לפניי תביעה בסך של 4,854 ₪, בגין יתרת נזק רכוש שנגרם לרכב התובע מ.ר 72-094-78 (להלן: "הרכב") בעקבות תאונה מיום 1.6.18.

התובע טען בכתב התביעה כי החנה את רכבו על מנת להוריד נוסע, ואוטובוס שהגיע על מנת לפנות ימינה פגע ברכב שלו עם החלק האחורי של האוטובוס. התובע טוען כי נגרם לרכב נזק ישיר בסך 14,643 בהתאם לחוות דעת שצרף וכן שכר טרחת שמאי בסך 1,050 ₪, וכי הנתבעת קיזזה מתוך הנזקים לעיל סכום של 4,644 בגין רשלנות תורמת וכן קיזזה משכר טרחת שמאי סך של 210 ₪, ובסך הכל קיזזה 4,854, הוא סכום התביעה. התביעה הוגשה נגד נהג האוטובוס (להלן "הנתבע") וכן נגד חברת הביטוח של האוטובוס (להלן "הנתבעת") .

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי הם מכחישים את אחריותו הבלעדית של נתבע מס' 1 וכי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה. הנתבעים טענו כי התאונה אירעה עת פנה רכב הנתבעים – האוטובוס – ימינה בצומת, רכבו של התובע עמד בתוך הצומת באופן שמפריע ומסוכן לתנועה תוך כדי חסימת נתיב הנסיעה, על המדרכה הצבועה באדום-לבן, ועל כן נגרמה התאונה.

הצדדים זומנו לדיון.

בדיון התובע העיד כי עמד בצד שמאל צמוד למדרכה על מנת להוריד את הילדה שלו, וכי אחרי 20 מטר יש פניה ימינה, אוטובוס שנסע בא לעשות סיבוב ימינה ועם השלוחה שלו נתן לו מכה, גלגל מקדימה התעקם עם כנף ופנס וטמבון, האוטובוס פגע בו באזור כנף ימין והנהג של האוטובוס עצר ויצא מהאוטובוס ואמר שהוא אשם ומצטער.

בחקירתו העיד התובע כי עמד 5-10-15 מטר מהצומת, כי ביקש להוריד את הבת, אישר את מקום האירוע כפי שהוצג בתמונות נ/1, נ/2, וכי האוטובוס פנה ימינה והרים את האוטו שלו על המדרכה.

הנתבע 1 העיד כי רכב התובע חנה קרוב לצומת, אולי 5 או 10 מטר, הוא התחיל לפנות ימינה, ואילו השלוחה שלו פגעה בו, והוא לא זכר אם התובע היה או לא היה באוטו.

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמצורפים להם, וכן שמעתי את עדות הנהגים ועיינתי בתמונות שהוצגו במהלך הדיון אני קובעת כדלקמן:

מעדויות הנהגים עולה כי עת עצר התובע להוריד את הבת, כטענתו, מספר מטרים לפני צומת, הגיע האוטובוס מאחור ותוך כדי פניה ימינה פגע ברכב של התובע בחלקו הקדמי ימני וגרם לו נזקים.

מהתמונות עולה כי התובע עצר מספר מטרים לפני צומת ובכך חסם חלקית את נתיב הנסיעה, אולם גם על נהג האוטובוס מוטלת אחריות מאחר וראה את התובע, וכפי שהעיד ראה אותו חונה אולי 5 או 10 מטר קרוב לצומת. מכאן הייתה עליו החובה להמתין לעזיבת התובע או להתריע בטרם יבצע את הפניה ימינה ולצפות כי פניה כזו עלולה לגרום להתנגשות.

בנסיבות העניין מצאתי לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים באופן שנהג האוטובוס/נתבע 1 יישא ב-80% מהאחריות ואילו התובע יישא ב-20% מהאחריות.

כמו כן לא מצאתי הצדקה לקיזוז משכר טרחת שמאי אותו העמיד התובע על סכום של 1,050 ₪, שכן מדובר בסכום סביר.

לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 3,200 ₪ המהווה הפרש בגין נזק ישיר ושכר טרחת שמאי שלא שולם לתובע, וכן אגרת בית משפט בסך 156 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.