עסקינן בתביעה בגין נזק גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

נתונים כלליים:

1. התובעת תושבת עראבה, סוכנת ביטוח במקצועה, ילידת 16.6.1967.

1. לטענת התובעת, בתאריך 8.9.2016 נפגעה בתאונת דרכים עת נהגה ברכב המבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח חובה (להלן –התאונה). התאונה אירעה בזמן שהתובעת נהגה ברכב באזור עראבה וטרקטורון פגע ברכבה.

השאלות שבמחלוקת והעדים שהעידו במשפט:

1. הנתבעת חולקת על עצם התרחשות התאונה אך לא על הכיסוי הביטוחי בגינה. בנוסף לכך, הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת הנזק, כאשר הנתבעת הוסיפה וטענה כי הושג הסכם עם התובעת לסילוק התביעה בפשרה אשר מחייב את התובעת.

1. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי העידה התובעת כעדת תביעה יחידה לאחר שהקדימה הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה. מטעם ההגנה לא הובאו עדים.

דיון בשאלת החבות:

1. כפי שצוין מקודם, הנתבעת הכחישה את התאונה וטענה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח עצם התרחשותה.

אין בידי לקבל טענה זו. התובעת פירטה בתצהיר העדות הראשית שלה את נסיבות התאונה, כגון מקום, מועד ואופן התרחשות התאונה, וכלל לא נחקרה על גרסתה בנדון.

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי הנתבעת הכירה בעבר בתאונה עת שילמה פיצויים לשתי בנותיה הקטינות של התובעת שהיו עמה ברכב ונפגעו גם הן בתאונה.

הטיפולים הרפואיים והנכות הרפואית:

1. ממקום התאונה חזרה התובעת לביתה אך בחלוף מספר שעות פנתה מיוזמתה למרכז לרפואה דחופה הגליל ס.ע.ד ובהמשך למרכז הרפואי 'טרם' בכרמיאל, שם התלוננה על סחרחורות וכאבי גב. התובעת נבדקה ואובחנה כסובלת מרגישות קלה למימוש בגב עליון ותחתון, ללא הגבלה בתנועות הצוואר, הגב או הגפיים, קיבלה טיפול תרופתי ושוחררה עם המלצות להמשך מעקב רפואי, שימוש במשככי כאבים ומנוחה למשך 3 ימים.
2. לאחר מכן המשיכה התובעת להיות במעקב ובטיפול רפואי במסגרת קופת חולים, שם אובחנה כסובלת מרגישות, כאבים והגבלה בתנועות השלד, הצוואר והגב, היא קיבלה סדרה של טיפולים פיזיותראפיים ואושרו לה תקופות אי כושר.

בבדיקות C.T. שעברה התגלה אצלה בקע בין חולליות C5-C6 עם לחץ על השק הדוראלי.

1. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ארסן שפיגלמן, בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה אצלה נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר.
2. בנוגע לשיעור הנכות, הנתבעת טענה כי נכות זו קשורה לתאונה באופן חלקי בלבד נוכח קביעתו של המומחה בחוות הדעת לפיה הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לבין התאונה הינו חלקי בלבד. לגרסת הנתבעת, הנכות קשורה ונובעת גם ממצבה הרפואי הכולל, ללא קשר לתאונה.

טענה זו דינה להידחות. המומחה קבע אומנם כי השפעת התאונה על מצבה של התובעת היא חלקית בלבד, אך בסופו של דבר קבע כי נכותה עומדת על 10%. המומחה לא נחקר על קביעתו ואין בפניי ממצא שיצדיק סטייה ממנה. לפיכך שיעור הנכות הרפואית יעמוד על 10%, כפי שקבע המומחה.

האם הנכות היא נכות תפקודית?

1. הצדדים נחלקו ביניהם באשר להשפעתה התפקודית של הנכות על התובעת.

בעוד התובעת טוענת כי הנכות שנותרה אצלה היא נכות תפקודית שמגבילה אותה בעיסוקה ובחיי היומיום שלה באופן שמצדיק העמדת הנכות התפקודית על 15%, טוענת הנתבעת כי מדובר בנכות רפואית גרידא שלא קשורה כולה בתאונה אלא במחלה הראומאטית ומחלות נוספות מהן סבלה בעבר, ולראיה התובעת חזרה לאחר התאונה לעסוק במקצועה כסוכנת ביטוח.

1. עובר לתאונה עבדה התובעת כסוכנת ביטוח עצמאית החל משנת 2015, ואין חולק כי המשיכה לעסוק בו גם אחריה. המסמכים שהוגשו לתיק מטעם התובעת מתייחסים לשנים 2016 (שנת התאונה) ואילך. הנתבעת בתורה הגישה אישורים בדבר ניכוי מס הכנסה מתשלומים החייבים ניכוי במקור לשנים 2015-2017.
2. מדו"חות רווח והפסד לשנים 2016-2020 שהוגשו מטעם התובעת ניתן להתרשם כי בשנת 2017 חלה ירידה קלה בהכנסותיה לעומת הכנסותיה בשנת 2016 שהיא כזכור שנת התאונה (644,000 ₪ לשנת 2016 לעומת 615,000 ₪ לשנת 2017). אולם, משנת 2018 ואילך חלה ירידה חדה בהכנסותיה של התובעת שהיו נמוכות מאוד לעומת השנים 2016 ו-2017 ועמדו על ממוצע שנתי של כ-100,000 ₪ בלבד.
3. לעומת זאת, לפי האישורים בדבר ניכוי מס הכנסה מתשלומים החייבים ניכוי במקור לשנים 2015-2017 שהוגשו מטעם הנתבעת עולה כי הכנסותיה של התובעת מעמלות ביטוח היו בעליה מתמדת. כך למשל, בשנת 2015 (השנה שקדמה לתאונה) סך כל ההכנסות מעמלות עמדו על 223,000 ₪. בשנת 2016 – שנת התאונה – ההכנסות מעמלות עמדו על 406,000 ₪, ואילו בשנת 2017 ההכנסות שלה מעמלות עמדו על 596,000 ₪.
4. גם אם אתעלם לרגע מחוסר הבהירות בנוגע להיקף הכנסותיה של התובעת, נוכח השוני והפערים בהכנסות לפי כל אחד מהמסמכים שהוגשו מטעם הצדדים, המסקנה העולה מהם היא כי התאונה לא גרמה לירידה משמעותית בהיקף הכנסותיה של התובעת, שכן אחת משתיים: או שבשנה שלאחר התאונה, קרי בשנת 2017, לא חל שינוי משמעותי בהכנסותיה של התובעת לעומת הכנסותיה בשנת 2016 בה התרחשה התאונה והירידה הייתה מינורית (לפי מסמכי התובעת), או שהכנסתה בשנה שלאחר התאונה עלתה באופן משמעותי (לפי מסמכי הנתבעת).

אפרט - לפי מסמכי התובעת, הפער בהכנסות בשנים הנ"ל מלמד על ירידה שנתית קלה של 29,000 ₪ (644,000 ₪ לשנת 2016 לעומת 615,000 ₪ לשנת 2017), אותה ניתן לייחס לתאונה, אך גם לתנודות בשוק הביטוחי.

לעומת זאת, לפי מסמכי הנתבעת הכנסותיה של התובעת מעמלות עלו הן בשנת התאונה לעומת השנה שקדמה לה, והמשיכו לעלות גם בשנה העוקבת (223,000 ₪ לשנת 2015, 406,000 ₪ לשנת 2016, ו-596,000 ₪ לשנת 2017).

1. ומה לגבי הירידה החדה בהכנסות התובעת החל משנת 2018? לפי מסמכי התובעת מדובר בירידה של מאות אלפי ₪ לכל שנה בין השנים 2018-2020 לעומת שנים קודם לכן באופן שהעמיד את ההכנסה השנתית באותן שנים על כ-100,000 ₪ בממוצע.

מתברר שבשנת 2018 התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים נוספת, שגם בה נפגעה בצוואר. זה המקום להעיר, כי בית המשפט הציע בזמנו לתובעת לכרוך את התאונה המאוחרת בתביעה דנן על ידי תיקון כתב התביעה והוספת התאונה משנת 2018 לתביעה הנוכחית, אולם התובעת סירבה.

1. וכאן נשאלת השאלה, האם התאונה המאוחרת משנת 2018 הייתה הגורם לירידה החדה בהכנסות התובעת? התשובה לא ברורה, שכן אין בפניי אינדיקציה לגבי שיעור הנכות שנותרה אצל התובעת בעקבות וכתוצאה מאותה תאונה.

כך או כך, שיעור הנכות הנמוך יחסית לפי קביעת המומחה לא יכול להסביר את הפער והירידה החדה שחלה בהכנסות התובעת באותן שנים. לפיכך, אין בידי לקבל את גרסת התובעת כי הירידה בהכנסותיה בשנים שלאחר התאונה נובעת כל כולה מהתאונה.

1. מנגד, הנכות שנקבעה לתובעת מאופיינת בדרך כלל בהשפעה על התפקוד הגופני, כפי שקורה בדרך כלל לגבי נכויות בתחום האורתופדי. במקרה דנן, עסקינן בנכות הנוגעת לגריעה קלה בתנועות הצוואר, ולכן סביר להניח כי נכות זו השפיעה או תשפיע במידה מה על כושר עבודתה של התובעת אשר מאופיינת בעבודה משרדית.
2. מכל האמור לעיל, אני מוצאת כי השילוב בין מאפייניה התפקודיים של הנכות אשר גורעת באופן חלקי מכושר התנועה של עמוד השדרה הצווארי, ההשפעה הלא מוכחת של הנכות על תפקודה והכנסותיה של התובעת בשנים שלאחר התאונה, והסיכון מפני צמצום או הפסקת עבודתה הנוכחית כסוכנת ביטוח, ובפרט לאור הירידה החדה בהכנסותיה, באופן שעלול לחסום אותה בעתיד מלהשתלב בעבודות בהן נדרש כושר גופני מלא – מצדיק התייחסות לנכות הרפואית כנכות תפקודית חלקית שגורעת במידה מסוימת מפוטנציאל ההשתכרות של התובעת בעתיד.

לצד האמור, יש לקחת בחשבון כי מידת התממשותו של הסיכון הנ"ל לוטה בערפל, ולכן יש לבכר בענייננו את שיטת החישוב הגלובאלי לצורך חישוב הפיצויים לגבי הפסדי השכר.

ראשי הנזק:

הפסד השתכרות לעבר:

1. לתובעת אושרו תקופות אי כושר לסירוגין של כחודשיים (מיום 8.9.2016 ועד ליום 30.9.2016 שהיא תקופה של 23 ימים, ומיום 16.11.2016 ועד ליום 15.12.2016 שהיא תקופה של 30 ימים). לתיק צורפה שתי תעודות מחלה נוספות לתקופה שמיום 14.12.2016 ועד ל-31.1.2017 שבהן צוין מפורשות שאינן קשורות לתאונת דרכים, ולכן אין לייחס להן משקל כלשהו.
2. על אף שלא הובהר עד תום אם התובעת אכן נעדרה מעבודתה בתקופת אי הכושר הנ"ל, נכונה אני להניח כי בתקופה הראשונה שלאחר התאונה התובעת סבלה מכאבים והגבלות שונות, כפי שתועד ברישום הרפואי שלה, באופן שמצדיק פסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר.

לפי דו"ח הכנסות והוצאות לשנת 2016 הרווח הנקי של התובעת עמד על 408,000 ₪ לפני ניכוי מס הכנסה. לאחר ניכוי מס משוער, אעמיד את הפיצויים בראש נזק זה על 45,000 ₪.

עבור התקופה שמתום תקופת אי הכושר ועד היום, איני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר, שכן התובעת לא הוכיחה רצף טיפולי מעבר לטיפולים שקיבלה עד לסוף שנת 2016. בנוסף, התובעת הוכיחה אומנם ירידה משמעותית בהכנסתה החל משנת 2018, אולם לא הצליחה לקשור בין ירידה זו לבין התאונה. כפי שציינתי מקודם משנת 2018 ואילך הכנסתה של התובעת ירדה פלאים, באופן שלא מתיישב עם הנכות הנמוכה יחסית שנותרה אצלה כתוצאה מהתאונה. מנגד, באותה שנה נפגעה התובעת בתאונת דרכים נוספת (שגם בה נפגעה בצוואר), ולא מן הנמנע – וכמובן שאיני קובעת ממצא בנדון - כי התאונה המאוחרת הייתה הגורם למצב זה.

1. לסיכום, אני מאשרת לתובעת פיצויים בסך של 45,000 ₪ עבור הפסדי השתכרות בעבר.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

1. התובעת טענה כי יש לפצות אותה בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ לעבר ועוד 40,000 ₪ לעתיד. הנתבעת לעומת זאת התנגדה לפסיקת פיצוי כלשהו בראש נזק זה וטענה כי כל הוצאותיה הרפואיות של התובעת מכוסות בסל הבריאות ואילו יתר ההוצאות הנטענות אינן נתמכות בקבלות או בראיה כלשהי להוכחתן.
2. מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק עולה, כי כל הטיפולים הרפואיים ניתנו לתובעת במסגרות הציבוריות השונות. לפיכך אין מקום לפיצוי בגין טיפולים רפואיים.

יחד עם זאת, יש להניח כי לתובעת אכן נגרמו הוצאות בגין נסיעות, ויעידו על כך המסמכים הרפואיים שמהם ניתן ללמוד על הביקורים והטיפולים הרפואיים שהיו לתובעת, לרבות טיפולים פיזיותראפיים, ולכן יש להניח כי התובעת אכן הוציאה הוצאות בנדון, אף אם אין בידיה קבלות עבור שירותי תחבורה או עבור דלק.

לפיכך נכונה אני לאשר לתובעת סכום גלובאלי בגין הוצאות נסיעה למוסדות הרפואיים בעבר שבגינן לא ניתן להציג קבלות בסכום של 5,000 ₪.

1. מאחר שהתובעת לא קבלה טיפול רפואי מעבר לשנת 2016, ומאחר שהתובעת לא הוכיחה צורך בקבלת טיפול כלשהו בעתיד, אין מקום לפסיקת פיצויים בראש נזק זה לעתיד.

עזרה לעבר ולעתיד:

1. התובעת עתרה לפצות אותה בסך של 10,000 ₪ בגין עזרה בעבר, ועוד סך של 25,000 ₪ בגין עזרה לעתיד. לעומת זאת, הנתבעת התנגדה לפסיקת פיצוי בגין עזרה כלשהי וטענה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בנדון.

1. נסיבות המקרה מצדיקות פסיקת פיצוי מידתי בראש נזק זה לעבר, שכן המסמכים הרפואיים מתארים את הכאבים והמגבלות הגופניות מהם סבלה התובעת בתקופה הראשונה שלאחר התאונה, וליתר דיוק מיום התאונה ועד תום תקופת אי הכושר באמצע חודש 12/2016. לפיכך סביר להניח שבאותה תקופה התובעת אכן נזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחתה או של מכריה. בהתחשב במהות הפגיעה, המגבלות הרפואיות ומשך הטיפולים, אני פוסקת לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין עזרה לעבר.
2. בשים לב לשיעור הנכות לא מצאתי הצדקה לפסיקת פיצויים לעתיד.

אובדן כושר השתכרות לעתיד והפסדי פנסיה:

1. התובעת עתרה לפסיקת פיצויים לעתיד לפי חישוב אריתמטי המבוסס על נכות תפקודית של 15% והכנסה של 16,000 ₪ לחודש נטו ועד הגיעה לגיל פרישה בגיל 70 (בהיותה עצמאית).

הנתבעת התנגדה לפסיקת פיצויים לעתיד וטענה כי התובעת חזרה לעבודתה והצליחה להגדיל את הכנסתה לאחר התאונה. לחילופין, הנכות שנקבעה איננה תפקודית והתובעת סובלת ממחלות רקע שמשפיעות על מצבה. לחילופי לחילופין, יש לפסוק סכום סמלי בלבד.

1. מקודם קבעתי, כי השיטה ההולמת והמתאימה לפסיקת הפיצויים היא שיטת החישוב הגלובאלי, ואיני רואה צורך לחזור על הנימוקים שפורטו בהרחבה בפרק המתייחס להשפעתה התפקודית של הנכות על התובעת.
2. בכל אופן, מאחר שקיימת אי ודאות לגבי התממשות הסיכונים הכרוכים בהיקף הכנסתה של התובעת בעתיד, לרבות אפשרות קליטתה בתפקידים אחרים ככל שתיפלט אל מחוץ למעגל העבודה, חישוב הפיצויים בראש נזק זה ייעשה באופן גלובאלי תוך גילום הפסדי הפנסיה בתוך הסכום שייפסק. חישוב זה מושתת על כמחצית מהחישוב האריתמטי המבוסס על הנתונים הבאים: נכות בשיעור של 10%; מקדם ההיוון הרלוונטי בהתאם למספר שנות העבודה שנותרו לתובעת עד הגיעה לגיל פרישה, והכנסה חודשית ממוצעת של 16,000 ₪ (כפי שהוצע בסיכומיה).

על יסוד האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 90,000 ₪.

כאב וסבל:

1. בהתחשב באחוזי הנכות שנקבעו לתובעת, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 15,000 ₪.

אחרית דבר:

1. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

בגין הפסדי שכר לעבר: 45,000 ₪

בגין נסיעות לעבר: 5,000 ₪

בגין עזרה לעבר: 5,000 ₪

בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה: 90,000 ₪

בגין כאב וסבל: 15,000 ₪

סה"כ: 160,000 ₪

1. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ וסכום האגרה.
2. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. לא אסיים מבלי להתעכב על טענת הנתבעת לפיה קודם לניהול ההליך הושג הסכם עם התובעת בדבר תשלום פיצויים בסכום כולל של 40,000 ₪, ומתוקף כך התובעת לא הייתה רשאית לחזור בה מהסדר זה.

אין בידי לקבל טענה זו. הנתבעת העלתה אומנם את הטענה בכתב הגנתה אך זנחה אותה במהלך ניהול התיק, ושבה והעלתה אותה רק במסגרת הסיכומים ומבלי לחקור את התובעת אודותיה (כגון לגבי נסיבות החתימה על שטר הסילוק והסיבות שבעטיין חזרה בה מהסכמתה). לפיכך הטענה נדחית.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ג, 24 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.