בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 15.10.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 50210605163 שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר.

ע"פ הדו"ח נהג המבקש ברכבו בדרך בינעירונית במהירות של 150 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה.

לדבריו יש לקחת בחשבון את עמדת המחוקק שסיווג חריגה של 50 בדרך בין עירונית כברירת משפט.

המבקש נוהג משנת 89, כאשר הרשעתו האחרונה משנת 2011, בגין עבירה דומה אך מדובר בעבירת ברירת משפט.

בנסיבות אלה, סובר ב"כ המבקש שניתן להסתפק בפסילה שרוצתה עד כה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לדבריו מדובר במהירות של 150 קמ"ש במקום 90. אין המדובר במהירות של היסח הדעת ולפיכך בנסיבות אלה תקופת צינון של 30 יום היא בהחלט ראויה.

דיון

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

כאמור לעיל ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה.

מסוכנות:

כפי שנפסק ע"י כב' ביהמ"ש העליון בבש"פ 513/88 ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש בנהיגה, אף מנסיבות ביצוע העבירה. הריני קובעת כי קיימת מסוכנות חמורה העולה מנסיבות מקרה זה שבו נהג המבקש, לכאורה, במהירות של 150 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 60 קמ"ש.

אין ספק כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו . מדובר במהירות שלא ניתן להגיע אליה בהיסח הדעת אלא במודע. ולפיכך מצדיקה הרחקת המבקש מהכביש לתקופת ימי הפסילה המנהלית.

יש להעיר כי התייחסותו של הסנגור לגובה החריגה מעל ברירת משפט אינה ראוייה ומוטב וטענה זו לא הייתה מושמעת כלל.

באשר בעובדה שנקבעה ברירת משפט - אין כדי להתיר את העבירה. מדובר בסיווג עונשי בלבד.

בכך שהמחוקק בחר לאפשר תשלום של ברירת משפט עד לגובה החריגה – בעובדה זו אין כדי להפוך את האסור למותר. הנאשם מואשם בחריגה של 60 קמ"ש בדרך בין עירונית ובכך סיכון לחייו ולחיי שאר משתמשי הדרך.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור. לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.