התובע בעצמו

ב"כ הנתבעת: עו"ד יצחק זקס

1. התובע הגיש ביום 9.7.18 בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר בגין שיק על סך של 10,000 ₪ משוך מחשבונה של הנתבעת לפקודתו ולפקודת אחד בשם כפיר חדד.

מועד פירעון השיק ביום 10.7.11 (להלן: "השיק").

השיק חולל בהוראת אין כיסוי מספיק לאחר שהופקד בבנק ביום 18.7.11.

הנתבעת התגוננה וטענה כי אינה מכירה את התובע ולא עשתה עמו עסקים.

בתצהיר עדות ראשית מטעמה טענה הנתבעת כי בשנת 2011 הומלץ לה להיכנס כשותפה במסעדה ברח' ראש פינה 9 בתל אביב (להלן: "המסעדה").

כאשר הגיעה למסעדה, פגשה אחד בשם ישר גידיקלי (להלן: "גידיקלי") אשר הציג עצמו כבעלים של המסעדה. עוד אמר לה גידיקלי כי חוזה השותפות שלו עם אזרח סודן הסתיים והוא מחפש שותף אחר לניהול המסעדה.

הנתבעת ממשיכה ומספרת כי הלכה עם אותו גידיקלי למתווך שמשכיר את החנות וחתמו על חוזה שכירות לשנה אחת.

הנתבעת מסרה למתווך 12 שקים כדמי שכירות וכן 12 שקים ע"ס 10,000 ₪ כל אחד מהם לגידיקלי עבור "מוניטין".

השקים נמסרו לגידיקלי ללא שם הנפרע וזאת מאחר וטען באוזניה שיש לו עיקול על החשבון והוא יתן את השיקים למישהו אחר שיפקיד בשבילו.

הנתבעת אף שינתה בעירייה את שם המחזיק במסעדה על שמה.

לאחר מספר ימים הגיעה למסעדה אך השותף הקודם של דיגיקלי סירב לעזוב את המסעדה ולמרות התחייבות גידיקלי להסדיר העניין, לא צלח הדבר בידו. לאחר מכן המסעדה נסגרה על ידי המשטרה.

בעקבות אירועים אלה, ביטלה הנתבעת בהסכמה את הסכם השכירות וקיבלה חזרה את השקים שמסרה כדמי שכירות.

לטענת הנתבעת ביטלה גם את השיקים שמסרה לגידיקלי אך הם לא הושבו לה מאחר וגידיקלי טען שאיבד אותם.

רק השיק נשוא תביעה זו הופקד בבנק סמוך למועד פירעון השיק בשנת 2011 ואילו כל האחרים הופקדו ביום 10.3.19.

לטענת הנתבעת אינה יודעת כיצד השקים הגיעו לידיו של התובע ומדוע חיכה זמן כה רב לדרוש את פירעון השיקים.

2. בתצהיר עדות ראשית מטעמו טען התובע כי בשנת 2011 היה מעורב עם גידיקלי בעסקאות שונות כולל במסעדה.

התובע השקיע לטענתו, כספים רבים במסעדה, אותה ניהל גידיקלי והיה אמור לקבלם מידיו.

למיטב זכרונו התקשר גידיקלי לתובע ביום 31.7.11 והזמינו לפגישה במהלכה יקבל חלק מהכסף משותפתו למסעדה.

בפגישה, בה נכחו גידיקלי והמתווך, נחתם הסכם שכירות עם גידיקלי והנתבעת כשוכרי המסעדה.

באותו מעמד קיבל התובע מהנתבעת שקים ללא שם הנפרע והוסיף את שמו עליהם כאשר באחד מהם הוסיף גם את שמו של כפיר שהיה שותפו בעסקה אחרת.

במועד החתימה על ההסכם נתנה לו הנתבעת את השקים אולם ביקשה ממנו להמתין עם הפקדתם עד שתתארגן כלכלית במסעדה והתובע הסכים כדי לעזור לה כפי שעשה במקרים קודמים בהם סייע כלכלית לאחיה ונתן לנתבעת 1,000 ₪ לבקשתה בעבור בתה.

בשנת 2012 חלה התובע, עבר ניתוח והיה עסוק בטיפולים רפואיים כך שבאותה עת לא נתן דעתו לשיקים המצויים ברשותו.

בינתיים גם עבר דירה ולא הצליח למצוא את השיקים שקיבל מהנתבעת ומסמכים אחרים.

לבסוף ציין התובע כי ראה את הנתבעת לא אחת נוכחת במסעדה ואף עובדת בה כך שהטיל ספק בגרסתה.

3. דיון והכרעה:

שני הצדדים נחקרו בחקירה נגדית.

לפי גרסתו של התובע קיבל 12 שקים של הנתבעת בסך 10,000 ₪ כל אחד מהם בפגישה, שנערכה בנוכחותו, עת נכרתו הסכמי השכירות ומכירת המוניטין בין הנתבעת לבין גידיקלי.

לטענתו קיבל את השקים שהיו מיועדים לרכישת המוניטין מגידקלי באותו מעמד לאחר שהנתבעת מסרה אותם לידי גידיקלי שמסרם מיד לידיו.

אין מחלוקת כי השקים נמסרו לידי התובע ללא שם הנפרע וכי התובע השלים בשיק הנתבע בכתב ידו את שמו ואת שם אחד בשם כפיר חדד, לו היה חייב כספים. יתרת השקים הושלמו בשם התובע.

לגרסת הנתבעת לא היה התובע נוכח כלל באותה פגישה בה מסרה לגידיקלי את השקים עבור המוניטין וכי מסרה אותם ריקים משם הנפרע לבקשת גידיקלי שטען שחשבונו בבנק מעוקל לכן יפקידם בחשבון הבנק של בנו.

לגרסת התובע, קיבל אותם מגידיקלי מאחר וגידיקלי היה חייב לו כסף באותה עת ובסכום של כחצי מיליון ₪.

כאשר עומת התובע עם ראיה על הגשת תביעה כספית בה תבע את גידיקלי בגין סך של 5,000 ₪ בלבד בתיק 23621-08-10, טען כי סכום החוב שטען קודם לכן נכון להיום.

התברר גם כי גידיקלי נקט בהליכי פשיטת רגל אך התובע לא זכר אם הגיש תביעת חוב אם לאו.

התברר כי יתר 11 השקים של הנתבעת לא הופקדו בבנק אלא רק בחודש מרץ השנה, ולא נתבעו עד היום.

4. אין ספק כי תביעתו של התובע לוקה בשיהוי קיצוני.

למרות שהשיק חולל כבר בשנת 2011 הוגש לביצוע רק ביום 9.7.18, דהיינו, יום אחד לפני תום תקופת התיישנות התביעה.

לטענת התובע חלה בשנת 2012 ועבר ניתוח להסרת הערמונית ומאז הוא מצוי בטיפולים רפואיים.

במשך הזמן היה נתון בדיכאון ולא הצליח למצוא את השקים. התובע אינו מפרט בתצהירו כיצד לפתע ומתי מצא את השק נשוא התביעה דנן.

כאשר נחקר על כך בחקירה נגדית טען:

"אני ב-2012 אחרי בדיוק, כל המעבר של הדירה, אני גם חליתי וסיימתי את זה, והייתי במצב של העולם הבא, וזה לא עניין אותי, באמת באמת זה לא עניין אותי כי בשבילי זה היה כסף קטן, אבל כשחליתי במחלה, מה שהיא איחלה לי בדיון האחרון שיהיה לך סרטן, כל הכספים שלי הלכו בגלל המצב שלי וחיפשתי את הצ'קים ולא מצאתי, מצאתי אותם בתיק של ישר שכבר סיימתי איתו, לא מצאתי אותם, אחר כך כשניסיתי לחפש לחפש, כבוד השופטת בדיון שאמרה לי להגיע הביתה, לא יודע, מאלוהים, הגעתי הביתה אמרתי אני אקח את התיק של ישר, רבע שעה אחרי שנכנסתי הביתה אני רואה את הצ'קים שלה בתוך היתרה, בתוך התיק של ישר". (עמ' 19 בפרוטוקול שורות מ-30 עד 5 בעמ' 20).

בהמשך אמר, כאשר נשאל מה קרה בשנת 2018: "פתאום נזכרתי בחוב, כי ההתנהגויות שלהם,"

(עמ' 20 בפרוטוקול שורות 17-19).

עולה מדברים אלו כי לכל הפחות התובע הזניח את תביעתו כנגד הנתבעת. התובע אף מתאר כיצד מצא את שאר השקים ולאו דווקא את השיק הנתבע.

5. משמעות השיהוי, אם אינה מביאה לדחיית התביעה, היא הן גרימת נזק ראייתי לנתבעת והן הפיכת נטל הראיה.

בע"א 288/95 לחאם ואח' נ' אל זארובי ואח', פ"ד נד (2), 598 בעמ' 623 צוין:

"פעולה לביצוע פסק-הדין יוצרת חזקה שלפיה עומד הזוכה על ביצוע פסק-הדין ואיננו מוותר על ההישג שהונחל לו בבית-המשפט (בר-אופיר בספרו הנ"ל [25], בעמ' 72) אולם לא לעולם תעמוד חזקה זו על כנה. זוכה שאינו משלים את פעולתו במשך שנים רבות, סותר חזקה זו ומפיץ ריח של ויתור על זכותו לפי פסק-הדין. במצב זה מתקיימים מחדש הטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות של פסק-דין, ויש צורך מחודש להגן על אינטרס ההסתמכות של הנתבע".

אף כאשר עניין לנו בעילת תביעה שטרית, הרי דומה הדבר לפסק דין שניתן להגישו בהוצאה לפועל והזוכה נמנע מכך במשך שנים רבות – למעלה משבע שנים מאז כריתתה של עסקת היסוד בגינה ניתנו השטרות.

עוד נאמר בע"א 5110/05 מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל נ. קלרה שטיינברג ואח' מיום 18/01/07:

"שיהוי כשלעצמו אינו חוסם תביעה אלא אם כמוהו כזניחת התביעה; או אם מצבו של הצד שכנגד הורע בשל השיהוי; או קופחו אפשרויות הצד שכנגד להוכחת טענותיו נגד התביעה."

ראו גם האמור בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נז (5) 433:

"השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך ... היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע..."

6. יתכן והיה מקום לדחות את התביעה ולו בשל השיהוי בהגשתה אך מצאתי כי בכל מקרה דין התביעה להידחות ויוסבר:

התובע אינו אוחז כשורה בשיק.

אין מחלוקת כי השיקים נמסרו על ידי התובעת לידי גידיקלי בתמורה לרכישת מוניטין המסעדה ברח' ראש פינה 9 בת"א.

עסקה זו בוטלה מאחר ולא יצאה אל הפועל בעקבות כישלונו של גידיקלי למסור את המסעדה לידי הנתבעת כך שהתמורה בגין השקים כולם נכשלה כישלון תמורה מלא.

כראיה המציאה הנתבעת מכתבה לעיריית תל אביב מיום 8.10.11 בו הודיעה בזמן אמת כי החזקה בנכס לא נמסרה לה בפועל אלא נותרה בידי דיגיקלי עד ליום 28.9.11 ולאחר מכן הועברה לשוכרים אחרים.

התובע הודה כי קיבל את השיק מידי דיגיקלי כשהוא חסר את שם הנפרע והוא השלים פרטיו בכתב ידו.

על פי ההלכה שנקבעה בע"א 1886/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה, פד"י נ"ג(1) 132, בעמ' 137-136, הקרבה או הריחוק ביחס לשטר אינם נקבעים על פי צורתו, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים וכי צדדים קרובים לשטר יהיו רק צדדים אשר קיים ביניהם קשר משפטי ישיר.

מאחר ולנתבעת הגנה טובה כלפי הצד הקרוב לה, ישר גידיקלי, עמו קיים לה קשר משפטי ישיר, יש לבחון את מעמדו של התובע כאוחז שלישי בשיק.

על מנת לראות בתובע כאוחז כשורה המתגבר על טענת ההגנה של הנתבעת כלפי הצד הקרוב לה, יש לבחון האם התנאים הקבועים בסעיף 28(א) לפקודת השטרות אכן התקיימו.

אחד התנאים הוא כי השיק נמסר לתובע כשהוא שלם ותקין על פניו.

יפה נקבע בת.א 23473/06 (שלום ת"א יפו) אבי מולגה נ' זיאב מריאן (מיום 22.7.07) ואשר יפים גם בענייננו:

"כל זמן שמסמך אינו מקיים את התנאים הקבועים בסעיף 3(א) הנ"ל, לרבות כמובן לעניין ציון שם הנפרע, שהינו מהיסודות החיוניים וההכרחיים לשלמותו של שטר, הרי שאין מדובר בשטר, וממילא אין מדובר בשטר שהוא "שלם ותקין לפי מראהו", כדרישת לשון הוראת סעיף 28 לפקודת השטרות, לצורך הקניית מעמד של אוחז כשורה.

מכך עולה, שבענייננו, כאשר הגיעו השיקים לידיו של התובע, מבלי שנקוב בהם שם נפרע, הרי לא התקבלו לידיו "שטרות", וקל וחומר, שלא היו אלה שטרות המקיימים את דרישת "השלמות והתקינות על פי מראם", כנדרש בסעיף 28 לפקודה, לצורך ביסוס מעמד של אוחז כשורה.

(ראה לענין זה: ע"א 377/68 מטע נ' פרל, פד"י כ"ג(1), 98, 100; ע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד, תק-מח 2006(1) 4223 (2006), בסעיף 5 לפסה"ד; י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 265 – 266; ש' לרנר דיני שטרות, מהדורה שניה, עמ' 246).

7. לאור האמור לעיל, על התובע להראות כי קיבל את השיק בתום לב ובתמורה בת ערך מבלי כל ידיעה על כישלון העסקה שבין הנתבעת לגידיקלי.

התובע לא עמד בנטל ראיה זה.

התובע אשר טען לעסקת היסוד בגינה נמסרו לידיו השקים, נמנע מלהביא את עדותו של גידיקלי שיכל לשפוך אור על סוג העסקה בינו לבין התובע ובמיוחד על שיעורו נוכח חלוף שנים רבות מאז נוצר ועד היום.

גרסתו של התובע לפיה חב לו גידקלי באותה עת סכום העולה על סכום השקים שנמסרו לו (120,000 ₪) מוטל בספק כאשר הסתבר כי התובע הגיש כנגד גידיקלי בשנת 2010 תביעה כספית על סך של 5,000 ₪ בלבד.

מעיון בתיק בית המשפט אף עולה כי פסק הדין שניתן, המאשר הסכם פשרה בין הצדדים מיום 6.6.11, אינו נוקב בסכום כלשהוא אלא במהותו מהווה הצהרה על שיעור חלוקת רווחים במסעדה אחרת ברח' ראש פינה 4 בת"א, החל מיום 19.7.10 והתחייבות לביצוע התחשבנות.

ההסדר כולל הוראה לתשלום של 6,000 ₪ בחודש על ידי המחזיק במסעדה לתובע. אלא שעניין לנו במסעדה אחרת שהוחזקה על ידי שוכר מטעם בנו של דיגיקלי כעולה מהוראות אותו הסדר.

למרות האמור בתצהיר עדות הראשית, התברר במהלך חקירתו הנגדית של התובע, כי לא היה שותף עם גידיקלי במסעדה נשוא הסכם השכירות עם הנתבעת אלא מסעדה אחרת באותו הרחוב.

רק כחודשיים לאחר מכן, מסר גידיקלי, לגרסת התובע, את השקים של הנתבעת, דבר המטיל ספק בקיומו של חוב בשיעור 120,000 ₪ לתובע באותה עת. לא נטען ולא הוגשה כל ראיה כי גידקלי לא עמד בהסכם הפשרה וכי לתובע לא שולמו אותם דמי שכירות כמתחייב או לפחות כי בוצעה התחשבנות כלשהיא לקביעת חובו של גידיקלי כלפי התובע.

השיהוי בהגשת השיק לביצוע ואי הפקדת יתרת השקים בבנק במשך שנים רבות, מטיל צל כבד על התמורה הנטענת.

קיומו של הקשר העסקי בין התובע ובין גידיקלי אף מטיל ספק בתום ליבו של התובע.

לגרסת התובע ידע היטב את פרטי עסקת היסוד במסגרתה נמסרו השקים של הנתבעת לגידיקלי ואף הודה כי ביקר פעמים רבות במסעדה ברח' פינה 9 בת"א, כך שהייתה לו גישה קלה לנתבעת ולמרות זאת, לא פנה לנתבעת שנים רבות ואף טרח לא הפקיד את יתרת השקים בבנק.

התובע אף לא טרח לתבוע את גידיקלי על הפרת הסכם הפשרה, ככל שהופר, או לנסות לגבות ממנו את החוב לו טען.

גרסתו של התובע בעניין זה הייתה מגומגמת ונשענת בעיקר על העדר זיכרון (עמ' 22 בפרוטוקול).

8. כל האמור לעיל, מעמיד את גרסתו של התובע כלא אמינה ומצופה היה מהתובע כי יביא את גידיקלי לעדות מטעמו.

אך התובע בחר שלא להביאה ללא הצדקה.

התובע אף העיד כי בידיו מסמכים התומכים בטענת חובו של דיגיקלי כלפיו – אך לא הביאם (ראה בפרוטוקול עמ' 15 שורות 8-13).

על כך נקבע כי:

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595).

לעומת זאת גרסתה של הנתבעת הייתה פשוטה ובהירה ורובה נשענה על היסוד השלילי – הסכם השכירות לא יצא אל הפועל כמו גם עסקת רכישת המוניטין זמן קצר מאד לאחר כריתתו והנתבעת לא תפסה חזקה במסעדה ולא עבדה בה.

אין כל תועלת בהבאת עדים כאשר אלו טוענים כי אין להם מסמכים ואינם זוכרים את שארע לפני מספר שנים כה רב, כפי שסביר כי יטענו.

השיהוי בהגשת התביעה אף מפחיתה באופן משמעותי ביותר מנטל הראיה המתבקש מהנתבעת ומעבירו אל התובע (ראה המ 22/72 עמוס נדב נ' לילי נדב , כו (1) 603).

9. סוף דבר הוא כי התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

תיק הוצאה לפועל 509005-07-18 יסגר.

ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.