1. לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 1.5.18, כפי הנטען בשל פתיחת דלת רכב הנתבע בפתאומיות לנתיב נסיעת רכב התובעת.

הנתבע טוען מנגד כי התאונה ארעה בשל כניסת רכב התובעת למתחם המיועד לדיירי המקום בלבד, תוך אי שמירת מרחק מספיק מרכבו ופגיעה בדלתו הפתוחה מעט.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות הקיים ושמעתי את העדויות לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל שכן שוכנעתי כי ברמה המסתברת ביותר התאונה ארעה כפי גרסת נהג רכב התובעת ועל כן האחריות להתרחשותה מוטלת במלואה על הנתבע.

מאחר שהתובענה מתבררת בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. תחילה בנוגע לעצם כניסת רכב התובעת למקום ההתרחשות, כלל לא הוכחה בפני חוקיות השלט שהוצב בכניסה לרחוב ולפי אין כניסה לרכבים פרט לדיירי הבית, ובפרט שעה שכלל אין מדובר לכאורה בבית משותף ולא ברור מהו המקור החוקי לאסור כניסה כאמור, והאם מדובר בתמרור רשמי. יודגש כי רכב התובעת שימש באותה עת את חברת הכבלים "yes" ונהג הרכב הגיע למקום מתוקף תפקידו כטכנאי החברה לאחר שהוזמן ע"י לקוח החברה. וודאי שלא ניתן לומר במקרה זה כי כניסתו למקום נעשתה שלא כדין וטענה זו נדחית.

4. עדות נהג רכב התובעת הותירה בי רושם מהימן ביותר, והיא מתיישבת עם מכלול השיקולים הנותנים, בהם הגיונם של דברים, מיקום הפגיעה ברכב התובעת, אופי הפגיעה ברכב הנתבע, מידת פתיחת הדלת כנטען ותוואי הדרך במקום התרחשות התאונה.

כך, הפגיעה ברכב התובעת מתחילה באזור המראה הימנית ונמשכת אל עבר דלתות הרכב, והיא אינה מתחילה בחזיתו. לו היה רכב התובע מתנגש כפי הנטען בדלת פתוחה היה מצופה כי תיגרם פגיעה באזור חזית הרכב ולא בצדו. הפגיעה בצד הרכב מעידה ותומכת בגרסה לפיה מדובר בנסיעת רכב התובעת בנתיב הנסיעה ללא סטייה אל רכבו החונה של הנתבע ופגיעתו בעת פתיחה פתאומית של דלת רכב הנתבע.

5. אף מידת פתיחת דלת רכב הנתבע, כפי גרסתו 10 סנטימטר בלבד, אינה תומכת בגרסתו, שכן עיון בתמונות של תוואי הדרך במקום בו ארעה התאונה מלמד כי לו כך היה הדבר הרי שכלל לא היתה סיבה למגע בין הרכבים וישנו די מקום למעבר רכב התובעת אף אם דלת רכב הנתבע פתוחה 10 סנטימטר בלבד.

אלא, שגרסה זו אינה מתיישבת לא רק עם תוואי הדרך, אלא אף עם אופי הפגיעה בדלת רכב הנתבע, שכן לו אכן מדובר היה בפגיעה בדלת במידת פתיחה זו ע"י רכב חולף מצופה היה כי תיגרם דחיפה של הדלת פנימה לכיוון ציר הדלת וייווצר נזק באזור הציר, נזק שכלל לא נצפה בתמונות הנזק ואף אינו נטען כלל ע"י הנתבע, בעוד שהנזק שנגרם לדלת הינו פגיעת שפשוף קלה בקצה הדלת בלבד, באופן המתיישב יותר עם המסקנה כי המגע בין הרכבים ארע בעת פתיחה משמעותית יותר של הדלת ונסיעה איטית של רכב התובעת (בניגוד לטענת הנתבע).

6. כאמור, מצאתי להעדיף גרסת עד התובעת על פני גרסת הנתבע באשר להתרחשות, כאשר בין הסיבות לכך נעוצה הסתירה שנפלה בין התיאור בכתב ההגנה לפיו הותיר את הדלת פתוחה מעט משום שנכנס לביתו להביא דבר מה, לבין עדותו בבית המשפט לפיה שהה ברכב בעת שארעה התאונה.

נימוק נוסף, מלבד ובנוסף לכל המבואר לעיל, היא הודאת הנתבע כי ביקש לשלם סכום כלשהו לתובעת בפשרה, ועל מנת שלא להגיע למשפט, באופן התומך בעמדת התובעת כי האחריות להתרחשות התאונה והנזק מוטלת על הנתבע.

מכל מקום, משהתקבלה גרסת נהג רכב התובעת הרי שהנתבע נושא באחריות להתרחשות התאונה גם מכוח הפרת חובתו בהתאם להוראת תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, האוסרת על פתיחת דלת של רכב אלא לאחר שננקטו כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך.

7. לאור כל האמור לעיל, ומאחר שגובה הנזק הנתבע הנתמך בחוות דעת שמאי לא נסתר בכל ראיה, התביעה מתקבלת.

לפיכך, ישלם הנתבע לתובעת את הנזק הישיר בסך 13,827 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה, 1.5.18, וכן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט בסך 1,048 ₪ (אגרה ושכר עד התובעת) ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר תש"פ, 12 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.