1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 23.10.18.
2. למבקש נרשמה ביום 10.4.17 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית (דו"ח תנועה מס' 52-11-412-73) (להלן:"הדו"ח").
3. המבקש טוען בבקשתו, כי לא קיבל את הדו"ח ולא ידע אודותיו עד ליום בו קיבל לביתו הודעה ממשרד הרישוי בגין צבירת נקודות.

עוד טוען המבקש, כי השוטר שרשם לו את הדוח, אמר שהדו"ח ישלח לביתו והמבקש המתין לקבל הדו"ח על מנת להגיש בקשה להישפט במועד.

1. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, אשר התנגדה בטענה שהדו"ח שולם ביום 17.9.18 וצרפה פלט דותן כאסמכתא לביצוע התשלום.

לאור תשובת המבקש, כי פלט הדו"תן אינו מהווה רשומה מוסדית, ועל כן אינו יכול לשמש כאסמכתא לתשלום הדו"ח, הוריתי למרכז לגביית קנסות להודיע לביהמ"ש האם הדו"ח שולם ואם כן מועד התשלום. ביום 31.12.18 נתקבלה תשובת המרכז כי ביום 17.9.18 שולם סך של 1500 ₪ בגין הדו"ח הנ"ל.

דיון והכרעה

5. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה לאחר המועד של 90 יום, שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה המיוחסת לו, כאמור בסעיף 229(ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

6. זאת ועוד; בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת ערעור ההרשעה הפכה חלוטה.

7. המבקש שילם הקנס הקבוע בדו"ח ביום 17.9.18. מששילם הקנס, חזקה על המבקש כי ידע על הדו"ח.

8. במקרה דנן כאמור, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלה של המבקשת ע"י פתיחת שער בית המשפט בפניו. יתרה מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

9. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ט, 9 ינואר 2019 בהעדר הצדדים.