בתיק זה הגיש התובע בד בבד עם כתב התביעה בקשה למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

על פי התיעוד הרפואי, התובע הגיע לבית החולים הדסה הר-הצופים ביום 16.3.2016, שם אובחן שבר פתוח בידו הימנית. התובע נזקק לעבור הליך ניתוחי ל"החזרה וקיבוע על ידי פלטה וברגים" (גיליון בית החולים מיום 20.3.2016). בהמשך אף טופל במסגרת קופת החולים והופנה לטיפולי פיזיותרפיה. בית המשפט העליון עמד על כך "שקיומו של שבר בעצם מהווה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי. ככלל, אין לבית-המשפט ידע רפואי מספיק להכריע בשאלת תוצאתו של שבר עקב תאונה. כדי להכריע בשאלה זו, יש צורך במינוי מומחה רפואי" (רע"א 3497/98‏ רזין נ' המגן חברה לביטוח (12.11.1998), מפי כב' השופט אור).

לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת בדבר העדר רצף טיפולי ואולם כבר "הובהר בפסיקה כי גם העדר רצף טיפולי אין בו, כשלעצמו, כדי לאיין מינויו של מומחה רפואי וכי הדרישה לרצף טיפולי אינה דרישה קונקלוסיבית" (רע"א (מרכז) 70040-11-17‏ כלל חברה לביטוח נ' פלוני (5.12.2017), מפי כב' השופט צבי ויצמן)

התוצאה היא אם כן שאני נעתר לבקשה.

החלטת מינוי תשלח בנפרד.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.