לפניי ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה (כבוד השופטת ת' בר-אשר) מיום 7.11.18 לפיה נקבע כי על המערער להפקיד עירבון בסכום מופחת של 5,000 ₪.

1. המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (סגן הנשיא, כבוד השופט ג' ארנברג). בפסק הדין נדחתה תביעתו של המערער לפיצויים בגין אי קיום הסכם פשרה קודם שקיבל תוקף של פסק דין. כן נדחתה תביעתו לביטול הסכם הפשרה האמור.
2. לבקשת המערער ניתן לו פטור מאגרה (החלטה מיום 8.10.18).
3. בנוסף ביקש המערער לפטור אותו מהפקדת עירבון. בהחלטה מיום 7.11.18 ציינה כבוד הרשמת כי נראה שסיכויי הערעור אינם גבוהים. בהקשר זה ציינה כי בית משפט השלום מצא שהטעם לכך שהסכם הפשרה שקיבל תוקף לא קוים נעוץ בכך שטרם ניתן היתר בנייה וכי העיכוב אינו בעטיים של המשיבים; כי מכל מקום קבע בית משפט השלום שהמערער לא הוכיח את נזקיו וכי ממילא לא נמצאה הצדקה לביטול פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה. על אף שסברה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, ונוכח מצבו הכלכלי של המערער, מצאה כבוד הרשמת להורות על הפחתת סכום העירבון והעמידה אותו על 5,000 ₪.
4. המערער הגיש ערעור על החלטה זו.
5. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובהחלטת כבוד הרשמת באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ניתן להורות על דחיית ערעור על החלטות רשם אף בלא לקבל את עמדת המשיב (ראו, למשל, החלטת כבוד השופטת ד' דורנר בבש"א 11157/02 מורגנשטיין נ' מלמד (4.3.03); החלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בבש"א 661/08 ע"א 10258/07 גולדבליט נ' מעלות הנביאים בע"מ (31.3.08); החלטת כבוד השופט צ' זילברטל בע"ר (מחוזי י-ם) 40347-08-10 גבאי נ' עבדי (1.9.10); וריכוז אסמכתאות נוספות בהחלטת כבוד השופטת ע' זינגר בע"ר (מחוזי י-ם) 17640-06-16 בן יאיר נ' אוחנונה (16.6.16)).
6. המערער אינו טוען בערעור כי ידו אינה משגת לעמוד בתשלום העירבון. הוא אף לא טען כי הסכום שנקבע אינו הולם את ההוצאות הצפויות בערעור. מעיון במערכת נט המשפט נראה כי בפועל אף שילם את סכום העירבון. נראה שדי בכך כדי להציב סימן שאלה ביחס לקיומו של טעם מעשי ביסוד הערעור. מעבר לאמור, חלק ניכר של הטענות שהעלה המערער בערעור אינן ברורות די הצורך. המערער מלין על כך שכבוד הרשמת לא התייחסה להודעה שמסר לטענתו בדבר ביטול הסכם הפשרה, שגם בית משפט השלום נמנע מלהתייחס אליה. כן טען כי המשיבים לא הגישו לבית משפט השלום חוות דעת מאת מחלקת השימור שתוכל להצדיק את מחדלם לקבל היתר בנייה. טענות אלה מקומן בגדרי הערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום. אין בהן כדי להצדיק התערבות בקביעה הלכאורית באשר לסיכויי הערעור או בהחלטה בעניין העירבון. בהקשר זה יש לזכור גם את הקביעות שבפסק הדין לפיהן המערער לא הוכיח שהסכם הפשרה גרם לו הפסד כלשהו וכי סגר את עסקו בגין אותו הסכם.
7. בנוסף, כפי שנפסק, שיקול דעתו של הרשם בכל האמור בעירבון הוא רחב ולא על נקלה תתערב בו ערכאת הערעור (למשל, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי בפסקה 13 להחלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה והאסמכתאות שם (17.10.07); רע"א 2985/13 זמירי נ' לבלזון בפסקה י"ג להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (16.6.13)).
8. נוכח כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

משלא התבקשה עמדת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.