עניינו של פסק דין זה הינו בתביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

1. רקע כללי:
2. התובע, יליד 5.11.1959, היה מעורב כרוכב אופנוע בתאונת דרכים שארעה ביום 3/2/17. הנתבעת הייתה המבטחת של האופנוע בפוליסת ביטוח חובה במועד קרות התאונה. כבר עתה יצוין כי המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות שאלת הנזק בלבד.
3. בסמוך לאחר התאונה, פנה התובע למרכז הרפואי "פוריה", שם אובחן כסובל מחתכים ודימום מהאף אשר נתפרו בהרדמה מקומית. צילום מכוון לאף שנערך לתובע לא הדגים שברים בעצמות האף. כן, נמצאה רגישות מעל שריר הטרפזיוס הצוואר משני הצדדים, ללא רגישות לאורך זיזי החולית בעמוד שדרה הצווארי וללא רגישות לאור עמ"ש הגבי והמתני, ללא חסר נוירומוטורי בגפיים העליונות והתחתונות וללא סימני חבלה חיצוניים. צילומי רנטגן של הצוואר הדגימו ישור לורדוזיס ללא נזק גרמי או חבלתי טרי. בתום הבדיקה והטיפול הוא שוחרר לביתו עם המלצה למספר ימי מנוחה.
4. בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 30/12/18, הוריתי על מינוי מומחים בתחום האורטופדי וא.א.ג.
5. חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט:

חוות הדעת של ד"ר נמרוד רחמימוב בתחום האורתופדי מיום 4/8/19:

1. כעולה מממצאי הבדיקה הגופנית שנערכה לתובע על ידי המומחה, נמצא כי ההליכה ויציבה תקינים. טווחי תנועה צווארי ומתני מלאים בכל המישורים. כח גס ותחושה תקינים בארבעת הגפיים. החזרים גידיים עמוקים חסרים בכל התחנות. כתף ימין – טווח מלא, ללא דלדול שרירים או ממצא פתולוגי אחר.

כן, ציין המומחה כי אינו מוצא עדות לפגיעה בעמוד השדרה של התובע או פגיעה אורתופדית אחרת, כאשר יש בנמצא רק תלונות על כאבים ללא ממצא גופני או הדמייתי חריג. בהעדר הגבלה בתנועה, חסר נוירולוגי, צלקות מכאיבות/מכערות או כל ממצא רלוונטי אחר, לא מצא המומחה להעריך לתובע כל נכות צמיתה בגין התאונה. באשר לקיומה של נכות זמנית מלאה, ציין המומחה כי היא מוכרת לכל התקופה בה שהה התובע בתקופת מחלה. כן, ציין המומחה כי התובע לא יזדקק לטיפולים בתחום האורתופדי לתקופת העתיד.

חוות הדעת של ד"ר דניאל ציק בתום א.א.ג מיום 20/2/20:

1. במסגרת חוות דעתו של המומחה סקר האחרון, בין היתר, את הרקע הרפואי הרלוונטי של התובע בתחום זה, הן ביחס לתקופה שלפני התאונה (תוך התייחסות ספציפית לממצאים רלוונטיים בתחום המינוי החל משנת 2003), וכן לאחריה ובעקבות התאונה.

בהתייחס למראה האף ציין המומחה כי ניתן היה להתרשם מציר אף מרכזי וישר. עצמות אף נמצאו יציבות וללא שקע או בליטה. בנוסף, נראתה צלקת אופקית הנמשכת מבסיס כנף האף השמאלי, לבסיס הקולומלה ואל בסיס כנף האף הנגדי, הצלקת היא קווית, חיוורת ובאורך של כ-4 ס"מ והיא חוצה את בסיס קצה האף מצד לצד, אך אינה גורמת לשינו מראה האף. המומחה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בגין זאת בשיעור 5% לפי סעיף 75(2) בין א' ל-ב' לתקנות המל"ל.

בהתייחס לתפקוד האף, ציין המומחה כי לתובע אירעו חתכים ופגיעה ברקמות הרכות של האף. הבדיקה הצביעה סטייה קלה ולא חוסמת של מחיצת האף לימין. קונכיות האף מוקטנות דו צדדית. הלוע האפי נמצא תקין. המומחה ציין כי ממצאים אלה נתמכו בבדיקת ראי קר אשר הצביעה על יציאת אוויר נאותה משני נחירי האף, מעט מופחתת יותר מנחיר האף הימני בהשוואה לשמאלי ובעובדה שבמהלך שהיית התובע בחדר הבדיקה (כ-15 דקות), הוא נשם נשימות אף, מרבית הזמן עם פה סגור. כן, הפנה המומחה לכך שמאז הבדיקה מיום 21/6/17, אין בנמצא ביקורי רופא נוספים בנושא האף ויש בזה עדות לכך שהתובע אינו סובל מהפרעה משמעותית בנשימה בדרך האף. על רק האמור מצא המומחה להכיר בנכות זמנית בלבד בשיעור 10% מיום התאונה עד סוף שנת 2017 (לפי סעיף 69(2)ב' לתקנות המל"ל.

בהתייחס לנחירות והפרעות בשינה, מצא המומחה כי סיבת הנחרנות ותלונתו של התובע על הפרעה בנשימה, מקורן בנתונים שונים של התובע (מבנה לוע והשמנת יתר) ולא הפגיעה במחיצת האף. על רקע זאת, לא מצא המומחה להכיר בכל נכות בגין תלונות אלה.

1. דיון והכרעה:
2. כפי שצוין לעיל, המחלוקת אשר דרושה הכרעה בענייננו הינה בשאלת שיעור הפיצוי שעל הנתבעת לשאת בו כלפי התובע בגין נזקי הגוף הנטענים בעקבות תאונת הדרכים.

1. הנכות הרפואית;
2. בתיק מונו כאמור שני מומחים מטעם בית המשפט, כאשר רק בתחום ה-א.א.ג מצא המומחה שמונה לקבוע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה ושבאה לידי ביטוי כאמור בשיעור 5% בגין ממצא אסתטי – צלקת אופקית בבסיס האף.

1. לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים לרבות בסיכומיהם ולאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת, מצאתי שאין מקום להתערב באי אלו מקביעות המומחים שמונו בקשר עם שיעורי הנכות. 
2. מושכלות יסוד הן שהגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. כן, הובהר כי צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו (ר' ע"א 3212/03‏‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח [פורסם במאגרים] (24/11/05); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936, 949)).
3. במקרה דנן מצאתי את קביעות המומחים בחוות דעתם כמנומקות ומבוססות על ייחוס המשמעות הצריכה מהמסמכים הרפואיים הרלוונטיים בכל תחום וכן על הבדיקה הבלתי אמצעית של התובע בפניהם. אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את שני המומחים על חוות הדעת ועיון בסיכומיהם מעלה כי אף אחד מהצדדים לא מבקש למעשה כי בית המשפט יתערב בקביעות המומחים לעניין הנכות הרפואית בתחומים הנ"ל.
4. לאור כל האמור, הנכות הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 5%.
5. הרקע התעסוקתי של התובע, שאלת הנכות התפקודית וזכאותו של התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ועתיד;
6. מושכלת יסוד היא ששיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי (ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (12/6/11)).
7. במועד הפגיעה היה התובע בן 57 וכעולה מחומר הראיות הינו בעל עסק משפחתי למכירה ואספקה טכנית למפעלים גדולים משנת 1981 (ר' ע' 3 שו' 20-28 לפרו'). התובע הינו אחד משני השותפים בעסק כשהשותף הנוסף הינו אחיו (ר' ע' 9 שו' 20-24 לפרו') ובנוסף מועסקת בחברה גם פקידה (ר' ע' 9 שו' 30-33 לפרו'). כן, עולה כי הכנסתו של התובע מורכבת משכר קבוע שנמשך כמשכורת מהחברה מדי חודש כאשר לטענת התובע הוא ושותפו מושכים בנוסף גם רווחים מקופת החברה "כאשר החשבון מאפשר זאת" (ר' ע' 8 שו' 9-11 לפרו'). עיון בדו"ח תקופות עיסוק והכנסות של המל"ל (נ/1) מעלה כי שכרו החודשי הממוצע של התובע בשנת 2016 (השנה שלפני התאונה) עמד על 15,709 ₪; שכרו לשנת 2017 עמד על 18,684 ₪; שכרו לשנת 2018 עמד על 25,063 ₪ ושכרו לשנת 2019 על סך של 26,362 ₪.
8. התובע בחר שלא לזמן לעדות את אחיו – שותפו לתמיכה בטענותיו לקשיים תפקודיים, את רו"ח של החברה אשר ערך את המסמכים ואף אישר בעדותו כי לא נגרמו לו הפסדי שכר בעבר.
9. בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן על בסיס אופי הנכות ועל בסיס התמונה התעסוקתית כפי שעליה עמדתי לעיל, מצאתי שיש מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית חופפת את הנכות התפקודית ואין מקום להכיר בקיומה של נכות מסוג זה.

מלבד זאת שעסקינן בנכות שבאה לידי ביטוי במישור האסתטי, לא עלה בידי התובע להוכיח כל זיקה בינה לבין השפעה תפקודית שיש לה על היבט כלשהו של עיסוקו. כך, הטענה העיקרית של התובע כי עקב הצלקת באפו הוא נפגש פחות עם לקוחות עסקיים מה שהוביל לירידה במכירות ואובדן לקוחות, נסתרת בראש ובראשונה מהעלייה העקבית והלא מבוטלת בשכרו הקבוע של התובע כאשר הפער בין שכרו החודשי ערב התאונה (15,709 ₪ כאמור בשנת 2016) לבין שכרו החודשי הממוצע לשנת 2019, עומד על סך של לא פחות מ-10,653 ₪. התובע אמנם שב וטען בסיכומיו כי נגרמו לחברה הפסדים בשיעור של כחצי מיליון ₪ לתקופה בת השנתיים שלאחר התאונה, אולם לא רק שטענה זו לא עולה בקנה אחד עם הגידול בשכר אלא שאין לי להפנות בהקשר טענות אלה להחלטתי הברורה בפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 1/3/21 (ר' ע' 7 שו' 17-26) בה דחיתי את ניסיון התובע להגיש מסמכים חשבונאיים של החברה; הן משום שמצאתי את הטענה להפסדים נטענים אלה כהרחבת חזית והן משום שהבהרתי כי לא ניתן להגיש מסמכים שאינם מבוקרים ושלא באמצעות עורכם רוה"ח.

פועל יוצא של האמור שאין מקום להכיר בכל זכאות של התובע לפיצוי בגין ראש הנזק של גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד כמו גם העדר זכאות לכל הפסדי שכר לתקופת העבר.

1. כאב וסבל; בהתאם לשיעור הנכות הרפואית של התובע וגילו, הפיצוי בגין ראש נזק זה מסתכם על סך של 6,680 ₪. ואולם, מאחר ובהתאם לתנאי פוליסת הביטוח שרכש התובע (העתקה צורף לתחשיב הנזק של הנתבעת) שיעור ההשתתפות העצמית בגין נזק שאינו נזק ממון הינו עד לסך של 25,000 ₪, המשמעות של כך בענייננו הינה שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.
2. סוף – דבר:
3. לאור כל האמור, בהעדר זכאות לפיצוי בגין הפסדי עבר ועתיד ונוכח תניית הפטור האמורה, הרי שדין התביעה להידחות.
4. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.