לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק).

רקע

התובעת ילידת 1974, נפגעה בשתי תאונות דרכים. הראשונה – מיום 20.7.2017. השנייה - מיום 15.9.2017.

הנתבעת הייתה המבטחת של השימוש ברכב בו נהגה התובעת במועדי התאונות.

הנתבעת הודתה בכיסוי הביטוחי, בעצם אירועי התאונות ובהיותן תאונות דרכים, כמשמעות המונח בחוק.

המחלוקת היחידה העומדת לפני להכרעה עניינה בחומרת נזקי הגוף שנגרמו לתובעת ובגובה הפיצוי המגיע בגינם.

טענות הצדדים

התובעת טענה, כי עקב התאונה הראשונה היא נפגעה בגב ובצוואר, הייתה במעקב רפואי עד 15.8.2017, עברה בדיקות וטיפולים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה. חרף זאת, כאביה לא חלפו והיא אובחנה כסובלת מבלט מרכזי קטן עם לחץ קל על השק הדורלי בחוליות L4-L5 והמשיכה לסבול מכאבים בגב ובצוואר ומהגבלה בתנועותיהם.

עקב התאונה השנייה התובעת התלוננה על כאבים בגב תחתון ובדיקת הדמייה שבוצעה העלתה קיומו של בקע דיסק קל לאחור בחוליות L1-L2 ובלט דיסק קל אקסצנטרי בחוליות L4-L5. עוד נטען, כי התובעת המשיכה בטיפולי פיזיותרפיה, שהקלו אך במעט על מצבה התפקודי. לטענתה, למשך זמן רב לאחר התאונות היא סבלה מכאיבם ומהגבלה בתנועות הגב והצוואר.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' סודרי, העריך כי בעקבות התאונה הראשונה לתובעת נגרמו נכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום 20.7.2017 עד 3.8.2017; 20% מיום 4.8.2017 עד 31.8.2017 ו- 10% מיום 1.9.2017 עד 30.9.2017. המומחה העריך עוד, כי בעקבות התאונה השנייה לתובעת נגרמו הנכויות הזמניות שלהלן: 20% מיום 15.9.2017 עד 30.9.2017 ו- 10% מיום 1.10.2017 עד 31.10.2017.

התובעת חולקת על קביעתו הסופית של פרופ' סודרי, שמצא כי לא נותרה לה נכות צמיתה עקב התאונות. לטענתה, על יסוד התיעוד הרפואי הקיים יש לקבוע כי נכותה הצמיתה היא בשיעור 5% לכל הפחות.

התובעת ביקשה כי תפוצה עקב שתי התאונות יחד באופן הבא: סך של 17,000 ₪ בגין כאב וסבל; סך של 40,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד. בהקשר זה התובעת ציינה, כי פגיעותיה מהתאונה הקשו ויקשו עליה בביצוע עבודתה כמזכירה בבית ספר. עוד ביקשה התובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין עזרת צד ג' ובגין הוצאותיה הרפואיות ונסיעותיה לטיפולים.

הנתבעת טענה מנגד, כי הסכומים הנדרשים על ידי התובעת מופרזים הם ולא הוכחו מכל וכל. עוד נטען, כי לתובעת לא נגרם כל נזק גופני. כך, שאין מקום לפסיקת פיצויים מכוח החוק. הנתבעת ביקשה להסתמך על קביעתו של פרופ' סודרי ולא לסטות הימנה ובהקשר זה, היא הפנתה לעברה הרפואי של התובעת והמפורט בחוות הדעת.

למען הזהירות בלבד, הנתבעת הציעה לפצות את התובעת בסך של 2,000 ₪ בגין כאב וסבל ומסכום זה, היא עתרה לקיזוז שכר טרחתו של פרופ' סודרי.

הכרעה

הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,000 ₪ בצירוף סך של 3,218 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין (הסכום כולל מע"מ כחוק), ובצירוף סך של 704 ₪ בגין אגרת פתיחה.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות סיום התיק אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, כ"ט אב תש"פ, 19 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.