1. הפלוגתא בין הצדדים בתיק זה מחולקת לשניים , האחד – האם התאונה נשוא הדיון , וכפי שיפורט בהמשך , ארעה באשמו של הנתבע מס' 1 , ומכאן חבותו לפיצוי התובע על נזקיו , והשני , האם , במידה וייקבע אשמו של הנתבע מס' 1 , כאמור, להתרחשות התאונה, האם מחוייבת הנתבעת מס' 2 , מכוח פוליסת הביטוח , לשלם לתובע את נזקיו , כפי שייקבע אם הנתבע מס' 1 אחראי לאותם נזקים.
2. מדובר בתאונה לא שגרתית בה היו מעורבים רכבו של התובע , אשר חנה במקום חניה מוסדר , ומכולה לאיסוף אשפה .
3. במועדים הרלוונטיים לענייננו , נהג הנתבע מס' 1 במשאית מס' רישוי 59-135-51 (להלן: המשאית) , משאית אשר בוטחה ע''י הנתבעת מס' 2 בביטוח נזקי רכוש לצד ג' (על כך אין חולק).
4. על פי העובדות המפורטות בכתב התביעה , בתאריך 4/12/2015 התנגשה המשאית עסקינן , מאחור ברכב התובע באופן שרכב התובע נפגע ונגרמו לו נזקים משמעותיים.
5. עוד נטען בכתב התביעה , כי התאונה דנן התרחשה בשעה 06:15 בבוקר , עת הגיע התובע למקום עבודתו , והחנה את רכבו במקום חניה מוסדר , ולאחר כ 50 דקות ממועד הגעתו , הוא הוזעק למקום , לאחר שהמכולה התדרדרה ופגעה ברכבו , כאמור.
6. התובע טוען , בין היתר , כי יש לייחס את האחריות לקרות התאונה לנתבע מס' 1 , הן לאור הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו , בשל היות הנזק נגרם ע''י נכס מסוכן שלנתבע מס' 1 שליטה מלאה בו , שלפי נסיבות העניין , נראה כי האירוע התרחש בשל רשלנותו של הנתבע מס' 1 שעליו הנטל להוכיח כי לא התרשל.
7. הטיעונים הנוספים שהתובע מעלה לעניין ייחוס האחריות לנתבע מס' 1 מכוונים לנהיגת המשאית ברשלנות תוך גרימת הנזק לרכבו.
8. בדיונים שהתקיימו לפניי העידו התובע וכן הנתבע מס' 1 . לא הובאו עדים נוספים מטעם מי מהצדדים.
9. על פי הצילומים שהוצגו , לא יכול להיות חולק כי רכב התובע נפגע מהמכולה שהתדרדרה מהמקום בו היא הוצבה , בצד השני של הכביש , אל כיוון הרכב אשר חנה , כאמור, בחניה.
10. השאלה העולה לדיון במקרה דנן היא האם ניתן לראות באירוע הנזק כאירוע הקשור למשאית , שאם תאמר כן , וייקבע כי האירוע התרחש באשמו של הנתבע מס' 1 , הרי שהנתבעת תחוב בפיצוי התובע על נזקיו מכוח הוראות פוליסת הביטוח שהיא הוציאה לכיסוי אחריות הנתבע מס' 1 , כנהג הרכב , בגין נזקי צד ג' , ובמקרה דנן , התובע.
11. לפניי , כאמור, העידו התובע והנתבע בלבד ולא הובאו עדים נוספים מטעמם.
12. אין חולק שהתובע לא ראה את האירוע בו נגרם נזק לרכבו , והוא הוזעק למקום, לאחר שהמכולה התדרדרה , כאמור.
13. עצם העובדה שהמכולה הייתה מועמסת על המשאית , ולאחר מכן היא נפרקה לרצפה , איננה מקשרת את התאונה בהכרח למשאית ויש להראות על קיומו של קשר סיבתי בין פעולות המשאית , והנתבע מס' 1 , כנהג המשאית , לבין קרות התאונה.
14. לא נטען, ואין בחומר הראיות תשתית ראייתית כלשהי , ממנה ניתן ללמוד כי המכולה נפלה מהמשאית , או התדרדרה לכיוון רכב התובע מיד עם פריקתה מהמשאית אל האספלט.
15. בניגוד לנטען בכתב התביעה , כפי שצוטט לעיל , לא נטען ע''י התובע , ולא הונחה תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד או לקבוע כי עסקינן במקרה של התנגשות בין המשאית לבין רכב התובע.
16. בהתאם למסד הראיות שהונח לפניי , לא הוכח כלל כי אכן עסקינן באירוע של תאונת דרכים , בו הייתה מעורבת המשאית , ועל כן , ככל שמדובר בתביעה בגין אירוע תאונת דרכים, דין התביעה דחיה.
17. נותר לנו לבדוק , האם עסקינן באירוע נזק שהתרחש באשמו של הנתבע מס' 1 , במהלך פריקת המכולה , ועיגונה ברצפה וחיזוק אחיזתה בקרקע למניעת התדרדרותה מהמקום.
18. המכולה נפרקה מהמשאית והונחה על האספלט , ולפי דברי הנתבע , במכולה ישנם פינים האמורים לחזק את אחיזת המכולה ולמנוע התדרדרותה.
19. המכולה הונחה על האספלט בצד הכביש , ובשלב מאוחר יותר היא התדרדרה לצד השני של הכביש ונעצרה ע''י רכב התובע שחנה במקום.
20. הנתבע טען כי שני הפועלים שהיו עמו באותו יום ביצעו את הפעולות הדרושות לחיזוק אחיזת המכולה בקרקע , הורדת הפינים ופעולה נוספת , אך משום מה אותם פועלים כלל לא זומנו לעדות , על אף חשיבות עדותם והרלוונטיות הרבה של עדויות אלו לצורך הקביעה אם הנתבע מס'1 התרשל בביצוע עבודתו עת פרק את המכולה מהמשאית אל הקרקע.
21. במקרה דנן , חלה החזקה של הימנעות צד להליך מזימון עד רלוונטי כך שלו היה אותו עד מוזמן , עדותו הייתה פועלת לרעתו של אותו בעל דין.
22. בנסיבות דנן , ניתן לקבוע כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 38 ו/ או 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובעים את הדברים הבאים:

"38. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.

.........

41. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

ש

1. הנתבע אישר בחקירתו כי הוא היה מופקד , במסגרת תפקידו על אותה מכולה , ואחראי לה.
2. לא יכול להיות חולק על כך כי מכולה עצומת מימדים ,וכבדת משקל , יכולה להיחשב כדבר מסוכן , בשל פוטנציאל הסכנה הטמון במשקלה הכבד , ומכאן החשיבות להקפיד על כללי בטיחות מתחייבים בעת שפורקים מכולה זו מהמשאית.
3. יש להזכיר כי בתחתית המכולה מותקנים גלגלים המסייעים בניודה ממקום למקום , ומכאן גם החשיבות לקיבועה , הורדת הפינים וביצוע הקיבוע לרצפה , למניעת סכנת ההתדרדרות שלה ותזוזתה מהמקום.
4. משהתדרדרה המכולה ממקומה וגרמה לנזק לרכב התובע , הרי שבהתאם לכלל הנ''ל , על הנתבע הנטל להראות כי הוא לא התרשל בביצוע תפקידו בעת שהונחה המכולה על האספלט , לאחר פריקתה מהמשאית.
5. באופן דומה , ניתן לקבוע כי במקרה דנן אף מתקיים הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" , כאשר עסקינן בנכס, המכולה , שהיה בשליטת הנתבע , שגרם לנזק לרכב התובע , התובע איננו יודע ואיננו יכול לדעת כיצד התרחש אירוע הנזק , ולפי הנסיבות , כפי שהונח בפני בית המשפט , הרי שנסיבות אלו מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבע התרשל בעת פריקת המכולה לקרקע יותר מאשר המסקנה כי הוא נקט בזהירות סבירה , הרי שנטל הראיה מוטל על הנתבע להראות כי הוא לא התרשל , כאמור.
6. מצב בו מכולה עצומת מימדים נעה וזזה מהמקום בו היא הונחה , אל עבר הכביש ופגעה ברכב התובע , מראה על התנהלות לא תקינה ולא זהירה , ללא הקפדה על כללים מתחייבים למניעת תזוזת המכולה כאמור.
7. מכאן החשיבות של זימון עדים , אותם שני עובדים שהנתבע ציין בעדותו כי הם היו עימו במועד פריקת המכולה , ושהם אלו , לגרסתו , אשר ביצעו את הקיבוע של המכולה לקרקע.
8. עדים מהותיים חשובים אלו כלל לא זומנו , ואין בעדות הנתבע לבדה כדי להראות כי אכן הוא פעל בזהירות הראויה המתבקשת ואף המתחייבת , בנסיבות העניין , למניעת התדרדרות המכולה.
9. המסקנה המתבקשת , בנסיבות העניין הינה , שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת למעורבות המשאית באירוע הנזק , ומכאן שאין אירוע ביטוח בו תחוב הנתבעת מס' 2 , מכוח הוראות פוליסת הביטוח של המשאית .
10. על כן , דין התביעה נגד הנתבעת מס' 2 דחייה וכך אני מורה.
11. באשר לנתבע מס' 1 , משהוכח כי מדובר באירוע נזק בו היתה מעורבת המכולה שהייתה באחריותו ובשליטתו , ומאחר ומדובר באירוע שנגרם ע''י דבר מסוכן , ומאחר ונסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבע מס' 1 התרשל ולא הקפיד על כללי הזהירות הסבירים בעת הנחת המכולה במקום , ובהעדר ראיות שיש בהן כדי להעיד על כך כי הוא לא התרשל וכי נקט באמצעי הזהירות הסבירים המתבקשים בנסיבות העניין , הרי שדין התביעה נגדו להתקבל , ומכאן חבותו לפיצוי התובע על נזקיו בעקבות האירוע דנן.
12. בהתאם לאמור לעיל , אני מחייבת את הנתבע מס' 1 לפצות את התובע בגין נזקיו , לרבות שכר טירחת השמאי בסכום של 7,992 ש''ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22/10/2018 ועד לתשלום המלא בפועל.
13. כמו כן יישא הנתבע מס' 1 בהוצאות האגרה ששולמה וכן שכ''ט עו''ד בשיעור 1,800 ש''ח להיום.
14. משנדחתה התביעה נגד הנתבעת מס' 2 , יישא התובע בהוצאות נתבעת זו בשיעור 1,800 ש''ח להיום.
15. הסכומים הנ''ל ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.