(אישור בקשות להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית)

לפני בקשה לאישור הסדר הסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: בהתאמה : "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור" ו-"חוק תובענות ייצוגיות").

התובענה הייצוגית, בקשת האישור וההליכים בתיק

1. המבקשים הגישו ביום 9.10.18 תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה שעניינה טענות המבקשים לפיהן פארק המים בחולון "ימית 2000" אותו מפעילה המשיבה אינו נגיש לבעלי מוגבלויות המתניידים בכיסאות גלגלים. המבקשים טענו בבקשת האישור, כי המשיבה אינה מנגישה באופן מלא ובהתאם לדין את פארק המים וחלק מהמתקנים בו ולפיכך, היא לא עמדה בין היתר בתנאי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998 (להלן: "חוק השוויון"); ובתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), תשע"ג- 2013 (להלן: "תקנות השוויון"). בכך לטענתם, ביצעה המשיבה עוולות של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לטענת המבקשים, חוקי ההנגשה מראש קבעו תקופת הערכות ממושכת ולכן גם מטעם זה מדובר בהפרה חמורה ומשמעותית. לנוכח כל האמור, טענו המבקשים בבקשת האישור, כי נגרמו להם תחושות שליליות רבות המקימות להם זכות תביעה וכי נגרם להם ולחברי הקבוצה נזק בלתי ממוני מסוג פגיעה באוטונומיה של הרצון, פגיעה בכבוד ופגיעה בחופש התנועה.

2. את הקבוצה הייצוגית ביקשו המבקשים להגדיר בבקשת האישור כך:

"כל אדם המתנייד בכסא גלגלים, שביקשו לעשות שימוש במי מהמתקנים אותם מפעילה המשיבה, בפארק המים 'ימית 2000' בחולון, אותן מפעילה המשיבה ו/או אשר בבעלותה ו/או אשר בהחזקתה."

3. ביום 1.5.19 הגישה המשיבה תגובה לבקשת האישור, במסגרתה הכחישה את הטענות נגדה וטענה, בין היתר, כי טענות המבקשים באשר להפרת הוראות חוק השוויון ותקנות השוויון על ידי המשיבה הועלו תוך התבססות שגויה על חלק מההוראות בחוק השוויון ובתקנות השוויון, תוך התעלמות מהוראות נוספות בדין הרלוונטיות לחובותיה של המשיבה. המשיבה הינה חברה עירונית בבעלות מלאה של עיריית חולון ובהתאם לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), תשע"ב- 2011 (להלן: "תקנות הנגישות"), המועד בו תחול חובת ההנגשה המלאה לכלל בנייני הציבור בעירייה הוא עד לחודש נובמבר 2021. עוד טענה המשיבה, כי בקשת האישור הוגשה על ידי שני מבקשים נעדרי עילת תביעה אישית. המבקש 1 אינו מתנייד בכסא גלגלים והינו מנוי פעיל של המשיבה משנת 2003 ועד היום; ואילו המבקש 2 מעולם לא ביקר במקום. כן טענה המשיבה, כי המבקשים לא הניחו תשתית לבסס את עילת התביעה או את הקבוצה אותה הם מתיימרים לייצג, כאשר מנגד, המשיבה הוכיחה באסמכתאות ובחוות דעת מומחה מוסמך נגישות מטעמה, כי פארק המים מונגש עוד בטרם הגשת בקשת האישור וללא קשר אליה, וזאת עוד בטרם המועדים הקבועים בדין. המשיבה אף טענה כי טענות המבקשים ביחס לגודל הקבוצה אינן נסמכות על עובדות כלשהן ויש לדחותן. כמו כן הוסיפה המשיבה וטענה בתגובתה, כי בקשת האישור מהווה ניצול לרעה של מוסד התובענות הייצוגיות, בהגשת תביעת סרק שהינה שכפול של בקשות דומות, תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט.

4. ביום 8.7.19 הגישו המבקשים תשובה לתגובה לבקשת האישור, במסגרתה חזרו על טענותיהם וכן הוסיפו בין היתר וטענו כי, המשיבה איננה עירייה אלא חברה פרטית, ואפילו שהיא בבעלות העירייה, משכך חלות עליה החובות המעוגנות כלפי חברות פרטיות. עוד נטען, כי בעקבות בקשת האישור הנגישה המשיבה את פארק המים לנכים ומכאן שסעד אחד מתוך השניים שנתבקשו בבקשת האישור התמלא בהתאם לדרישתם ונותר למשיבה רק לפצות את הקבוצה בשל הפרת הוראות החוק.

5. ביום 9.7.19 התקיים דיון בהליך במסגרתו לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר, המלצתי לצדדים להגיש הסדר הסתלקות מוסכם במסגרתו יטען כל צד טענותיו לעניין גמול ושכר טרחה.

6. בהתאם לאמור בבקשות ההסתלקות, לאחר הדיון האמור, הסכימו הצדדים לסיים את ההליך במתווה של הסדר הסתלקות בהתאם להמלצת בית המשפט והגישו טיעונים בנוגע להחזר הוצאות, גמול ושכר טרחה. עם זאת, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר נוסח מוסכם להסדר הסתלקות ובסופו של יום לתיק הוגשו שני נוסחים של הסדר הסתלקות, האחד -מטעם המבקשים (הוגש ביום 20.12.19) והשני- מטעם המשיבה (הוגש ביום 11.12.19).

7. נוכח האמור, ביום 22.12.19 קבעתי כי לאחר קבלת תצהירים של באי כוחם ושל המבקשים עצמם כי לא קיבלו, במישרין או בעקיפין, כל טובת הנאה בקשר להסתלקות, לצורך ייעול ההליך, תינתן החלטת בית המשפט בדבר הסתלקות מתוגמלת, תוך התייחסות לכלל כתבי הטענות שהגישו הצדדים.

8. ביום 7.1.20 הגיש ב"כ המבקש 2, הודעה לפיה הסתיים שיתוף הפעולה בין ב"כ המבקשים 1 ו-2 אליה צורפו בקשת המבקש 2 להסתלקות, טיעוני המבקש 2 להחזר הוצאות, גמול ושכר טרחה וכן תצהירי המבקש 2 וב"כ המבקש 2.

9. בהחלטתי מיום 8.1.20 ציינתי כי רשמתי לפני את הדברים, אולם איני מקבל שלעניין הסתלקות יוגשו עתה כתבי טענות חדשים מטעם כל מבקש בנפרד וציינתי כי אין בכוונתי להתייחס אליהם במסגרת ההחלטה. עם זאת, ציינתי כי ככל שייפסקו שכר טרחה וגמול למי מהמבקשים ובאי כוחם, הם יפסקו בנפרד.

10. ביום 12.1.20 הגיש ב"כ המבקש 1 הודעה על צירוף תצהירי הסתלקות מטעמו ומטעם המבקש 1, וכן ציין כי הוא מצטרף לאמור בהסדר ההסתלקות ובטיעונים שהוגשו אף בשמו, ביחס לפסיקת גמול ושכר טרחת עורכי הדין.

11. מאחר שהצדדים לא הגיעו כאמור לנוסח הסדר הסתלקות מוסכם, להלן החלטתי בדבר הסתלקות מתוגמלת בהליך שבנדון.

הבקשות להסדר הסתלקות והסיכומים בנוגע להחזר הוצאות, גמול ושכר טרחה

12. בבקשת ההסתלקות ובטיעונים להחזר הוצאות, גמול ושכר טרחה שהגישו המבקשים, הם מציינים, כי חשובה להם הנגשת השטח בפועל והם מברכים על הפעולות שבוצעו על ידי המשיבה לצורך עמידה בחוקים ובתקנות. לטענתם, ברור שיש קשר הדוק בין הגשת ההליך דנן לביצוע פעולות ההנגשה בפועל בשטח ובעיקר לכאורה לאור הכרונולוגיה הדי ברורה ומובהקת, בין מועד הגשת ההליך דנן ומועד ביצוע התאמות ההנגשה בפארק המים, כאשר המשיבה לא הציגה כל מסמך המעיד שהתקבלו החלטות רלוונטיות להנגשת הפארק עובר למועד הגשת ההליך דנן. לשיטתם של המבקשים, נכון לשאול מה היה מצב ההנגשה בפועל בשטח בפארק המים ימית 2000 לו לא היה מוגש ההליך, כאשר התובענה הולידה הסדר ראוי הכולל אכיפה הצופה פני עתיד.

13. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי עת נחשפו למחדלי ההנגשה בפארק המים ועוד בטרם הגשת ההליך דנן, הם פנו לנציבות לשיוויון לאנשים עם צרכים ומוגבלויות. כן צרפו דו"ח בדיקה של מצב ההנגשה במתחם ימית 2000, דו"ח שנערך על ידי גורם מטעם המבקשים, שהוא בעל ידע רלוונטי ונערך בסמוך להגשת ההליך.

כמו כן, משיבים המבקשים לטענות המשיבה בדבר בעלות עיריית חולון בשטח, וטוענים כי המשיבה הינה חברה בע"מ, גוף מסחרי לכל דבר ועניין, כאשר אין מדובר במתקן בלעדי לשימוש תושבי חולון בלבד.

המבקשים טוענים עוד בסיכומיהם לגבי החזר הוצאות, שכ"ט וגמול, כי ניתן בהחלט לקבוע שגודל הקבוצה הינו בשיעור מסויים מכלל הבאים בשערי המשיבה בתקופת ההפרה ובהתאמה לאחוז הנכים מכלל האוכלוסיה במדינת ישראל, שהינו 20% מכלל האוכלוסיה ולפיכך גודל הקבוצה בתקופת ההפרה הינו 20% מהנכנסים בשערי מתקן ימית 2000. תקופת ההפרה לגישתם, הינה ממועד הכניסה לתוקף של החוקים והכללים החלים על קאנטרי ופארק מגלשות מים ועד למועד בו המשיבה הצהירה שבוצעו פעולות הנגשה, לפי הצהרתה במסגרת הערכות לקיץ 2019.

14. המבקשים נתנו הסכמתם להסדר ההסתלקות לאור כך שהמשיבה פעלה במהרה לתקן ולצמצם פערים בהנגשה לאחר פתיחת ההליך דנן. המשיבה הציגה מסמכים להגשת היתר להתקנת מעלון בבריכה, ומדובר לטענתם בעצם בהודאת בעל דין שמתקן ימית 2000 לא מונגש.

התועלת לחברי הקבוצה כתוצאה מהגשת התובענה, הינה משמעותית ביותר לאור ביצוע התאמות הנגשה בפועל ובשטח. לאחר הגשת ההליך דנן וכתוצאה מכך, השתנה מצב ההנגשה בפועל בשטח במתחם ימית 2000 שבאחריות המשיבה ובכך התייתר הצורך להמשך ניהול ההליך לגבי ההווה והעתיד.

15. בהתחשב באמור לעיל, עותרים המבקשים לסך שלא ייפחת מ-8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק עבור דו"ח הבדיקה; גמול בסך של 18,000 ₪ לכל מבקש וכן שכר טרחת עורכי הדין המייצגים שלא יפחת מסך של 180,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כן נתבקש כי הסכומים שייפסקו ישולמו לבאי כוח המבקשים וזאת בתוך 30 ימים מיום הפיכת פסק הדין המאשר את ההסתלקות.

16. המשיבה הבהירה בבקשת ההסתלקות ובטיעוניה בנוגע להוצאות, שכר טרחה וגמול, כי הסכמתה להסתלקות, נובעת מרצונה להמנע מהמשך ניהול ההליכים שבכותרת, דבר שיהא כרוך בהוצאה כספית נוספת וזאת על אף שלהבנתה ולהערכתה אם היו נמשכים בסופו של דבר ההליכים, היה מתברר כי דין בקשת האישור להידחות על הסף ולגופה.

כן ציינה המשיבה בבקשתה להסתלקות, כי הסכמותיה מותנות בכך שההסתלקות תביא לסיום כולל וסופי של ההתדיינות המשפטית בין המבקשים למשיבה בקשר לכל עילת תביעה זהה או דומה לעילה מושא הבקשה לאישור והמבקשים ובאי כוחם, מתחייבים שלא לקחת שום חלק, במישרין או בעקיפין, בהגשת תביעה בעניינים הנידונים בבקשת האישור והתובענה.

17. במסגרת טענותיה בנוגע לגמול ושכר הטרחה, הוסיפה המשיבה וטענה, כי מדובר במקרה מובהק של ניצול לרעה של מוסד התובענות הייצוגיות, הגשת תביעת סרק שהנה שכפול של בקשות דומות, ללא בדיקה מינימלית עובדתית ומשפטית, אשר הוגשה על ידי שני מבקשים נעדרי עילת תביעה אישית, בהסתמך על דו"ח בדיקה חלקי ומגמתי מטעם מי שאינו מוסמך נגישות מתו"ס או שירות. בקשה זו מהווה חלק מעשרות בקשות לאישור תובענה ייצוגית אשר מוגשות ע"י ב"כ המבקשים ואף המבקש 2 בעצמו או באמצעות ארגונים שהמבקש 2 פועל בשמם, עובדות אשר בניגוד לדין לא צוינו בבקשת האישור והוסתרו במכוון, הגם שמדובר באותם עורכי דין ובעלי דין ובאותן עילות להעדר הנגשה לבעלי מוגבלויות, התנהלות לגביה מתחו בתי המשפט ביקורת חמורה וחייבו את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

18. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים אף הסתירו עובדות המוכיחות כי פארק המים ימית 2000, מונגש עוד בטרם הגשת בקשת האישור וללא קשר אליה, טרם המועדים הקבועים בדין, ואף שגו בנוגע להוראות הדין הרלוונטיות לאור העובדה שמדובר בנכס עירייה, ובבניין קיים לגביו נקבע, כי הנגשתו תעשה עד ליום 1.11.21, כאשר טענות אלו לא זכו למענה מצד המבקשים בתשובה לתגובה לבקשת האישור. הטענות בעניין זה שטענו המבקשים בסיכומיהם עומדות בסתירה להוראות מפורשות בדין המבחינות בין הוראות החלות על בעלים לבין מחזיק.

המבקשים אף כשלו מלהוכיח או להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי המבסס עילת תביעה ולתמוך את הבקשה בתשתית ראייתית מהימנה.

19. כן מוסיפה המשיבה וטוענת, כי בקשת האישור נסמכת על דו"ח בדיקה מגמתי ולא מדוייק, כאשר מנגד המשיבה הוכיחה באסמכתאות ובחוות דעת מומחה מוסמך נגישות מטעמה, כי המתחם היה נגיש עוד קודם להגשת בקשת האישור; החל מהחנייה לכל המתחמים והשירותים שהמרכז מציע לבאים בשעריו; בריכה; שירותים; מלתחות; חנויות הנוחות; והספא, עוד קודם להוראות חוק השוויון ותקנות השוויון.

גם מעלונים שהזמינה המשיבה יותקנו אף טרם המועד הקבוע בדין להשלמת הנגישות (1.11.21) מיד עם קבלת הבקשה להיתר בנייה שהוגשה זה מכבר, כאשר התאמות הנגישות הטעונות היתר תחולנה על הבעלים, ובמקרה דנן, העירייה. אין מדובר במעלון לבריכה כפי שנטען בסיכומי המבקשים, שכן מעלון כזה קיים והיה קיים בבריכה העיקרית שנים קודם לכן. מדובר במעלון לג'קוזי ומעלון למשרדים, כאשר גם ללא מעלונים אלה קיימת גישה למתניידים בכסאות גלגלים. המבקשים לא הוכיחו עילת תביעה ומכאן שגם אין תועלת לציבור מעצם הגשת הבקשה והפארק היה מונגש קודם לכן. המשיבה טוענת, כי ניתן להיווכח גם כמה מופרכת בקשת האישור גם מהנטען ביחס לנזק וגודל הקבוצה הנטענים בבקשה, כאשר אכן בסיכומיהם הפחיתו המבקשים את גודל הקבוצה מ-40,000 אנשים המתניידים בכסאות גלגלים ל- 8,000 אנשים וזאת תוך התעלמות מראיות ברורות המעידות כי בשנת 2018 נכנסו כ- 259 איש בלבד בעלי תעודת נכה ובשנת 2019 כ-15 אנשים (עד מועד התגובה) ומכאן שמדובר בעשרות בודדות בשנה כשלא כולם מתניידים בכסא גלגלים.

20. לטענת המשיבה, בקשת האישור לוקה בחוסר תום לב מצד המבקשים ובאי כוחם באופן השולל התאמתם לייצג את הקבוצה. המבקשים נמנעו מפנייה מוקדמת למשיבה ופנו לנציבות ונמנעו מלציין שנמסרה תשובה מפורטת של הנציבות אשר לא נקטה בהליך כנגד המשיבה. המבקשים המשיכו בהתנהלותם בעשיית דין עצמי תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט, ובכלל זה, הגשת תשובה לתגובת המבקשת לבקשת האישור מספר שעות לפני מועד הדיון ובניגוד להחלטת בית המשפט ואף הגישו כתב טענות לעניין גמול ושכר טרחה החורג ממגבלת העמודים שקבע בית המשפט וחורג מבחינת טיעונים ואסמכתאות חדשות שהועלו וצורפו במסגרתו, ורק לאחר בקשת המשיבה מיהרו להגיש כתב טענות מתוקן, התנהלות לגביה קבע בית המשפט, כי תשוקלל במסגרת פסק הדין.

21. לטענת המשיבה, אין מקום לפסוק שכר טרחה וגמול בענייננו, ובכלל זה בגין העדר עילת תביעה ייצוגית או אישית; העובדה שלא הוכחה התובענה או הנזקים הנטענים ולו לכאורה; חוסר תום הלב בו לוקה בקשת האישור; השימוש לרעה בתובענות ייצוגיות; והעובדה שמדובר בהתנהלות חוזרת ונשנית. כן נתבקש חיוב המבקשים בהוצאות לדוגמה ובשכר טרחת עו"ד. פסיקת הוצאות ושכר טרחה במקרה כזה עלול לשדר מסר שגוי ולעודד התנהלות להגשת בקשות מסוג זה תוך בזבוז זמן ומשאבי ציבור.

22. שני הצדדים בקשו לפטור אותם מפרסום הודעה בעניין ההסתלקות שמטרתה איתור תובע או ב"כ תובע חלופי.

כמו כן, המבקשים הגישו את תצהירי המבקשים 1 ו-2 ובאי כוחם לפיהם לא קיבלו כל טובת הנאה, גמול או שכר טרחה בקשר עם ההליך או עם ההסתלקות.

דיון והכרעה

23. עיינתי בבקשת האישור, בתביעה הייצוגית ובבקשת ההסתלקות, על נוסחיה השונים שהוגשו מטעם הצדדים, ומצאתי אותה סבירה ועומדת בתנאי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. זאת, בהתחשב בנימוקים שפורטו בכתבי הטענות ובכך שאין בהסתלקות ליצור מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה.

לפיכך, אני מקבל את בקשת ההסתלקות, מוחק את בקשת האישור ודוחה את תביעתם האישית של המבקשים.

המבקשים ובאי כוחם לא יטלו חלק בכל הליך נגד המשיבה בקשר לטענות בבקשת האישור וגם לא יהיו שותפים או מעורבים, במישרין או בעקיפין, בכל הליך מעין זה.

24. בנסיבות אשר פורטו לעיל, אין מקום ליתן הוראות לפרסום לפי סעיף 16 (ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות ולתקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010.

25. באשר לגמול ולשכר הטרחה, קובע סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כי מבקש המבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית לא יקבל טובת הנאה מהנתבע, אלא באישור בית משפט.

הסעיף מפרט שני שיקולים שעל פיהם יחליט בית המשפט אם לאשר הסתלקות שתגמול בצידה: האחד, במצב דברים שהתובענה הייצוגית טרם אושרה כבענייננו, האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; והשני, הוא התועלת שהביאה הבקשה לאישור לחברי הקבוצה.

בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.18) (להלן: "מרקיט") נדונה סוגיית ההסתלקות המתוגמלת ונקבע באשר לסוגיית עילת התביעה לכאורה, בין היתר כך:

"25... בבואו להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה אגב הסתלקות מההליך הייצוגי, שומה על בית משפט לבחון ראשית אם 'התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה'. קרי: על בית משפט לוודא כי אין עסקינן בתביעת סרק, אלא בתובענה שלכתחילה עמדה ביסודה עילת תביעה לכאורה ואולם לאחר הגשתה התברר כי אין עוד תוחלת בהמשך ניהול ההליך. שנית, על בית משפט לתת דעתו ל'תועלת שהביאה בקשת האישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה'; ויושם לב כי המחוקק שם את הדגש על עניינם של חברי הקבוצה (להבדיל מתועלת ציבורית כללית, או השגת אחת ממטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות). אין זאת אלא ששומה על הערכאה הדיונית להתרשם כי לקבוצה צמחה תועלת קונקרטית ורלוונטית כתוצאה מההליך, ואין די מבחינה זו בתועלת כללית ועמומה (כדוגמת תיקון הפרת חוק שבפועל לא הסבה נזק של ממש לקבוצה גם קודם לתיקון). אחת השאלות שיש לבחון בהקשר זה, היא אם אמנם היה צורך בנקיטת ההליך הייצוגי לשם השגת התוצאה שהתקבלה."

(ההדגשות שלי- א.פ)

עוד קבע בית המשפט העליון בפרשת מרקיט, כי השיקולים המנחים לפסיקת גמול ושכר טרחה בבקשת הסתלקות יקבעו על פי שיקול הדעת של בית המשפט, בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי ולאורם של העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות:

"29... למען הסר ספק אין הכוונה ל"רשימת מכולת" מחייבת, ולערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בנדון בהתאם לנסיבות המקרה. פרט לתועלת שהסב ההליך הייצוגי לחברי הקבוצה, על פי סעיפים 22 ו-23 לחוק ניתן וראוי להביא בחשבון את הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו, הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך וניהולו, ומידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך. כאשר מדובר בפסיקת שכר טרחה, ניתן להביא בחשבון אף את ההוצאות שהוציא בא הכוח המייצג, האופן שבו ניהל את ההליך, והפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בסופו של יום לטובת הקבוצה. ההלכה מקדמת דנא היא שאין עסקינן ברשימה ממצה של שיקולים, ופסיקת הגמול ושכר הטרחה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהתאם למכלול נסיבות המקרה הקונקרטיות..."

26. במקרה דנן, בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל בפרשת מרקיט, משלא מצאתי כי מדובר בטיעוני סרק, אני סבור כי הבקשה מצביעה על עילת תביעה לכאורה.

אציין, כי הצדדים הסכימו לסיום ההליך בהסתלקות ולפיכך, אין אפשרות בשלב מקדמי זה להכריע במחלוקות השונות ביניהם.

שוכנעתי כי קיימת תועלת בהליך זה ובהסדר ההסתלקות לחברי הקבוצה. בשים לב לכך שהמשיבה לא הכחישה כי ביצעה פעולות הקשורות בהנגשה של פארק המים ימית 2000 וחלק ממתקניו במועד המאוחר להגשת הבקשה לאישור (עדות מר שמשון חן, מנכ"ל המשיבה, פרו' 9.7.19 עמ' 5), אף שקיימת מחלוקת האם פעולות אלו נעשו כתוצאה מהגשת הבקשה לאישור ובקשר אליה וכן לגבי המועד המחייב לבצוע הפעולות השונות על ידי המשיבה על פי החוק והתקנות; ובשים לב לכך שההנגשה לאנשים עם מוגבלות בפארק המים ומתקניו השתפרה; וכן בשים לב לכך שמדובר בבקשת הסתלקות ולא נוצר מעשה בית דין לחברי הקבוצה, למעט המבקשים, כך שלא נחסמה זכותם של חברי הקבוצה להגיש תביעה אישית, מצאתי את בקשת ההסתלקות סבירה ועומדת בתנאי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.

כאמור, קשה לקבוע בשלב מקדמי זה האם הבקשה לאישור היא שהובילה לשיפור הנגשת פארק ימית 2000, ועד כמה ההתאמות וההנגשות שנעשו לאחר הגשתה, נעשו עקב הגשת הבקשה. בנוסף, יש לזקוף לחובת המבקשים את התנהלותם הדיונית במסגרת ההליך (אליה התייחסתי בהחלטות השונות, למשל החלטות מימים 30.12.19 ו – 7.1.20) לרבות בגין כך שהגישו כתב טענות שלא תאם החלטה שיפוטית וחרג ממנה מהותית. בהקשר זה אציין, שלחלק מהעיכובים ניתן טעם של ממש.

מנגד, יש להתחשב בטרחה שטרחו המבקשים ובאי כוחם, בסיכון שנטלו על עצמם במסגרת ניהול ההליך ו שאין בקבלת ההסתלקות כדי לפגוע באינטרס של מי מחברי הקבוצה או שינוי מצבם לרעה, ואף להיפך, ובכך שאין להקל ראש בתועלת החברתית והציבורית בשיפור הנגישות לאנשים עם מוגבלות בניידות ובחשיבות הסוגיה.

נוכח האמור לעיל, אני מוצא לנכון לאשר תשלום גמול למבקשים ושכר טרחה לבאי כוחם באופן שהמשיבה תשלם גמול למבקשים בסך כולל של 3,000 ₪ (1,500 ₪ לכל אחד מהמבקשים) וכן שכ"ט עו"ד לבאי כוח המבקשים בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין (7,500 ₪ לכל אחד מבאי כוח המבקשים בתוספת מע"מ כדין) ואת הוצאות דוח הבדיקה עד לסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כפוף להצגת קבלה על ביצוע התשלום.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו למבקשים ובאי כוחם תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

27. נוכח האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת, בקשת האישור נמחקת, ותביעתם האישית של המבקשים נדחית.

51293715129371ב"כ המבקשים יעבירו את פסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות...

ניתן היום, ט' שבט תש"פ, 04 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.