1. ביום 11.10.2018 הגישה העותרת עתירה מינהלית בגדרה ביקשה כי בית המשפט יורה למשיבים למסור לידיה את המידע שנתבקש מטעמה בכתב לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998, הנוגע למערך הביקורת הפנימית של המשיבה 2.

2. בהחלטתי מיום 15.10.2018, קבעתי דיון מוקדם בעתירה ליום 11.2.2019, והוריתי על הגשת כתב תשובה מטעם המשיבים.

3. ביום 7.1.2019, הגישה העותרת "בקשה למחיקת העתירה, השבת האגרה וחיוב המשיבים בהוצאות" (בקשה 3). במסגרת בקשה זו ציינה העותרת, כי לאחר הגשת העתירה העבירו המשיבים חלק מהמידע שהתבקש בגדרי העתירה והפנו אותה לאתר האינטרנט של הרשות, משם הורד חלק מהמידע המבוקש. עוד צוין, כי הוסכם בין הצדדים כי העתירה דנן מיצתה את עצמה וכי הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלת ההוצאות, ומכאן בקשת העותרת לחיוב המשיבים בהוצאות.

4. בתגובתם מיום 16.1.2019 ביקשו המשיבים לדחות את הבקשה לחיוב בהוצאות בהדגישם כי לא דבק רבב בהתנהלות המשיבים כגוף ציבורי מינהלי.

5. ביום 8.2.2019 הגישה העותרת "בקשה למתן החלטה בבקשת העותרת לחיוב בהוצאות ולביטול הדיון הקבוע" (בקשה 4). לאור נימוקי בקשה זו, הוריתי על ביטול ישיבת הדיון המוקדם שהייתה קבועה ליום 11.2.2019. נותר להכריע במחלוקת שבין הצדדים בנוגע לשאלת הוצאות המשפט.

6. למען הסר ספק, בהינתן עמדת שני הצדדים כי העתירה מיצתה את עצמה, אני מורה על מחיקת העתירה.

7. באשר לפסיקת ההוצאות:

בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת בקשה לחיוב רשות בהוצאות של עותר שחזר בו מעתירתו ללא הכרעה שיפוטית לגוף העניין יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה, האם העותר מיצה הליכים טרם הגשת העתירה, האם העתירה הוגשה ללא שיהוי והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד במובן זה שהיא זו אשר הניעה את המשיבים להעניק לעותר את הסעד שביקש במסגרתה (ראו: בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ. שר הבינוי והשיכון, 25.5.94; בג"צ 5962/17 שמלא נ. צבא הגנה לישראל, 6.2.2019).

במקרה דנן, לאחר עיון בנימוקי בקשתה של העותרת ותגובתם של המשיבים, מצאתי לנכון לפסוק לטובת העותרת הוצאות בסכום מתון, וזאת בשל השיקולים שלהלן:

בטרם הגשת העתירה, פנתה העותרת למשיבים בדרישה לקבלת מידע באמצעות מכתבה מיום 25.7.2018 (נספח ע/1 לעתירה). מכתב תזכורת ששלחה העותרת למשיבים מיום 6.9.2018 (נספח ע/2 לעתירה) לא גרם למשיבים למסור לעותרת את המידע המבוקש. בהעדר מענה לפניות העותרת, הוגשה העתירה דנן ביום 11.10.2018 ורק לאחר הגשתה, העבירו המשיבים את המידע שהתבקש בגדרה לידי העותרת. טענתם של המשיבים כי העיכוב במתן תשובה לעותרת נבע מכך שהמידע אותו ביקשה היה מרוכז בידיהם של ארבעה גורמים בעיריית טבריה, אין בה כדי להצדיק את מחדלם של המשיבים שלא טרחו להשיב כלל לפניות העותרת.

8. יוצא, כי היה צידוק בהגשת העתירה, כי העותרת מיצתה הליכים טרם הגשתה וכי העתירה הובילה לקבלת הסעד המבוקש. יחד עם זאת, ובהתחשב בעובדה שחלק מהמידע פורסם והיה מצוי באתר האינטרנט של העירייה (כפי שנטען בסעיף 4 לתגובת המשיבים), וכן בעובדה שהעתירה נמחקה בשלב דיוני מוקדם מבלי שהיה צורך בקיום דיון, אני מחייב את המשיבים בתשלום הוצאות משפט לעותרת בסך 3,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 45 יום, שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, אני מורה על השבת החלק היחסי של האגרה לעותרת, באמצעות בא כוחה, בהתאם לתקנות.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.