1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 09.07.2018, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 81-370-39 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 73-738-67 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג הפרטית, על פני גרסתו של נהג המשאית, שהייתה מהוססת, מבולבלת, מתחמקת, ולא הייתה מהימנה עליי כלל.

השתכנעתי כי המשאית אשר נסעה בנתיב שממנו ניתן לפנות שמאלה או לנסוע ישר בצומת, סטתה ימינה לנתיב נסיעתה של הפרטית אשר נסעה מימינה.

השתכנעתי כי לאחר התאונה נהג המשאית לא חיכה לנהג הפרטית היכן שקבעו להיפגש כדי להחליף פרטים, וזאת מתוך הבנתו את דבר אחריותו לקרות התאונה ובניסיון להתחמק מתשלום כספים.

סבורני כי לא היה באפשרותו של נהג הפרטית לנקוט בפעולה למניעת התאונה, מאחר שהוא היה חסום מכל הכיוונים בכלי רכב אחרים, ומאחר שסטייתה של המשאית הייתה בבחינת דבר בלתי צפוי ומפתיע.

על כן, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג המשאית.

אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק, נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות ומאחר שהצד שכנגד, לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן לסתור את שיעור הנזק, ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו, הרי ששיעור הנזק לא נסתר וסכום התביעה, בדין יסודו.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 10,909 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א חשוון תש"פ, 19 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.