1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982.
2. על המבקשת הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת (דו"ח תנועה מס' 90511488307) מיום 30.01.18.
3. לטענת המבקשת, שהינה חברה בע"מ, באמצעות בעליה ומנהלה היחיד, היא מעולם לא קיבלה את הודעת תשלום הקנס וכי אין אישור מסירה של הדוח.

עוד טוענת המבקשת, כי מצלמות מסוג א-3 לא אמינות.

1. הבקשה הועברה לתגובת התביעה אשר מתנגדת לה מהנימוקים המפורטים בתגובה.
2. 5. יצויין כי המבקשת השיבה לתגובה והודיעה כי עדכנה את כתובתה אצל רשם החברות ביום 30.6.18, וצרפה אסמכתא מתאימה.

דיון והכרעה

1. סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי: "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

גדרי הזמן הקבועים בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.

סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות למבקש להישפט מנימוקים שיירשמו. היינו, לשון החוק באה להורות כי אין להיעתר להודעה מאוחרת כדבר שבשגרה, אלא אם יש בפי המבקש נימוקים טובים וראויים המצדיקים את איחורו.

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 קובעת: " בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 230א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.

1. המבקשת טענה כאמור, כי הדוח לא נמסר לה, כיוון שבתקופה הרלוונטית החליפה מענה, אם כי לא עדכנה את כתובתה ברשם החברות.

היינו ,הדוח נשלח לכתובתה הרשומה של המבקשת ואי המסירה נובע מסיבה התלויה במבקשת. על כן החריג שבסיפת התקנה לא חל ומכח החזקה, המסירה למבקשת הינה כדין.

משלא טרחה המבקשת לעדכן כתובתה אצל רשם החברות עם שינוי כתובתה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה.

עדכון כתובתה כ-6 חודשים לאחר משלוח הדוח למבקשת, אין בו כדי להועיל למבקשת במקרה דנן.

1. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה, כאמור בסעיף 229 (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.
2. בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.
3. במקרה דנן כאמור, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלה של המבקשת ע"י פתיחת שער בית המשפט בפניו. יתרה מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.
4. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.