בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס, שהנה ברירת משפט.

עובדות המקרה

ביום 28.06.18 נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום הקנס מספר 22118847643 (להלן – הדו"ח) שעניינה עבירה של נהיגת רכב תוך שימוש במכשיר טלפון נייד, אשר נמסרה במקום לידי המבקש.

המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.

טיעוני הצדדים

היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שהאיחור בהגשת הבקשה להישפט, נובע משכחה בתום לב, וכן מאחר וסבר כי עוד מועד בידו בשל חגי תשרי .

המבקש כופר באשמה וטוען כי בידו ראיות טובות והרשעתו בעיוות דין יסודה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח נמסר לידי המבקש והוא שבחר כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינו עומד בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט.

המשיבה הפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.

דיון והכרעה

סעיף 230 לחוק, קובע כי: "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

עיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, ומצאתי כי התשובה ל-2 השאלות שלילית.

המבקש קיבל את הדו"ח לידיו. בהודעה שקיבל מפורטים בהבלטה המועדים להגשת בקשה להישפט או לפנייה למפנ"א. המבקש לא העלה בבקשתו טעם מספיק המצדיק אי הגשת הבקשה להישפט במועד או כל נימוקים מיוחדים המצדיקים את קבלתה. לפיכך אין למבקש כל סיבה מתקבלת לאי הגשת הבקשה במועד.

ברע"פ 2096/07 כוכבי נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו), נקבע כי הארכת מועד להישפט תינתן רק במקרים בהם המבקש לא יכול היה לדעת כי תלוי ועומד נגדו האישום נשוא הודעת תשלום הקנס. במקרה שבנדון, המבקש קיבל לידיו את הדו"ח ואף הוזמן להגיש בקשתו להישפט תוך 90 יום מהמסירה, כמפורט בגב הדו"ח.

ברע"פ 8653/13, לוי נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' ג'ובראן:

"מעבר לדרוש, יוער לעניין טענותיו כי בקשתו להישפט נדחתה מטעמים פרוצדוראליים, כי גם מאחורי הפרוצדורה מסתתרת מהות, והיא - עיקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי. במקרה דנא, המבקש לא הציג כל טעם להארכת המועד (הארוכה מאד) אותה ביקש, וכפועל יוצא – כל טעם לבכר את "המהות" על פני ה"פרוצדורה". לפיכך, הערכאות הקודמות פעלו כשורה כאשר דחו את בקשתו".

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.