1. מדובר בתביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח, בהתאם לפוליסת ביטוח מקיף, בגין נזק שארע לרכבו של התובע (לטענתו) בתאונת דרכים מיום 28/1/18.

2. זה עתה סיימתי לשמוע את ראיות הצדדים ואת סיכומי טענותיהם בעל פה בתום הדיון. מטעם התובע העיד הוא בעצמו ולא זימן עדים. מטעם הנתבעת הוזמן לעדות בוחן תנועה, אשר הגיש חוות דעת, אך לא נחקר על חוות דעתו, בהתאם לעמדת ב"כ התובע.

3. שקלתי היטב בדעתי, ונחה דעתי לקבוע כי התובע לא הצליח להרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי, ומסיבה זו, ומסיבה זו בלבד, אני מורה על דחיית התביעה. אדגיש, אינני קובע שמדובר בתביעת מרמה או בתביעה להוצאת כספים בדרך שאינה חוקית. פשיטא, התביעה לא הוכחה כנדרש.

4. התובע טוען כי ביום 28/1/18 בשעת לילה, כשהוא נוהג ברכבו, נתקל בבור שגרם לו לסטות עם הרכב על מנת לברוח מאותו בור, ועקב כך פגע צדו הימני של הרכב במעקה וגרם לו נזקים כבדים.

5. להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי לקביעה המשפטית שסל הראיות של התביעה (עדות התובע היחידה ומסמכים שהוגשו מצד אחד, ומצד שני הראיות מטעם ההגנה), סל זה אינו עומד בנטל הראיות הדרוש.

6. בכתב התביעה הראשון שהגיש התובע צוין בסעיף 3 כי במועד הנ"ל "ניסה לברוח מגור אשר עבר את הכביש". לכתב התביעה הנ"ל צורף תצהיר לאימות העובדות כנדרש על פי התקנות. בכתב התביעה המתוקן שהוגש לאחר מכן, טען התובע כי במועד הנ"ל "ניסה לברוח מבור הוא לא הבחין במעקה" (ציטוט מדויק מהסעיפים הנ"ל).

7. הגרסה העובדתית הנ"ל טומנת בחובה סתירה שאין להתעלם ממנה. אמנם בין המילה "גור" לבין המילה "בור" יש דמיון לא מבוטל, אך השימוש בפועל "עבר" אינו מוסבר על ידי התובע (זאת גם חרף טענתו כי מדובר בטעות קולמוס שיצאה מתחת ידו של בא כוחו עת ניסח את התביעה).

8. במהלך עדותו היום ציין התובע כי זכור לו ששוחח ממקום האירוע עם אשתו וסיפר לה אודות התאונה. אשתו של התובע לא הוזמנה לעדות, ומדובר במחדל שמכרסם בראיות התביעה.

9. צבע המעקה במקום אירוע התאונה הינו צבע אפור. נתון זה הוכח בראיות ההגנה ולא נסתר בראיות התביעה. סימני הפגיעה בצדו הימני של רכב התובע מלמדים על שפשוף בצבע ירוק. אין הסבר מניח את הדעת מפי התובע לשוני בצבעים הנ"ל.

10. משך חודשים לפני אירוע התאונה הנ"ל היה רכבו של התובע ללא טסט. אין הסבר מפי התובע מדוע לא דאג להעביר את רכבו מבחן רישוי, למרות שמדובר, לכאורה, ברכב יקר יחסית.

11. במקום בו אירעה התאונה קיימת מדרכה. גם אם נאמץ את גרסת התובע לעניין התרחשות התאונה, הרי הצפי הינו שהרכב ייפגע מהמדרכה בטרם ייפגע על ידי מעקה הבטיחות. יחד עם זאת אין ללמוד על נזקים כלשהם כתוצאה מהפגיעה הפתאומית במדרכה.

12. עד ההגנה (בוחן התנועה אשר הגיש חוות דעת עם ממצאים שסותרים את גרסת התביעה) התייצב לדיון, אך לא נחקר על חוות דעתו. ב"כ התובע ויתר על חקירתו, ומסיבה זו יש לאמץ את קביעותיו של המומחה כקביעות שהוכחו, ולכל הפחות שלא נסתרו.

13. אחת המסקנות של המומחה מטעם הנתבעת מלמדת כי אין התאמה בין מבנה המעקה לבין הנזק שנגרם לרכב. מסקנה זו לא נסתרה.

14. בנוסף לכל האמור לעיל יש לציין כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971 קובע כלהלן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

.....

2. העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין".

הנימוק אשר עומד מאחורי ההוראה של סעיף 54 הנ"ל הינה למנוע או לסכל תביעה מבויימת אשר יקשה על נתבע לסתור אותה או להזים אותה (ע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נ' הדר חב' לביטוח בע"מ ל"ה (2) עמ' 55).

יחד עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי ניתן להסתמך על עדות יחידה של בעל דין מקום שבו בית המשפט נותן "אמון מלא באמתותה". (ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פד"י מ"ו (1) עמ' 733).

במכלול הנתונים שבפניי, התנאי שנקבע בפסיקה אינו מתקיים.

15. ועוד הערה בטרם אסיים, התובע היה מודע לכל טענות ההגנה ולא טרח לעבות את התשתית הראייתית מטעמו על מנת להתמודד עם הסתירות שצוינו לעיל.

16. מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי. מסיבה זו אני מחליט לדחות את התביעה.

17. התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסך 2,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אדר תשפ"א, 16 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.