בפני תביעה לפינוי מושכר, דירה מס' 21 בבניין ברח' יטקובסקי 40 פ"ת גוש 6712 חלקה 588 (להלן – "הדירה").

התביעה

הנתבע שכר את הדירה עבור משפחתו בשכר חודשי של 6,300 ₪.

הסכם השכירות הינו מיום 8.9.16 ולתקופה החל מ- 11.9.16 ועד 31.8.17 (12 חודשים) עם תקופת אופציה לשנה נוספת ועד ליום 31.8.18.

התובעת טוענת כי הנתבע הפר את הסכם השכירות פעם אחר פעם כאשר שיקים שמסר עבור תשלום שכ"ד, לא כובדו באין כיסוי מספיק.

בחודש 8/17 התחייב הנתבע בכתב להשלים בתוך 14 ימים את תשלום שכר הדירה אותו חב אחרת יפנה הדירה בתוך 14 ימים.

הנתבע לא מילא אחר התחייבותו והוא נדרש לפנות את הדירה.

ביום 25.11.17 שילם הנתבע סך של 40,000 ₪ ונותר חייב סך של 10,400 ₪.

התובעת מציינת כי אשתו של הנתבע ובנותיה פינו את הדירה עוד ביום 1.9.18.

ההגנה

הנתבע מציין כי כל הליך השכרת הדירה הינו הליך של הונאה של התובעת ושותפיה.

כל המגעים לשכירות הדירה נעשו עם עו"ד צח ולא עם התובעת.

הנתבע טוען כי העביר לעו"ד צח 100,000 ₪, וככל הנראה הוא לא העביר כספים אלה אל התובעת.

כמו כן הנתבע מצין כי שילם לתובעת שיק ע"ס 40,000 ₪, וכן שילם לעו"ד צח 65,000 ₪, העביר סכום במזומן של 35,000 ₪ בשתי פעמים וכן ביצע העברות בנקאיות של 30,000 ₪ ע"י צדדי ג'.

לפיכך הנתבע אינו חייב דבר לתובעת.

הנתבע צירף לכתב הנגנה, מכתב עו"ד אמרני מיום 7.6.18 לבנק לאומי, בקשה להעביר 7,500 ₪ לעו"ד צח, מכתב עו"ד אמרני מיום 19.6.18 ובו בקשה להעביר סך של 2,500 ₪, אישור העברה של 10,000 ₪ ביום 15.5.18, צילום שיק ע"ס 40,000 ₪ מיום 25.11.17.

ההליך

הדיון בתביעה התקיים בפני ביום 29.4.19 ושמעתי את חקירתו הנגדית של הנתבע.

שאלתי את הנתבע האם הוא מבקש לחקור את המצהירים מטעם התובעת השיב: "אני לא משפטן ואני לא יודע לחקור..".

לאחר שמיעת החקירה של הנתבע הוריתי על סיכומים בע"פ. ב"כ התובעת סיכם בע"פ והנתבע מסר שאין לו מה להוסיף.

הכרעה

תביעה זו הינה לפינוי הנכס המושכר לנתבע.

התביעה מתבססת על שני אדנים:

1. חוזה השכירות הסתיים זה מכבר ולא הוארך.

2. הנתבע הפר ההסכם, לא שילם את מלוא שכר הדירה ונותר חייב כספים.

סיום הסכם השכירות

הסכם השכירות נקבע לתקופה מיום 11.9.16 ועד ליום 31.8.17 (12 חודשים) עם תקופת אופציה לשנה נוספת ועד ליום 31.8.18.

מאחר שהנתבע אל הציג כל ראיה בדבר הארכה נוספת של תקופת השכירות הרי שהתקופה המאוחרת ביותר של השכירות הסתיימה ביום 31.8.18.

בנסיבות אלה ברור כי אין לנתבע כל זכות שבדין להישאר ולהתגורר בדירה ללא הסכמת התובעת.

עובדה זו ברורה וחד משמעית. לא ברור מדוע הנתבע התכחש לה, סירב וממשיך לסרב לפנות את הדירה.

תשלום שכ"ד

לפי הסכם השכירות, שכר הדירה החודשי הינו 6,300 ₪. תקופת השכירות עד להיום הינה כ- 31 חודשים: 31 X 6,300 ₪ = 195,300 ₪.

הנתבע לא הציג אסמכתאות לתשלום סכום זה ואף לא לתשלום הסכום של תקופת השכירות בת השנתיים (151,000 ₪) אלא סכומים נמוכים הרבה יותר.

כך שלא יכול להיות חולק שהנתבע לא שילם את מלוא שכר הדירה המוסכם.

סוף דבר

הסכם השכירות הסתיים עוד ביום 31.8.18 ומאז לא חודש וגם הנתבע לא הוכיח את תשלום מלוא שכר הדירה, כך שמשתי סיבות אלה, דין התביעה להתקבל.

עובדות סיום הסכם השכירות ואי התשלום המלא של שכר הדירה ידועות לנתבע והם ברורות. עוד עלה בדיון בפני כי אשת הנתבע וילדיה עזבו את הדירה בתום השכירות.

למרות כל זאת המשיך הנתבע לעמוד בשלו ולסרב לפנות את הדירה כשהוא מעלה טענות מטענות שונות אשר כולן חסרות בסיס.

התנהלות הנתבע הינה בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליך המשפטי כדי לגרום לסחבת ולמשוך את הזמן לשהותו בדירה ללא כל זכות שבדין ותוך גרימת נזקים לתובעת.

התביעה מתקבלת ואני מורה לנתבע לפנות את הדירה מכל אדם ו/או חפץ לא יאוחר מיום 30.5.19 בשעה 10.00.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.