לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לקבלת גמלה שמירת היריון לתקופה שמיום 31.5.18 ועד ליום 9.7.18. הנתבע דחה את התביעה ולכן הגישה תביעה זו.

2. ביום 3.1.19 מיניתי את פרופ' יוסף איצקוביץ כיועץ בית הדין שיחווה דעתו בעניינה של התובעת על סמך העובדות הבאות:

א. התובעת ילידת 1986.

ב. התובעת ילדה ביום 15.9.18.

ג. מדובר בלידה רביעית של התובעת.

ד. לתובעת אושרה גמלת שמירת היריון מיום 10.7.18 ועד ליום 15.9.18 ונדחתה תקופה מיום 31.5.18 ועד ליום 9.7.18.

ה. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהמסמכים הרפואיים.

3. ביום 12.3.19 השיב המומחה:

"התובעת, ילידת 1986. בריאה בד"כ, פרט לתיקון בקע טבורי בשנת 2013, עם הכנסת רשת. בעברה 3 לידות טבעיות בזמן. וסת אחרונה 18.2.18.

להלן הביקורים שערכה במהלך ההריון:

א. 30.01.18 – שב' 6, הריון תקין.

ב. 22.3.18 – שב' 13, בטן רכה. צלקת בטבור לא רגישה.

ג. 26.4.18 – שב' 18, הפניה לייעוץ כירורגי. לא מתוארות תלונות

מיוחדות.

ד. 31.5.18 – שב' 25, כאב בטבור. בקע טבורי, רגיש, נטיה לכליאה בבקע. הומלץ על ניתוח אחרי הלידה.

ה. 7.6.18 – בטן רכה. צוואר רחם ארוך וסגור. עובר תקין.

ו. 9.7.18 – מכתב מד"ר רויטל דג'אווי בן יעקב לגבי שמירת הריון מתאריך 31.5.18, עקב בקע טבורי חוזר, מצב לאחר תיקון עם רשת. מוזכר המכתב מכירורג מתאריך 31.5.18 - המציין כי פעילות מעבר לפעילות שגרתית בבית כרוכה בסכנה לכליאת הבקע וניתוח דחוף שעלול לגרום לפגיעה באיברים הפנימיים, לידה מוקדמת ופגות.

ז. 19.7.18 – תלונות על כאב הולך וגובר. בתוך הבקע תקוע שומן בטני הניתן להחזרה. הומלץ על מנוחה לרוב בשכיבה.

ח. 16.8.18- שב' 35, המשך שמירת הריון.

ט. 29.8.18 – שב' 37, צירים, שוחררה.

י. 15.9.18 – לידה טבעית, בת במשקל 3725 גרם.

יא. 23.10.18 – מצוין כי הבקע הטבורי גרם לכאב רב במהלך ההריון ונרגע לאחר הלידה.

סיכום ודיון:

מדובר ביולדת עם ספור של בקע טבורי שתוקן בעזרת רשת לפני ההריון הנוכחי. בבקע הייתה כלואה לסרוגין רקמת שומן שהשתחררה עצמונית.

בשב' ה-13 להריונה (22.3.18) מצוין כי קיימת צלקת בטבור שאינה רגישה.

בשב' ה-18 (26.4.18) הופנתה ליעוץ כירורגי, לא מתוארות תלונות כלשהן.

בתאריך 31.5.18 בהיותה בשב' 25, מתואר לראשונה כאב בבקע הטבורי עם נטיה לכליאה, הומלץ על שמירת הריון.

בהמשך (19.7.18) קימות תלונות מתגברות על כאבים עם המלצה על מנוחה, רובה בשכיבה.

אושרה שמירת הריון החל מתאריך 10.7.18. הכירורג המליץ על שמירת הריון מתאריך 31.5.18 בהיותה בשבוע ה-25 להיונה עת הופיעה רגישות ונטיה לכליאה של הבקע.

בשבוע 25 של ההריון גובה הרחם מגיע לכ-5 ס"מ מעל לטבור ובהחלט יכולה להיות נטיה לעליה בלחץ התוך בטני בעיקר במאמץ ודחיקה של תוכן (מעי, שומן) לתוך הבקע וסכנה לכליאתו.

לפיכך, אני מסכים עם המלצת המומחה וממליץ על שמירת הריון מתאריך 31.5.18 ועד תום ההריון".

4. ביום 7.4.19 הוריתי למומחה להשיב לשאלות ההבהרה הבאות:

"א. הנך מופנה להנחיות משנת 2016 של ארגון ה – ACOG ובפרט להנחיה 10 האם תסכים כי ארגון מהווה ארגון מוכר וידוע בעולם הרפואה?

ב. האם עפ"י הנחיות ארגון ה – ACOG מומלץ לתובעת להיות בשכיבה בהיריון?

ג. האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתך?

ד. האם ההסתברות שתהיה כליאה גבוהה יותר בעבודתה מאשר בביתה? אם לא – האם תשתנה חוות דעתך?"

5. ביום 8.5.19 השיב המומחה:

"להלן התייחסותי לשאלות ההבהרה:

א. כן.

ב. אין בהנחיות כל התייחסות למצבה הרפואי של גב' קדושים, כלומר – בקע טבורי עם כאבים ונטיה לכליאה של תוכן הבטן. סעיף 10 מתייחס למצבים מיילדותיים של היולדת כגון הריון מרובה עוברים, עכוב בגדילת העובר ועוד אשר יכולים להשפיע על בריאותו של העובר/ילוד. הסעיף כלל אינו רלוונטי למקרה הנידון בו מדובר בסכנה לאם כתוצאה מכליאת תוכן (מעי/שומן) בבקע וצורך בניתוח דחוף.

ג. לא.

ד. כן. כפי שציינתי בחוות דעתי ובהסתמך על חוות דעתו של הכירורג – "בשבוע 25 של ההריון גובה הרחם מגיע לכ-5 ס"מ מעל לטבור ובהחלט יכולה להיות נטיה לעליה בלחץ התוך בטני בעיקר במאמץ ודחיקה של תוכן (מעי,שומן) לתוך הבקע וסכנה לכליאתו."

6. ביום 17.6.19 ביקשה ב"כ הנתבע להזמין חומר רפואי בתחום הכירורוגי של התובעת כדי לבחון אם יש בכך כדי לשנות את החלטת המומחה.

7. ביום 19.8.19 הוריתי למומחה להשיב האם יש בחומר הרפואי החדש מתחום התעסוקתי כדי לשנות מחוות דעתו וביום 17.11.19 נעתרתי לבקשת הנתבע והוריתי למומחה להשיב לשאלות הבאות:

"בתשובתך מיום 14.4.19 הסתמכת על חוות דעת כירורוג לפיה: "בהחלט יכולה להיות נטיה לעליה בלחץ דם בטני בעיקר במאמץ....וסכנה לכליאתו". לידיעתך התובעת עובדת במשרד בתפקיד מנהלת חשבונות.

א. האם תסכים כי שכיבה בהיריון אינה ממולצת וכרוכה בתחלואה גבוהה (בעיקר אירוע פקקות)?

ב. כיצד תשפיע השהייה בבית על מצבה הרפואי של התובעת ו/ או עוברה לעומת עבודתה המשרדית?

ג. האם תסכים כי שמירת ההיריון בעניינה של התובעת אינה נחוצה לנוכח סוג עבודתה? "

8. המומחה השיב ביום 15.12.19:

"א. תיתכן עליה בסיכון לפקקת כאשר מדובר בריתוק מלא למיטה, דהיינו, שכיבה ללא כל פעילות אך כאן כלל לא מדובר במצב זה.

המומחה המליץ על מנוחה ולרוב בשיכיבה (31.5.18) יש לציין כבר בתאריך זה נמצא בקע היוצא במאמץ מינמלי, תלונותיה של התובעת הלכו וגברו.

ב. אין שהייה בבית במנוחה, בישיבה או שכיבה דומה לעבודה רציפה במשרד – ללא אפשרות של מנוחה. השהייה במשרד כרוכה בישיבה ותנועה לסירוגין ופעולות רבות נוספות כנדרש מתיחה/הרמה (ולו רק של חפצים קלים), כיפוף וכן נסיעות אל מקום העבודה וחזרה (עליה במדרגות, כניסה ויציאה מהרכב).

ברצוני לציין כי העקרון של הצורך בהפסקת עבודה כבר התקבל ואושר בתאריך 10.7.18 (שב' 30). הדבר נחוץ כבר קודם לכן (שב'25) כמפורט בחוות הדעת והמלצות הכירורוג.

ג. לא"

9. התובעת בסיכומיה טענה שיש להכיר בתביעה לאור חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה. ב"כ הנתבע טענה שיש לדחות את התביעה ולחילופין למנות מומחה נוסף מאחר שהמומחה לא התבסס על ספרות רפואית ומאחר ועבודת התובעת היא עבודה משרדית ולא עבודה פיזית מאומצת. לטענת ב"כ הנתבע קביעת המומחה אינה מתיישבת עם ההיגיון. לטענת ב"כ הנתבע מתשובות המומחה עולה כי אין צורך שהתובעת תשכב בבית מאחר שבשכיבה במיטה תיתכן עלייה בסיכון לפקקת ולכן אין הבדל בין הימצאות בביתה או במשרד שעה שעבודתה לא מצריכה עבודה פיזית .

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.

המומחה הבהיר שבשבוע 25 של היריון גובה הרחם מגיע לכ- 5 ס"מ מעל הטבור ובהחלט יכולה להיות עליה בלחץ התוך בטני בעיקר במאמץ ובדחיקה של תוכן המעי לתוך הבקע וסכנה לכליאתו.

אינני מקבלת את טענת הנתבע שיש צורך שהמומחה יסתמך על ספרות רפואית, לא בכל חוות דעת יש צורך להסתמך על ספרות רפואית, המומחה הסתמך על המסמכים הרפואיים המצויים בתיק וכמובן על ניסיונו כפרופ' מומחה לגניקולוגיה.

המומחה הבהיר את חוות דעתו והסביר שלאור הבקע שיוצא במאמץ מינמאלי ושתלונות התובעת גברו יש סיכון לתובעת ולעובר. המומחה הסביר כי שהייה במשרד כרוכה בתנועות שעלולות לסכן את התובעת, אכן עבודת התובעת אינה עבודה פיזית אולם המומחה התייחס לכך כשקבע שהשהייה במשרד כרוכה בישיבה בתנועה ופעולות נוספות ולו הרמה של חפצים קלים לרבות נסיעה אל מקום העבודה וחזרה, עליה במדרגות, כניסה ויציאה מהרכב. על כן לא מצאתי מקום לסטות מהמלצת המומחה. ככלל יש לאמץ את חוות דעת היועץ אלא אם קיימת נסיבות משפטיות או עובדתיות יוצאות דופן מה שלא מתקיים בעניינינו. המומחה הבהיר שמיום 13.5.18 התובעת זכאית לגמלת שמירת היריון וממילא כאמור מיום 10.7.18 הנתבע הכיר בתובעת כזכאית לגמלה. מדובר ב – 40 ימים שבהם סבר המומחה שמתקיימים בתובעת התנאים הקבועים בסעיף 58 לחוק ביטוח הלאומי וכאמור אני מאמץ את חוות דעתו.

11. התביעה מתקבלת. התובעת זכאית לגמלת שמירת היריון מיום 31.5.18 ועד 9.7.18.

12. משהתובעת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

13. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז שבט תש"פ, (11 פברואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.