לפני בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], תשמ"ב -1982 (להלן: "חסד"פ").

כתב האישום:

המבקש הועמד לדין בגין ביצוע שלוש עבירות של מעשה מגונה בפומבי בניגוד לסעיף 349(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בחודש דצמבר 2016 ובחודש פברואר 2017, בשתי הזדמנויות, במהלך עבודתו במפעל, חשף המבקש את איבר מינו ונגע בו באמצעות ידו, עד שהגיע לסיפוקו, וזאת בנוכחות נשים שעבדו במקום. בנוסף, בחודש פברואר 2017 המשיב נגע באיבר מינו בזמן עבודתו במפעל, וזאת כשבמקום נכחה עובדת.

בקשת המבקש:

המבקש ביקש לקבל לידיו שלושה מסמכים:

א. ההחלטה הראשונה שהתקבלה על ידי פרקליטות המחוז, שלא להעמיד את המבקש לדין;

ב. ערר שהוגש על ידי המתלונן על סגירת התיק, כולל מועד הגשת הערר;

ג. החלטה, לפיה הערר התקבל, כולל נימוקים לאותה ההחלטה ומועד קבלתה.

בבקשה ציין המבקש כי לאחר פניה למשיבה הוא קיבל את הערר שהוגש על ידי המתלונן, כשהוא בחלקו הארי מושחר.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, ראוי ונכון לאפשר לו לבחון באופן מעמיק, אם נשמרו זכויותיו, ואם הוגש הערר על ידי המתלונן או מי מטעמו בהתאם לסדר הדין, כפי שנקבע בחוק. לטענת המשיב, מחומרים, אותם קיבל לרשותו, עולה כי הערר הוגש בחלוף למעלה מ - 60 ימים מיום קבלת ההודעה על סגירת התיק על ידי המתלונן, דבר העומד בניגוד לסעיף 63 לחסד"פ, הקובע כי יש להגיש את הערר תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה.

ב"כ המבקש טען כי הוא מודע לנוהל לפיו בחלוף המועד להגשת הערר המתלונן יכול להגיש בקשה להארכת מועד, אך מהמסמכים שהועברו לעיונו אין כל אינדיקציה כי בקשה כזו הוגשה על ידי המתלונן.

מכאן, לטענת המבקש, יש במסמכים המבוקשים על ידו כדי לסייע לו לטעון טענות מקדמיות לפיהן כתב האישום הוגש בסתירה מהותית לעקרונות של הצדק וההגינות המשפטית, תוך הפרות זכויות פרוצדוראליות של המבקש.

עוד נטען כי נוכח העובדה כי הערר של המתלונן לא הועבר לפרקליטות המדינה, אלא הוחלט לקבלו על ידי פרקליטות המחוז, יש בכך כדי להצדיק עיון בנימוקיה של פרקליטות המחוז, גם אם מדובר בתרשומת פנימית.

טענות המשיבה:

המשיבה התנגדה לבקשתה.

לטענת המשיבה, נימוקים לסגירת התיק או לפתיחתו מחדש בעקבות הערר שהוגש הם בגדר תרשומת פנימית, ואין להעבירם לעיון המבקש. ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקה של בית המשפט העליון ושל בית המשפט המחוזי שדנה בטענות דומות.

בנוסף נטען על ידי המשיבה כי מלוא המידע לגבי התאריכים של סגירת התיק, מסירת ההודעה על כך למתלונן, מועד הגשת הערר, מועד קבלת ההחלטה בערר ומועד ההודעה למבקש על ההחלטה בערר הועברו לידי המבקש, והמשיבה חזרה על אותם התאריכים בגוף תגובתה לבקשה. כך גם הודיעה המשיבה למבקש כי ההחלטה על קבלת הערר התקבלה בפרקליטות מבלי להעביר את הערר למחלקת עררים של פרקליטות המדינה.

מכאן, כי מלוא המידע הדרוש למבקש לצורך טענת הגנה מן הצדק על סמך טענות פרוצדוראליות נמצא בידי המבקש, ואין בנימוקים המהותיים כדי לסייע בטענה זו.

באשר לערר שהוגש על ידי המתלונן, נטען כי המשיבה העבירה לעיונו של המבקש את הטענות העובדתיות החדשות שהועלו בערר, כאשר לטענתה, נימוקי הערר האחרים אינם מהווים חלק מחומר החקירה, אותו זכאי לקבל המבקש.

לטענת המשיבה, הערר של המתלונן מבוסס, בין היתר, על עיבוד וניתוח של חומר הראית בתיק, שנערך על ידי המתלונן, ומשכך, אותו רציונל החל על חוות דעת ועיבוד הנתונים על ידי היחידה החוקרת או רשות התובעת, להבדיל מהראיות הגולמיות, רלוונטי גם בעניין זה.

המשיבה העבירה לעיוני את תיק החקירה ואת הערר שהגיש המתלונן.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד.

סעיף 74 לחסד"פ קובע כי זכותו של הנאשם לעיין בחומר חקירה המצוי בידי רשויות התביעה והיחידה החוקרת והנוגע לאישום שהוגש נגדו.

הפסיקה נתנה למושג "חומר חקירה" פרשנות רחבה הכוללת אף חומר, שיש לו קשר עקיף לאישום ונמצא בשוליו. יחד עם זאת, הפסיקה הבהירה כי אין משמעות של פרשנות רחבה – העדר גבולות, יש לבדוק כל מקרה לגופו בהתאם למבחנים של רלוונטיות החומר, ואין ליתן יד ל"מסע דייג" בחיפוש בלתי ממוקד בטענה כי ייתכן וימצא בחומר דבר מה רלוונטי להגנת הנאשם. כך גם אין להכניס לגדרו של המושג "חומר חקירה" מסמכים, שהרלוונטיות שלהם לאישום היא רחוקה ושולית (ראה לעניין זה בש"פ 2917/17 פאריד נ' מדינת ישראל (19.4.17) המסכמת את ההלכות בעניין זה).

מן הכלל אל הפרט:

נימוקי סגירת התיק ונימוקי קבלת הערר:

חוות דעת, אותן עורכים פרקליטים מפרקליטות המחוז, התכתבויות פנימיות, סיכומי תיקי החקירה וכך גם הנימוקים להעמדה לדין או סגירת התיק מהווים תרשומת פנימית מובהקת, ואין לחייב את המשיבה להעביר מסמכים מסוג זה לעיון הנאשם.

ראה בעניין זה בג"ץ 366/12 התובעת הצבאית הראשית נ' בית הדין הצבאי לערעורים (28.1.13):

"ט"ז. בנתון לאמור אציין, כי ככלל מסמך פנימי המשקף את שיקולי התביעה באשר להעמדה, או לאי-העמדה, לדין הוא תרשומת פנימית שאין חובה להעבירה לעיון ההגנה במסגרת זכות העיון המוקנית לנאשם לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. כך במערכת התביעה האזרחית וכך, לכאורה, גם במערכת הצבאית.

....

י"ז. אחד האינטרסים העומדים ביסוד העיקרון לפיו אין מעבירים להגנה תרשומות פנימיות של הרשות, נוגע לאינטרס

"הציבורי במתן האפשרות לעובדי ציבור להביע דעתם בחופשיות וללא מורא במהלך עבודתם, מבלי שיחששו שהדברים ימצאו דרכם לגורמים חיצוניים למערכת. התבטאותם החופשית של עובדי הציבור יש בה, כך על-פי תפישה זו, כדי לאפשר להם להביא לידי ביטוי את ניסיונם ועמדתם המקצועית ובכך להבטיח קבלתה של החלטה מקצועית, נכונה ומבוססת" (בש"פ 6507/09 קצב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] פסקה 14 - השופטת ארבל).

(ראו גם הגישה העקרונית שהובעה בע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים, פ"ד נח(5) 150). אינטרס זה חל ביסודו לגבי מסמכים דוגמת ההחלטה נשוא עתירה זו: יש לאפשר לגורמי הרשות להתבטא באופן חופשי ואמיתי לגבי הסיבות לסגירת תיק; כך גם בדיונים פנימיים נוספים. נשוה בנפשנו, כי הגורם המחוה דעתו בגדרי הרשויות השונות יחשוש (מה שקורה, דומה, אולי כבר כיום) להביע דעתו פן תידלוף ויבולע אם לנושא ואם לו עצמו - מה דמות תהא לאיכות הדיון וההחלטות, כשהמדברים ידברו לפרוטוקול במקום לעניין, משל היו מצויים במסיבת עיתונאים."

שאלה דומה נדונה בע"ח (ת") 7625-11-14 מדינת ישראל נ' שניידר (18.11.14). במקרה זה התקבל ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום להעביר נימוקי סגירת התיק ונימוקי קבלת הערר על ידי מחלקת העררים בפרקליטות המדינה לעיון המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר וקבע כי נימוקי קבלת הערר ונימוקי סגירת התיק מהווים תרשומת פנימית מובהקת ואינם נכנסים לגדרי חומרי חקירה, אותם רשאי הנאשם לבקש לפי סעיף 74 לחסד"פ. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החלטות של הרשות התובעת מתקבלות לאחר שכבר הסתיים הטיפול בתיק על ידי גורמי החקירה, אינן נוגעות לאישום עצמו ואינן מהוות חלק מהתשתית הראייתית בתיק, ואין די בטענה בדבר הגנה מן הצדק, על מנת להפוך מסמכים אלה לחומר חקירה כהגדרתו בחוק.

ראה בע"ח (ת") 7625-11-14 מדינת ישראל נ' שניידר (18.11.14):

"בהתאם לסעיף 65ב(א)(1) לחסד"פ, אמור הגורם המוסמך בפרקליטות המדינה להודיע לחשוד כי בעקבות הגשת ערר לפי סעיף 64 בעבירה מסוג פשע או עוון, קיימת אפשרות שיוגש נגדו כתב אישום. המחוקק לא קבע בחוק חובת הנמקה. על פני הדברים, אין מדובר, אפוא, במסמך או ברישום בתיק שהנאשם זכאי, מכוח החוק, לקבלו בתורת "חומר חקירה". יתרה מכך: נימוקים להעמדה לדין שהתקבלו בפרקליטות המדינה, וכמוהם נימוקים לסגירת תיק, או נימוקים המבטאים שינוי של עמדה קודמת, נוגעים אך ורק לאישור הגשתו של כתב האישום או לסגירתו, והם מהווים תרשומת פנימית מובהקת; הם באים לאחר שכבר הסתיים הטיפול בתיק ע"י גורמי החקירה, וללא קשר לטיפול החקירתי. משכך, הם אינם נוגעים לאישום עצמו, והם אינם חלק מהתשתית הראייתית עליה מבוסס כתב האישום.

במלים אחרות, ולטעמי הדבר מובן מאליו: נימוקיה של פרקליטות המדינה לקבל את הערר שהגיש המתלונן ולהעמיד את הנאשם לדין נשקלו בידי גורם חיצוני לגורמי החקירה, ולא בידי גורם שקשור לתיק ולחקירה. מכאן, שהנימוקים אינם חלק מהראיות השונות שנאספו במהלך החקירה, ולא היוו בסיס ומסד לכתב האישום, ועל כן, הם אינם באים בגדר תחולתו של סעיף 74 [ראו: בג"צ 366/12 התובעת הצבאית הראשית נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח' (28.1.13); וכן, בש"פ 7955/13 הנ"ל]. לסיכום: נימוקי פרקליטות המדינה אינם "חומר חקירה". מניעת התרשומת הפנימית מהנאשם אינה פוגעת בהגנתו מפני האישום.

...

בהמשך לאמור אעיר כי חובת הגילוי של חומר חקירה לחוד, והגנה מן הצדק במהלך המשפט לחוד. לאמור - אין באי העברתה של תרשומת פנימית למנוע בעד הסנגור מלהעלות טענת הגנה מן הצדק על בסיס אכיפה בררנית, ועל בית המשפט יהיה להכריע בטענתו. ככל שיבקש הסנגור לבסס את טענת ההגנה מן הצדק כך יתחזק אינטרס התביעה להסביר את שיקוליה בבוא היום לכך [ראו: בג"צ 366/12 הנ"ל]."

אעיר כי על פניו, פרקליטות המחוז הייתה מוסמכת לקבל את הערר ולהחליט על פתיחת התיק מחדש, וזאת מבלי להעביר את הערר להכרעה של פרקליטות המדינה ולא נפל כל פסול בהתנהלותה זו. אדגיש כי בהתאם לבג"צ 844/86 דותן נ' יועמ"ש פ"ד מא (3) 219, גם ללא הגשת הערר מצדו של המתלונן הגורם שהחליט על סגירת התיק יכול להחליט על פתיחתו מחדש.

"המסקנה, כאילו מנוע גורם תביעתי מהסקת המסקנות המשפטיות הענייניות בדבר הגשת כתב-אישום או בדבר ביטולו, וזאת משום שגורם אחר, הכפוף לו, החליט כבר אחרת, איננה מתקבלת על הדעת ונוגדת בעליל את האינטרס הציבורי של אכיפת החוק והשלטתו. כפי שאין למי שחשוד בביצוע עבירה זכות מוקנית לכך שהתיק לא ייפתח מחדש, אם יתגלו עובדות חדשות (בכפיפות למה שנאמר, למשל, בסעיף 232 לחוק סדר הדין), כך גם אין לו זכות מוקנית לכך שתיקו לא ייבדק מחדש מבחינת האינטרס הציבורי, ובלבד שהדבר ייעשה על-ידי הגורם המוסמך לכך, בין זה שעשה כן מעיקרו ובין דרג ממונה, תוך בדיקה הוגנת ועניינית."

ראה גם את הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט דנציגר בע"פ 1551/15 עבדאללה שולי נ' מדינת ישראל (6.9.16):

"כבית המשפט, אף אני סבור כי המערער לא עמד בנטל הדרוש על מנת לבסס כדבעי את טענותיו בעניין הפגמים בהתנהלותה של המשיבה, ובכלל זה העובדה כי המשיבה חזרה בה מסגירת התיק. לא יכול להיות ספק כי אין בעובדה זו, לכשעצמה, כדי להצדיק את ביטולו של כתב האישום. מושכלות יסוד הן, כי לרשויות התביעה נתונה הסמכות לעיין בחומר הראיות המונח לפניהן, ובתוך כך להחליט לפתוח מחדש תיק שנסגר זה מכבר, כאשר יכולות להיות לכך סיבות רבות.".

משכך, אין בעצם העובדה כי הערר של המתלונן לא הועבר להחלטה של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה כדי לשנות את אופי המסמכים המבוקשים ולהכניס אותם לגדרי חומר החקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחסד"פ.

זאת ועוד, מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי מלוא המידע הנחוץ לצורך טיעון בדבר הפרת זכויות פרוצדוראליות של המבקש, בין אם עקב הגשת ערר באיחור ובין אם עקב העובדה כי ההחלטה בערר התקבלה על ידי פרקליטות המחוז, הועמד לרשות המבקש. ולצורך ביסוס טענה בדברת הפרת פרוצדורה זו אין כל רלוונטיות לנימוקי החלטות לסגור את תיק החקירה ובהמשך – לקבל את הערר.

על כן, הבקשה לקבלת נימוקי סגירת התיק ונימוקי קבלת הערר נדחית.

הערר שהוגש על ידי המתלונן:

המשיבה העבירה חלק מהערר של המתלונן לעיונו של המבקש, כאשר לשיטתה, יש לעשות הבחנה בין טענות עובדתיות חדשות, שהועלו על ידי המתלונן, לבין הטענות האחרות שלו, אשר חלקן מהוות עיבוד חומר החקירה הגולמי הנמצא בתיק. ב"כ המשיבה ביקשה לעשות אנלוגיה עם עיבוד חומרי חקירה על ידי היחידה החוקרת או הרשות התובעת וביקשה להחיל הלכות שנקבעו בעניין זה גם על עיבוד החומר שנעשה על ידי המתלונן.

אין באפשרותי לקבל עמדה זו של המשיבה. הערר שהוגש על ידי המתלונן, כשהוא זה שחתום עליו, מהווה אמרה של המתלונן, והבחנה בין טענות עובדתיות חדשות שהועלו על ידי המתלונן לטענות האחרות שלו אינה במקום.

אציין כי בשונה מעיבוד חומרי חקירה על ידי היחידה החוקרת או הרשות התובעת, עיבוד חומר על ידי המתלונן ועצם חשיפתו לחומרי החקירה אלה או אחרים, הם מידע רלוונטי להגנת המבקש, ויכולה להיות להם השלכה על עדותו העתידית של המתלונן בבית המשפט.

על כן, לשיטתי, מן הראוי להעביר את מלוא הערר שנערך על ידי המתלונן לעיונו של המבקש, בהיותו אמרה חדשה של המתלונן הנוגעת לראיות העומדות בבסיס האישום שהוגש כנגד המבקש.

סוף דבר,

המשיבה תעביר למבקש את הערר שהוגש על ידי המתלונן.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

המשיבה תתאם עם המזכירות את החזרת תיק החקירה שהועבר לעיון בית המשפט.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.