1. התובעת הגישה תביעה בסכום קצוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתיק 0607517151 בסך כולל של 2,439 ש"ח.
   
2. החוב נשוא התביעה כולל תשלום אגרה כדין לשנים 2010-2111 בסך כולל של 1,053.27 ₪ עבור האגרה בתוספת קנסות פיגורים וכן שכ"ט עו"ד בסך 904.28 ₪. פירוט החוב עולה מתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת (אשר אינו תואם את האמור בכתב התביעה ביחס לתקופות החיוב וכן עדות התובעת בפרוטוקול בעמ' 12).
   
3. הנתבעת הגישה התנגדות בשיהוי ניכר, מספר שנים לאחר פתיחת התיק, כאשר בתנגדות הכחישה הנתבעת אחזקת מקלט או ידיעה אודות החוב.
   
4. לאחר הדיון בהתנגדות ניתנה למבקשת הרשות להתגונן. בין היתר, טענה המבקשת כי הינה מבוגרת וחולה ולא ידעה אודות החוב, כי בנותיה טיפלו עבורה בתיקי ההוצל"פ אף בחובות לגורמים אחרים.
   
5. הוצע לצדדים לסיים את המחלוקת בדרך הפשרה הן בהידברות, הן בפסק דין לא מנומק או בכל דרך אחרת וזאת לאור סכום החוב הקטן – חיוב בסיס באגרה בסך 648.31 ₪ וכן קנסות בסך 404.96 ₪ ובסה"כ 1,053.27 ₪ (ללא הוצאות המשפט) וכן לאור מצבה של הנתבעת, כפי שהסתבר. לא התקבלה הסכמת התובעת.
   
6. הנתבעת הכחישה, כאמור, אחזקת מקלט וכן ידיעה בדבר החוב ואולם התובעת הציגה מסמכים (הנספחים לתצהיר מר מזוגי) לפיהם הנתבעת מחזיקה במלקט מיום 3/12/03 כפי שדווח באותו מועד, כי הוגשו מטעמה מספר בקשות להנחה והפחתת החוב, אף באמצעות עו"ד חליחל מוחמד אשר לא זומן לעדות ולאחר שבוצע הסדר תשלומים הנתבעת לא עמדה בתשלומים.
   
7. בתצהיר מר מזוגי התייחס לסתירות בין טענת הנתבעת כי לא ידעה אודות החוב או לא פנתה לעו"ד חליחל למול המסמכים בהם מחזיקה התובעת בדבר פניות הנתבעת או מי מטעמה שנים מספר לפני הגשת ההתנגדות להסדרת החוב . התובעת אף התייחסה בסיכומיה לסתירות בטענותיה של הנתבעת ולמסמכים הסותרים טענתה כי לא החזיקה במקלט או לא ידעה אודות החוב.
   
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי מהן ישירות, כן עיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ואולם לא במלוא סכומה.
   בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.
   
9. באשר לתקופת החיוב, מאחר ותצהיר מר מזוגי כולל תקופה אשר משנת 2010 ולא משנת 2006, כנטען, הרי הראיות אשר צורפו לתצהירו הן הקובעות לעניין החיוב באגרה. בהתאם לאותו תצהיר, החיוב הינו בסך 1053.27 ₪ עבור האגרה בתוספת קנסות פיגורים. כמפורט, התובעת פרטה אף חוב עבור שכ"ט עו"ד.
   
10. הכחשותיה הכלליות של הנתבעת אינן יכולות להתקבל למול ראיות התובעת בתצהיר מר מזוגי, עדותו והאסמכתאות לכך כי היו מטעמה וגם ב"כ פניות בעבר להסדרת החוב ולא היה מקום להכחשות אלה בהתנגדות, אשר אין בהן כל ממש. ההכחשה הכללית לא באה אלא להרחיק את הנתבעת מהחוב ואולם יש ליתן משקל למצבה של התובעת בהתאם למסמכים מטעמה.
    
11. אינני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה כי כי יש לדחות את כל הראיות אשר צורפו לתצהיר מר מזוגי מאחר ואינם ראיה קבילה כרשומה מוסדית.
    
12. סבורה אני, במקרה זה, כי יש לקבל את טענת התובעת כי הנספחים לתצהיר מר מזוגי מהווים רשומה מוסדית קבילה בהתאם לסע' 35-36 בפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א -1971 (להלן : "הפקודה").
    
13. התובעת טוענת כי דו"ח נתוני המקלט, דו"ח הערות לאזרח, דו" פעולות בשטח ומצב חשבון הינם פלט מחשב הנערך ע"י גורמי הרשות במהלך פעילותם הרגילה. אני מקבלת את טענות התובעת בעניין זה אשר התבססה, בין היתר, על תצהירו של מר מזוגי מטעמה אשר לא גרסתו לא נסתרה בחקירתו הנגדית - ראה לעניין זה בסע' 36(ד) לפקודה. לא הובאו ראיות הזמה, לרבות ביחס למכתבו של עו"ד חליחל והוא לא זומן לעדות מטעם התובעת. אי הבאת ראיות הזמה ואי הבאת עדים רלוונטיים מקימים חזקה כי ראיות אלה היו פועלות כנגד גרסת הנתבעת. ראה גם בע"פ 10149/08 ראתב נ' מ"י (פורסם בנבו) בסע' 17 לפסה"ד :
    "בית המשפט הדגיש כי תכליתו של סעיף 36 לפקודת הראיות היא להכשיר את קבילות הרשומה גם בלי עדות של מי שערך אותה ואילו הטוען לטעויות אפשריות יתכבד ויזמין עדים להזמת הראיה בהתאם לסעיף 36(ד) לפקודת הראיות".
    
14. המסמכים אשר הוגשו באמצעות מר מזוגי מטעם התובעת מפרטים את התנהלות הרשות בעניין החוב הנתבע במשך השנים. מדובר במסמכים אשר הרשות נהגה לערוך כפי הנדרש.
    בנוסף וכאמור, הנתבעת לא סתרה ולא הביא ראיות הזמה לעדות מטעם התובעת ולפיה התקיימו גם התנאים הקבועים בסע' 36(א)(2),(3) לפקודה.
15. התובעת הביאה ראיות לכך כי דרישות התשלום נשלחו לנתבעת, היא ידעה אודותם ופנתה, כאמור, פעמים מספר לרשות בעניין החוב ואילו הנתבעת בעדותה טענה כי בנותיה טיפלו בתיק האיחוד והיא לא ידעה עבור מה שילמו וזאת מאחר והיו לה חובות נוספים. יחד עם זאת, הנתבעת הגישה מסמכים ביחס לגילה ומצבה הבריאותי, כפי שעלו אף מפניותיה הנ"ל לרשות.
    
16. אין מקום לקבל את ההכחשה הכללית בדבר אחזקת מקלט למול הראיות אשר הוגשו מטעם התובעת, באמצעות מר מזוגי וזאת הן לעניין מועד אחזקת מקלט והן לעניין נסיונות להסדר או הפחתת החוב, הסותרים את הטענה הן בדבר אי אחזקת מקלט והן בדבר אי ידיעה אודות החוב ואולם לא נסתרה טענתה כי הנסיון להסדיר את החוב היה במסגרת תיק איחוד וכי מי מבני משפחתה טיפל עבורה בכך. יש ליתן משקל לעניין זה הן לסכום החוב וכן מצבה של הנתבעת וטוב היתה עושה התובעת לו היתה מביאה זאת בכלל חשבון במהלך ההליך.
    
17. כפי שנקבע לא אחת התנהלות הצדדים והמידתיות בניהול ההליך הינם חלק ממכלול השיקולים בקביעת הוצאות. הזמן השיפוטי הינו משאב ציבורי וכן זמנם של הצדדים, בפרט כאשר אף ביחס לתובעת מדובר בכספי ציבור ולא סביר כי הוצאות ניהול ההליך יעלו על סכום החוב. כאמור, הוצעה לצדדים דרך מהירה ופשוטה לסיום המחלוקת. ראה בע"א 15061-12-18 בסט קאר נ' ישיר (פורסם בנבו) בו התייחס ביהמ"ש הנכבד, בין היתר, לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן המתוקן בו ניתן משקל של ממש לאינטרס הציבורי וניהול הליך בדרך המידתית לאופיו של הדיון (בסע' 7(ג) לפסה"ד).
    
18. במקרה הנדון, לאור סכום התביעה, מועד החוב ואף המסמכים ביחס לנתבעת אינני סבורה כי התובעת פעלה על פי עיקרון המידתיות הן ביחס להוצאותיה והוצאות הצדדים והן ביחס לזמן השיפוטי. מכאן, בכלל הנסיבות, התביעה מתקבלת באופן בו החיוב על הנתבעת יחול ביחס לסכום האגרה ותוספות הפיגורים – בסך 1053 ₪ להם יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. אין מקום לקבל את החיוב בהוצאות המשפט ואין חיוב בהוצאות התובעת בהתאם להסבר לעיל.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.