הנתבעת שכנגד טל אדוה שירה

התובעת הגישה תביעתה מכוח זכות התחלוף בגין סכומים אשר שילמה למבוטחיה לנזקי רכוש לרכבם.

לטענת התובעת, כאשר הנתבעת חזרה לאחור ברכבה ביציאה מחניה, פגעה בצדו השמאלי של רכב התובעת אשר היה בנסיעה ישרה בנתיב נסיעתו.

התובעת הגישה תביעתה בסך 10,645.14 ש"ח בהתאם לסכומים אשר שילמה למבוטחים.

ביום 4/3/19 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבעת ובהתאם להחלטה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד. הנתבעת טענה כי היא היתה ברכבה כאשר הוא כבוי, ממתינה לבעלה אשר הלך לקנות שתיה במכולת, ואילו הנהגת מטעם התובעת סטתה מנתיב הנסיעה ופגעה בחלקו האחורי של רכב הנתבעת.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 4,866 ש"ח נגד התובעת והנהגת ברכב המבוטח בגין הנזקים לרכבה, כאשר חוו"ד השמאי אשר צורפה לכתב התביעה שכנגד מפרטת כי השמאי מטעם הנתבעת בדק את הרכב כ – 6חודשים אחרי התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות מהעדים, כן עיינתי בתמונות ובטיעוני ב"כ הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ואילו התביעה שכנגד תדחה.

בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

מטעם התובעת העידה הנהגת ברכב המבוטח – הנתבעת שכנגד ומטעם הנתבעת העידה היא ובעלה.

עדת התובעת העידה (בפרוטוקול בעמ' 9) כי היא נסעה בסמוך לביתה בנתיב הנסיעה ישר, לפתע שמעה והרגישה מכה חזקה, עצרה וירדה מהרכב וכן יצאה הנתבעת אשר היתה לבדה ברכב. לטענתה, לאחר שביקשה להחליף פרטים, הנתבעת נכנסה לרכבה וברחה, כאשר היא חוזרת לאחור בפתאומיות, דבר אשר גרם לנפילתה ואילו הנתבעת ברחה מהמקום. הנהגת לדבריה הזעיקה את המשטרה אשר הגיעה למקום וכך קיבלה את פרטי הרכב הפוגע.

בחקירתה הנגדית של העדה וכן הודעותיה לביטוח ולמשטרה, היתה התאמה, עדותה היתה רציפה, אמינה וקוהרנטית. העדה נשאלה באשר לטענה כי בצד שמאל של הכביש חנה רכב ולכן סטתה לרכבה החונה של הנתבעת ואולם היא דחתה גרסה זו מכל וכל ועמדה על גרסתה כי הנתבעת נסעה לאחור. כן העידה כי מדובר ברחוב בו היא נוסעת כל יום בנסיעה איטית בשל מעברי חציה.

התרשמתי לחיוב מעדותה.

יש להוסיף כי בתמונות המקום אשר הוגשו לתיק לא נראו רכבים חונים במקום הנטען ע"י הנתבעת, אף כי לא צולמו ביום המקרה.

העדה הדגימה את פרטי המקרה וכן התיישבה גרסתה עם מוקדי הנזק כאשר ברכב התובעת נזק בצד ימין וברכב הנתבעת נזק בפגוש האחורי בפינה, באופן התואם יציאתה מהחניה בנסיעה לאחור.

הנתבעת העידה כי היא חנתה ברכב כבוי, המתינה לבעלה אשר הלך למכולת לקנות שתיה, שמעה מישהו שפשף את הרכב (בפרוטוקול בעמ' 12) .לטענתה, כאשר פתחה את הדלת ראתה כי מדובר בנהגת אשר נסעה מהר, אולי ירדה מהמדרכה וכן טענה כי הנהגת סירבה לתת לה פרטים. לטענתה, היא הלכה לדבר עם בעלה במכולת וכאשר חזרה, הנהגת מטעם התובעת לא היתה במקום.

הנתבעת נשאלה בחקירתה הנגדית כיצד ראתה את המתרחש כאשר לטענתה ישבה ברכב כבוי כאשר גבה מופנה לכביש והיא השיבה כי הסתכלה במראה. היא מסרה פרטי פרטים אשר סותרים את טענתה כי ישבה ברכב כבוי כאשר גבה לנתיב הנסיעה. לא ייתכן כי ראתה בדיוק עם המתרחש כאשר ישבה באופן זה. בנוסף, גרסתה אינה מתיישבת עם העובדה כי שוטר הגיע למקום ואולם הנתבעת כבר לא היתה במקום, כן אין גרסתה מתיישבת עם העדות כי בעלה הגיע מהמכולת והתובעת כבר לא היתה שם, בעוד נהגת התובעת העידה כי נשארה במקום ואף הגיע שוטר.

גרסתה של הנתבעת אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק, עם התמונות מהמקום ועם המשך הנסיבות, לרבות העובדה כי הנהגת מטעם התובעת היא אשר הזעיקה משטרה למקום, הטענה, כאמור, כי ישבה כאשר גבה מופנה לנתיב הנסיעה ובכל זאת ידעה לתאר לפרטי פרטים כיצד ארע המקרה, בפרט הטענה כי התובעת סטתה בשל רכב חונה וכי היתה בנסיעה מהירה.

בנוסף , בעדות בעלה של הנתבעת מר וליד טען כי היה במכולת המרוחקת 20 מ' בלבד ובכל זאת לא ראה את הנהגת השניה והיא לא ראתה אותו, לא ראה את השוטר אשר הגיע למקום או את כל משך ההתרחשות וזאת כאשר טען כי הלך לקנות שתיה בלבד.

הוא אישר כי כלל לא ראה את הנהגת השניה (בעמ' 14 שורה 23), כי לא התלונן במשטרה, כי יש לו נזק קטן מאוד ברכב ולכן לא ראה לנכון לפנות לרכב השני (בעמ' 14 שורות 30-31). ביחס לנזק ברכב, לא ברור כיצד הוגשה תביעה שכנגד בסכום זה, תביעה אשר אינה מתיישבת עם עדותו ביחס לנזק לרכב.

בנוסף, אין מחלוקת כי התובעת היא אשר הזמינה משטרה, הגישה הודעה ובן זוגה פנה לנתבעת או למר וליד, עובדה המחזקת את גרסת נהגת התובעת.

לסיכום, אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה הנתבעת אשר נהגה ברכב והיתה לבדה ברכב חזרה לאחור ליציאה מחניה ופגעה ברכב התובעת אשר נסע בנסיעה ישרה בנתיב נסיעתו, כן מקבלת אני את טענת נהגת התובעת כי הנתבעת ברחה מהמקום. גרסתה היתה סבירה יותר, תואמת את מוקדי הנזק וההתרחשות וכן את תמונות המקום.

באשר לטענה כי בן זוג הנהגת מטעם התובעת לא הגיע לדיון, הסבירה העדה כי התבקש להגיע והם בהליכי גירושין ולכן לא התייצב. לכן אין לזקוף אי התייצבותו לחובת התובעת.

הואיל והתובעת נסעה בנתיב נסיעתה והנתבעת יצאה מחניה בנסיעה לאחור, האחריות חלה על הנתבעת אשר נסעה אחורה ביציאה מהחניה ולכן דין התביעה להתקבל. יחד עם זאת, למען הזהירות, ייוחס לתובעת אשם תורם בשיעור 15%, כמפורט, מחמת הספק והזהירות הואיל ודובר בנסיעה ברחוב שכונתי צר. אין בכך להקים אחריות או עילת תביעה כנגד התובעת או מי מטעמה.

לסיכום, התביעה מתקבלת בהתאם לאמור לעיל. הנתבעת תשלם לתובעת סך 9,048 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ש"ח, שכר העדה בסך 300 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 750 ₪.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות, לפנים משורת הדין.

הסכומים המפורטים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.