראיסי העיד בעצמו, וכן הזמין לעדות את בנו, ואת מי שהיה סוכן הביטוח שלו בזמנים הרלוונטיים לתביעה. העדים טענו שלפני שהחלה עבודת החפירה התקבלה מחברת החשמל מפה עם סימונים של מיקומי הכבלים התת קרקעיים. כמו-כן העיד בנו של ג'ראיסי שנציג של חברת החשמל הגיע למקום ואף סימן בעצמו את מיקומי הכבלים ונתן הנחיות לביצוע החפירה.

ג'ראיסי טוען שהנטל מוטל על חברת הביטוח להוכיח שלא התקיימו תנאי הפוליסה ועל כן ממילא עליה להוכיח שלא התקבלו האישורים והוא אינו נדרש להוכיח שהאישורים אכן התקבלו.

5. אין מחלוקת שחברת החשמל איננה צריכה לשאת בעלות תיקון הכבל ולמעשה נותרה רק המחלוקת שבין ג'ראיסי לבין מנורה בשאלת הכיסוי הביטוחי.

דיון והכרעה

6. ההכרעה בתביעה דורשת הכרעה בשאלה עובדתית: האם לפני שהחלה עבודת החפירה התקבל אישור ספציפי מחברת החשמל, עם סימון ברור של מיקומי הכבלים התת קרקעיים, אם לאו.

לצד ההכרעה בשאלה העובדתית נדרשת הכרעה בשאלה משפטית של נטל הראיה ונטל ההוכחה. על מי מוטל הנטל להוכיח האם התקיימו תנאי הפוליסה: האם על המבוטח (ג'ראיסי) המבקש להסתמך על הפוליסה, או שמא על חברת הביטוח (מנורה) הטוענת לחריג השולל את הכיסוי הביטוחי?

תנאי הפוליסה במקרה הנוכחי הם קבלת האישורים לפני ביצוע החפירה. על-כן השאלה העובדתית והשאלה המשפטית שלובות זו בזו ויש לבחון האם הוכח אם התקבלו האישורים. ככל שהתשובה לשאלה זו היא שלילית יש לבחון על מי מוטל הנטל להוכיח זאת, שאז הספק בעניין יפעל לחובתו.

בענייננו לא הוכח באופן פוזיטיבי שהאישורים התקבלו. האישורים עצמם לא הוצגו והראיה היחידה לקיומם היא מוצא פיהם של ג'ראיסי ובנו שהם בעלי עניין וכן של סוכן הביטוח שעדותו הייתה מפוקפקת בעיני (אתייחס לכך בהמשך).

בנסיבות אלה לא בכדי עורר בא כוחו של ג'ראיסי את שאלת נטל ההוכחה.

השאלה המשפטית: נטל ההוכחה

7. ב-עא 78/04‏ ‏ המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18 (להלן: "עניין המגן") נדונה שאלה דומה. שם אירע מקרה ביטוח של גניבת רכב וחברת הביטוח טענה לחריג לפוליסה (העלמה מכוונת של הרכב, גרימת מקרה הביטוח ע"י המבוטח).

בית המשפט העליון בחן את השאלה על מי מוטל הנטל להוכיח קיומו/היעדרו של הכיסוי הביטוחי. נקודת המוצא לדיון הייתה שעל המבוטח להוכיח את יסודות מקרה הביטוח ומשעמד בכך המבוטח עובר הנטל אל חברת הביטוח להוכיח שהתקיים חריג לביטוח.

על רקע התשתית הזו נשאלה שם השאלה האם העובדה שמקרה הביטוח לא אירע על-ידי המבוטח במתכוון מהווה חלק מיסודות מקרה הביטוח (שאז הנטל מוטל על המבוטח להוכיח זאת) או שמא מדובר בחריג לפוליסה (שאז הנטל מוטל על חברת הביטוח להוכיח אותו)?

יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת ארבל בהקשר זה:

" השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509)...

לעניין ביטוח נקבע כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו) ע"א 371/64 כהן נ. חברה לביטוח "קלדוניאן", פ"ד יט (1) 77, 81 (1965); ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חב' לבנין ואבודות צבוריות בע"מ, פ"ד לב(1) 342, 347-349 (1977); ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 90, 92 (1979) ).

דא עקא, ההבחנה בין יסוד מיסודותיו של מקרה הביטוח לבין חריג לחבות היא במקרים רבים הבחנה קשה. "...מה שנראה לאחד כחריג לכלל, עשוי להיראות לאחר ככיסוי מוגבל" (דברי השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 497/85 אשל נ' ריט, פ"ד מב(1) 89, 94 (1988)).

(עניין המגן, פסקה 13).

8. בעניין המגן הגיע בית המשפט למסקנה שהנטל מוטל על חברת הביטוח להוכיח שמדובר בהונאת ביטוח ובמעשה מכוון.

יש לציין שהמקרה שלפני שונה מבחינה זו באופן מהותי מהמקרה שנדון בעניין המגן מכיוון שכאן אין כל טענה להונאה או מעשים פליליים כלשהם.

אך בכל מקרה בית המשפט קבע שם שאין להבחין בין סוגים שונים של ביטוחים ובין מקרי ביטוח שונים וזאת כדי ליצור אחידות וודאות, בעיקר כלפי המבוטחים.

על-כן נקבע שמשהוכיח המבוטח את עצם קרות מקרה הביטוח עובר הנטל אל המבטח להוכיח את החריג לפוליסה והיעדר הכיסוי הביטוחי במקרה המסוים.

9. בית המשפט עמד על הקשיים הראייתיים העומדים בפני חברות הביטוח ובפערי המידע שעלולים להיות בין חברת הביטוח לבין מבוטח בנוגע לנסיבותיו העובדתיות של מקרה מסוים, כאשר לרוב המידע מצוי יותר בידי המבוטח מאשר בידי המבטחת.

בהקשר זה התייחס בית המשפט לחובתו של המבוטח לשתף פעולה עם חברת הביטוח (מכוח סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981:

זאת ועוד: " נטל שיתוף הפעולה המוטל על המבוטח לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח הוא אמצעי נוסף הבא להתמודד עם בעיית המידע של המבטח בקשר למקרה הביטוח (ולר, בעמ' 504). כך, אף אם אין מוטלת על המבוטח החובה להוכיח את היסוד השלילי בבית המשפט, מוטלת עליו החובה לספק מידע שנדרש על-ידי חברת הביטוח...".

סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח קובע כך:

(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

(ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם.

10. בעייננו ג'ראיסי הוכיח את עצם קרות מקרה הביטוח (נזק שנגרם ע"י שימוש בכלי הצמ"ה) ועל-כן הנטל עבר אל מנורה להוכיח את החריג לכיסוי הביטוחי (שלא התקבל אישור ספציפי מחברת החשמל בטרם החלה החפירה ובעיקר לא סומנו הכבלים התת קרקעיים כדי שיהיה אפשר להימנע מלפגוע בהם).

אלא שלצד נטל הראיה המוטל על מנורה, חלה חובה חוקית על ג'ראיסי להמציא למנורה את המידע והמסמכים הרלוונטיים לצורך בירור החבות. בגדר מסמכים אלה באים כל אותם מסמכים המעידים על כך שהתקבל אישור בטרם בוצעה החפירה.

על ג'ראיסי מוטל הנטל להוכיח שאכן עמד בחובה חוקית זו.

11. בטרם אפנה ליישום המצב המשפטי האמור על המקרה שלפני ובחינת העובדות, אומר שהנטל המוטל על מנורה הוא להוכחת יסוד שלילי (שלא התקבלו המפות והאישורים הנדרשים בטרם החלה החפירה) והוכחת יסוד שלילי היא קשה יותר מהוכחת יסוד חיובי. הפסיקה קבעה שהתרופה לקושי זה היא בהסתפקות בכמות קטנה יחסית של ראיות לצורך הרמת הנטל (עניין המגן, פסקה 39 וההפניות הנזכרות שם).

יישום המצב המשפטי האמור על המקרה שלפני – על מי מוטל הנטל להוכיח אם התקבלו או לא התקבלו האישורים מחברת החשמל והאם הורם הנטל?

12. ג'ראיסי הגיש תצהיר שמסר בנו, עדי ג'ראיסי (להלן: "עדי"), המועסק על ידו. עדי הצהיר שלקח חלק בעבודת החפירה שבמהלכה נפגע הכבל של חברת החשמל.

על פי תצהירו של עדי, לפני שהחלו בחפירה הם קיבלו מחברת החשמל מפה ועליה סימונים של הכבלים התת קרקעיים.

חברת החשמל לא הסתפקה במסירת המפה ודרשה שנציג מטעמה יגיע ויסמן במקום.

עדי הצהיר שהוא תיאם עם מר ישראל אמויאל, הנציג של חברת החשמל, ואף נפגש עמו במקום. עדי הסביר שהמהנדס מטעמם הוא שהיה אמור להיפגש עם מר אמויאל אך מכיוון שהמהנדס לא היה כשאמויאל הגיע, קיבל עדי את ההנחיות מאמויאל.

13. עוד הצהיר עדי שביום 19.2.17 נפגע הכבל והם דיווחו על כך לחברת הביטוח באופן מיידי. לטענתו לדיווח צורפה המפה המקורית ועליה הסימונים של חברת החשמל.

לתמיכה בגרסה זו הגיע להעיד מר ברנג'י ג'ראיסי, מי שהיה סוכן הביטוח של ג'ראיסי בעת ביצוע עבודת החפירה הנדונה.

סוכן הביטוח העיד שלאחר שקרה אירוע הנזק הוא דיווח על כך לחברת הביטוח (בשמו של ג'ראיסי). סוכן הביטוח טוען שהוא צירף את המפות המקוריות ועליהן הסימונים של חברת החשמל ומסר אותן באופן אישי למר שמעון בוחבוט ממחלקת התביעות במחוז ירושלים של מנורה. לא נותר בידיו עותק מהמסמכים שמסר ואין לו תיעוד כלשהו לכך שהמסמכים אמנם נמסרו.

14. מר שמעון בוחבוט, עובד חברת מנורה לשעבר, זומן לעדות. בעדותו הבהיר שמעון בוחבוט שאינו זוכר את המקרה הספציפי הזה ואינו יכול לומר האם התקבלו אצלו המפות המסוימות המדוברות כאן.

לצד זאת העיד שמעון בוחבוט על הנוהל הרגיל של קבלת מסמכים במנורה ואמר שכשמוגשים מסמכים באופן פיזי נשאר עותק אצל המוסר ועליו חותמת "התקבל" עם תאריך המסירה (עמ' 16, ש' 5-6) ובאופן יותר ספציפי אמר שאם אכן סוכן הביטוח הגיש לו מסמכים אז מן הסתם הוא הטביע עליהם חותמת התקבל. הוא לא סורק את המסמכים ואין כל תיעוד במחשב לגבי מסמכים שהתקבלו על-ידו. הוא רק מקבל את המסמכים, מטביע עליהם חותמת, ומעביר אותם למחלקת התביעות שמטפלת בהם (עמ' 17).

שמעון בוחבוט העיד גם על נוהל בדיקת התביעות ואמר שכשמבוטח תובע על-פי פוליסת ביטוח כלי צמ"ה עליו להראות שהוא פעל על פי תנאי הפוליסה ולהוכיח שקיבל את האישורים הנדרשים לחפירה. הדרך המקובלת להוכיח זאת היא באמצעות מפות, אך אם יש למבוטח דרך יעילה אחרת הוא רשאי לנקוט בה (עמ' 17, ש' 6-8).

15. למעשה פרט לעדותו של סוכן הביטוח אין כל ראיה נוספת לכך שהיו מפות ועליהן סימונים של חברת החשמל.

עדותו של סוכן הביטוח לא הותירה עלי רושם מהימן ואינני מקבלת אותה.

בתחילה אמר הסוכן שהמפות בכלל לא עוברות דרכו ולא נמסרות לידיו. לאחר מכן חזר בו, ואמר שאחרי שמנורה ביקשה ממנו כל מיני מסמכים הוא המציא לה גם את המפות.

מעבר לכך מצאתי שתוכן עדותו בנוגע לאופן מסירת המפות והמסמכים לחברת מנורה לא סביר ולא אמין. אין זה סביר בעיני שאדם, שעוסק דרך קבע במסירת מסמכים ויודע ומבין את חשיבותם ומשמעותם של המסמכים שהוא מוסר, לא ישמור בידיו עותק או יתעד באופן כלשהו את מסירת המסמכים כדי למנוע בדיוק את הספק אליו נקלענו בתיק זה.

אין זה אדם שלא עוסק בכך ולא מבין בכך. מצופה מסוכן הביטוח שיקדים מחשבה למעשה בעניינים הנמצאים בתחום אחריותו המקצועית. בפרט שמר שמעון בוחבוט העיד שהוא זוכר את סוכן הביטוח, ושהלה היה מוסר לידיו מסמכים שונים בתביעות שונות. משמע, מדובר באדם שנוהג למסור מסמכים ונחשף לנוהג המקובל של הטבעת חותמת "התקבל".

זאת ועוד, העובדה שמנורה דרשה את המפות, שלא נמסרו לה מראש אלא רק לאחר דרישה שלה, מחזקת את המסקנה שמדובר במסמך מהותי וחשוב העלול להכריע את גורל תביעת הביטוח. בנסיבות אלה מצופה, ביתר שאת, מסוכן הביטוח לתעד את המסירה או לכל הפחות לשמור עותק מהמסמך החשוב והקריטי הזה ולא למסור מסמך מקורי בלי שתהיה לכך אסמכתא כלשהי.

16. לעומת זאת מצאתי את עדותו של שמעון בוחבוט מהימנה. הנוהל שתיאר הוא נוהל רגיל, שגרתי ומקובל. לשמעון בוחבוט אין כל אינטרס בתיק, הוא כבר אינו עובד במנורה כך שאפילו מורא מעביד אין עליו בעדותו בתיק זה.

במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי סביר יותר שאילו אמנם נמסרו המפות (המקוריות) למנורה, היה לכך תיעוד כלשהו, ניתן היה למצוא עותק עם חותמת "התקבל", או שהיה נשמר עותק מהמפות בידיהם של ג'ראיסי או סוכן הביטוח, מאשר להניח אחרת.

17. גם אין זה סביר בעיני שג'ראיסי, העוסק בעבודות חפירה דרך קבע וכפי שהעיד בעצמו רגיל בנוהל השגת האישורים, לא שמר בידו עותק ממסמכים חשובים אלה.

כמו-כן אין זה סביר בעיני שגם אם לא נשתמר בידיו עותק, לא יכול היה ג'ראיסי לאתר עותק שכזה אצל מי מהרשויות אליהן פנה לצורך ביצוע החפירה (עיריית ירושלים/חברת הגיחון למשל. לא הוכח שנעשתה פניה כלשהי אליהן כדי לברר האם יש אצלן עותק מהמפות המדוברות).

צודקת מנורה בטענתה שג'ראיסי נמנע מלהעיד עדים חשובים ורלוונטיים לתיק ולגרסתו בעיקר. כך למשל לא זומן לעדות המהנדס של ג'ראיסי, שעל פי עדותו של עדי (בנו של ג'ראיסי) היה אמור להיפגש עם נציג חברת החשמל. עדותו של המהנדס חשובה ורלוונטית ויכולה לפזר את סימני השאלה האופפים את הטענה שנציג חברת החשמל נתן הוראות וסימונים במקום;

כך גם חסרה עדותו של מר ישראל אמויאל, שעל-פי טענתם של ג'ראיסי הגיע למקום. ישראל אמויאל הוא אמנם עובד של חברת החשמל ולכאורה נתון בניגוד אינטרסים, אך למעשה אין כל ניגוד. חברת החשמל תבעה הן את ג'ראיסי והן את מנורה ולכאורה חברת החשמל אדישה לשאלת הכיסוי הביטוחי של ג'ראיסי (פרט לנוחות ולקלות שבגביית החוב מחברת ביטוח, בעלת ה"כיס העמוק").

מכל מקום עדותו של אמויאל נחוצה ורלוונטית לחיזוק גרסתו של ג'ראיסי. העובדה שאמויאל כלל לא זומן לעדות וכך גם המהנדס, מקימה לחובתו של ג'ראיסי את החזקה הראייתית בדבר הימנעות מהבאת עדים וראיות ויש להניח שלוּ זומנו שניים אלו לחקירה הייתה עדותם מחלישה את גרסתו של ג'ראיסי ולא מחזקת אותה.

18. סופו של דבר הגעתי למסקנה שלא הוכח שלפני שג'ראיסי החל בחפירה הוא קיבל אישור ברור ומפורש מחברת החשמל בנוגע למיקומי הכבלים והאזורים המותרים/האסורים לחפירה.

19. מכך מתבקשות כמה מסקנות, משפטיות ועובדתיות:

המסקנות המשפטיות הן:

(1) שג'ראיסי לא הוכיח שעמד בחובה החוקית המוטלת עליו לשתף פעולה עם חברת הביטוח ולמסור לה את המסמכים והאישורים שהיו בידו.

(2) שג'ראיסי גרם למנורה לנזק ראייתי באופן המחזיר אליו את נטל הראיה (ר' רעא 7 271/11 ‏ ‏ פלוני נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין התגמולים (פורסם בנבו, 15.10.12)).

כך או כך הדבר פועל לחובתו של ג'ראיסי.

ודוק, שיתוף הפעולה עם חברת הביטוח משרת דווקא את האינטרס של ג'ראיסי שכן המפות והמסמכים מבססים דווקא את החבות של חברת הביטוח ולא שוללים אותה.

מכאן מתבקשת המסקנה העובדתית – שלא היו בידי ג'ראיסי המפות והאישורים הנדרשים בטרם החל בחפירה שכן אחרת חזקה עליו שהיה מוכיח זאת.

לג'ראיסי היכולת הטכנית להוכיח קיומם של אישורים, בין אם באמצעות הצגת עותקים או אישורי מסירה, בין אם באמצעות פניה לגורמים רלוונטיים והשגת עותקים מאישורים אלה מהם, ובין אם באמצעות פניה לאנשי מקצוע שהוזכרו על ידו (המהנדס ונציג חברת החשמל) והזמנתם לעדות בעניין זה. ג'ראיסי לא נקט באף אחת מדרכים אלו והדבר פועל כאמור לחובתו.

20. יש לציין שעל פי החוק והפסיקה חוסר שיתוף פעולה עם חברת הביטוח הוא כשלעצמו שולל את הכיסוי הביטוחי. כלומר, בלי קשר לנסיבות העובדתיות של המקרה הקונקרטי (האם התקבל אישור לפני שהחלה החפירה אם לאו) עצם העובדה שמבוטח לא משתף פעולה עם חברת הביטוח יכולה כשלעצמה לשלול את הכיסוי הביטוחי (ס' 24 לחוק חוזה הביטוח; תא (י-ם) 207-09-10‏ ‏ דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד לבטחון פנים- רשות ‏ארצית לכבאות, פסקה 27 לפסק הדין וההפניות הנזכרות שם (פורסם בנבו, 9.5.14)).

בענייננו אין צורך לקבוע שג'ראיסי לא שיתף פעולה עם חברת הביטוח באופן מכוון וגם אין זה סביר בעיני מכיוון ששיתוף הפעולה עם חברת הביטוח משרת דווקא את האינטרס שלו כאמור.

מכל מקום די בכך שלא נחה דעתי שאכן הומצאו לחברת הביטוח המסמכים הנדרשים.

21. אני סבורה שמעבר לעובדה שג'ראיסי לא הרים את הנטלים המוטלים עליו (בין אם מדובר בנטל להוכיח שעמד בחובתו החוקית ובין אם מדובר בנטל שעבר אליו בשל הנזק הראייתי שגרם), הרי שבכך למעשה הורם הנטל המוטל על חברת הביטוח להוכיח שלא היו בידי ג'ראיסי האישורים הנדרשים בטרם החל בעבודת החפירה, בפרט לאור העובדה שמדובר בהוכחת יסוד שלילי הדורשת רמה ראייתית נמוכה יחסית לצורך הרמת הנטל.

22. בכל מקרה, המסקנה שהאישורים פשוט לא היו בידיו של ג'ראיסי בטרם החל בחפירה היא סבירה יותר מהמסקנה שאישורים אלה היו בידיו והוא לא שמר אותם. במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי גרסתה של מנורה סבירה יותר ודי בכך כדי להרים את הנטל.

סוף דבר

התביעה נגד ג'ראיסי מתקבלת. התביעה נגד מנורה נדחית וכך גם ההודעה ששלח נגדה ג'ראיסי. ג'ראיסי ישלם לחברת החשמל סך של 29,830 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה 7.10.18 ועד התשלום בפועל.

בנוסף ג'ראיסי ישא בהוצאות חברת החשמל בסך 2,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 3,500 ₪, ובהוצאות מנורה בסך 1,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.