בפני תביעת התובע, במסגרתה מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לו הסך של 30,800 ₪, בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו, כתוצאה מרכישת מקרר לא תקין מהנתבעת.

ההליכים שקדמו להגשת התביעה דנן

1. ביום 18.12.14 רכש התובע מהנתבעת שני מקררים.

לאחר שהמקררים סופקו לתובע, טען האחרון כי אחד מהם היה פגוע בצדו השמאלי התחתון, "בצד המקפיא" (להלן: "המקרר").

ביום 6.7.17 הגיש התובע לבית משפט זה תביעה נגד הנתבעת (להלן: "ההליך הקודם"- ת"ק 13807-07-17), במסגרתה טען כי על הנתבעת להשיב לו את סך התמורה ששילם בגין המקרר (סכום התמורה לא צוין על ידי התובע), או לחלופין לשלם לו הסך של 12,868 ₪, עלות מקרר חדש, וכן סך של 8,000 ₪ בגין עגמת נפש, "מזון שהתקלקל" ו"אי מתן שירות".

1. בהליך הקודם, טענה הנתבעת, כי אין התובע זכאי לפיצוי מאחר שתקופת האחריות חלפה, ובשים לב לכך שחלפו שנתיים וחצי מאז רכש את המקרר, וכלל לא ברור מהי התקלה הנטענת.

במסגרת ההליך הקודם, פנו הצדדים להליך של גישור, במסגרתו הושגה הסכמה ביניהם, וההליך הסתיים בהסכם גישור מיום 6.12.17 (להלן: "הסכם הגישור").

בהסכם הגישור, נקבע , בין היתר, כי תוך 7 ימים מעת חתימתו, טכנאי מטעם הנתבעת "יאסוף" את המקרר מבית התובע ויבדוק אותו, וכן את פתחי האוורור בארון בו הותקן המקרר, והמקרר יושב לתובע תוך 30 ימים כשהוא "תקין ועובד", וככל שיש צורך לבצע התאמות של פתחי האוורור, אלה יבוצעו על ידי התובע.

עוד נקבע, כי הנתבעת תספק לתובע תעודת אחריות למקרר למשך שנה מעת שיושב לידי התובע, ובסעיף 6 להסכם הגישור, נקבע כי: "במידה ולא ניתן יהיה לתקן את המקרר התקול תספק הנתבעת מקרר חלופי לתובע בדגם המתאים למידות הארון. המקרר החליפי יהיה מקרר שלא היה קודם לכן בשימוש".

ביום 10.12.17 ניתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין.

1. ביום 8.10.18, הגיש התובע בקשה במסגרת ההליך הקודם, בה טען כי הנתבעת לא קיימה התחייבויותיה בהתאם להסכם הגישור, וביקש כי בית המשפט יורה לה לקיים התחייבויותיה או לחלופין לשלם לו הסך של 20,000 ₪.

ביום 9.10.18 נתנה החלטת בית המשפט (כב' הרשמת הבכירה אסטרייכר) לפיה "משניתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו וקם מכיסאו. ככל שצד מבקש לפעול לאכיפת פסק הדין עליו לפנות לרשות הרלוונטית".

1. ביום 24.10.18 הגיש התובע את התביעה הנוכחית- היא התביעה שבפני, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 30,800 ₪.

טענות התובע

1. התובע טוען, כי לאחר חתימת הסכם הגישור, התקלקל המקרר, ובמשך תקופה של עשרה חודשים, נלקח למעבדה של הנתבעת שלוש פעמים, כל פעם למשך כחודש ימים, כאשר בוצעו בו שינויים על ידי הנתבעת ללא ידיעתו או הסכמתו, ובכלל זה, נטרול מנגנון המקרר המקורי, התקנת גוף קירור בתוך המקרר "שיצר קרח וכל מה שנגע בגוף זה הוקפא ונדבק אליו", נזילת מים למגירת הירקות במקרר שגרמה לקלקול וריקבון "של כל התכולה".

כן טוען התובע, כי בעת הובלת המקרר על ידי הנתבעת אף נגרמו מכות ושריטות לגוף המקרר.

לטענת התובע, גם לאחר התקנת גוף הקירור החלופי במקרר, התקלה חזרה על עצמה, אלא שחרף פניותיו אל הנתבעת, האחרונה התעלמה, ומשכך נאלץ לרכוש מקרר חדש, ולבצע שינויים והתאמות במטבח.

נוכח האמור, מבקש התובע כי הנתבעת תפצע אותו בסך כולל של 30,800 ₪, הכולל את עלות המקרר, שלטענתו נאלץ לרכוש בסך של 12,800 ₪, סך של 4,000 ₪ עבור "עבודות נגרות", סך של 3,500 ₪ בגין תכולת המקרר "שהושלכה 3 פעמים", 500 ₪ בגין "דמי תביעה", וסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

טענות הנתבעת

1. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, נטען כי במסגרת הסכם הגישור הסכימה לפנים משורת הדין, והגם שהתביעה בהליך הקודם הוגשה לאחר תום תקופת האחריות, לתקן את המקרר וכך עשתה, תוך שהחזירה לתובע את המקרר כשהוא תקין.

בהינתן האמור טוענת הנתבעת, כי ההוראות בהסכם הגישור, המתייחסות למקרה בו לא יתוקן המקרר, אינן רלבנטיות, וממילא במסגרת הסכם הגישור סוכם כי תינתן לתובע אחריות בת שנה מיום חתימת הסכם הגישור – קרי, לשיטתה, הוסכם כי ככל שתתגלה תקלה במקרר במשך אותה שנה, יהיה התובע זכאי לתיקון המקרר ולא להחלפתו.

הנתבעת מוסיפה, כי הסכומים הנתבעים מופרכים, וכי ממילא דרישת התובע כי ישולם לו סך של 12,800 ₪ בגין רכישת מקרר חדש, הינה דרישה חסרת תום לב, שעה שהמקרר מושא התביעה נרכש על ידו עוד בשנת 2014 ושימש אותו עד עתה.

בהינתן האמור, טוענת הנתבעת, כי יש לדחות התביעה.

הכרעה

אקדים אחרית לראשית, ואציין כי לאחר עיון בכתבי הטענות, בפרוטוקול, וביתר המסמכים שהוגשו לתיק, ראיתי לקבל את התביעה, אם כי לא ראיתי לפסוק את מלוא הסכום הנתבע.

1. התובע, שהתרשמתי מעדותו כעדות ספונטנית והיא הותירה עלי רושם מהימן, העיד כי:

" אחרי הסכם הגישור המקרר נלקח מאיתנו. במועד הסכם הגישור המקרר לא קירר. אחרי שתיקנו את המקרר כביכול. לשאלת בית משפט האם לאחר שהמקרר נלקח, בעיית הקירור תוקנה, אני משיב שהוא פעל 3 חודשים והפסיק לפעול. הוא הפסיק פשוט לקרר, הפסיק לעבוד, בדיוק כמו בפעם הראשונה. הוא שוב לקח לתיקון, אותו הדבר, אחרי 3 חודשים אותו זמן, שוב הפסיק לקרר. שוב הוא נלקח לתיקון ואז הם כנראה הגיעו למסקנה שלא ניתן לתקן במצב הנוכחי את המקרר על דעת עצמם החליטו לשנות את המקרר והכניסו פלטה חיצונית, פלטת קירור לתוך המקרר" (עמ' 1 שורות 12-17 לפרוטוקול).

עוד העיד, כי: "כאשר הפלטה הזו מלאה קרח, המים נוזלים למגירות ולתאים. כעבור חודשיים, פחות מחודשיים זמן קצר מאוד הפסיק לעבוד. אחרי כן, דרשתי לעמוד בהסכם הגישור בסעיף 6" (עמ' 1 שורות 23-24 לפרוטוקול), וכי: " אני טוען שהמקרר הוחזר כשהוחלפו בו חלקים. הוכנסה פלטה חיצונית, למעשה המערכת הקירור החיצונית במקום זה הוכנסה פלטה חיצונית. לאחר מכן שוב הפסיק לעבוד, אחרי זה החזרתי את המקרר ודרשתי לעמוד בהסכם. הם סרבו, אמרו שהמקרר תקין" (עמ' 2 שורות 1-3- לפרוטוקול).

1. חיזוק לעדות התובע מוצאת אני, הן בעדות בת הזוג שלו, והן בחוות דעת המומחה מטעמו (הוגשה לתיק ביום 24.2.19), בה נקבע כי בוצעו במקרר שינויים על ידי הנתבעת, לרבות החלפת מדחס, "הרכבת פלטת קירור חיצונית מסוג טרוזון", וכי עקב השינויים נוצרו מגבלות כאלה ואחרות במקרר, לרבות הקטנת נפח המקרר, הצטברות קרח על פלטת הקירור, ואי תקינות מערכת הניקוז.

בחוות הדעת צוין, כי לא הוצגו מסמכים "הקשורים לחלקים שהוחלפו", כי הוצע שהמומחה מטעם התובע יבדוק אם יש דליפת גז מהמקרר פעם נוספת ב"מקום ניטרלי", אלא שנציג הנתבעת סירב לכך, וכי "במצב זה לא ניתן לקבוע כי המקרר תקין ותואם את מפרט היצרן".

המומחה מטעם התובע, העיד כי: " נעשה בו שינוי, השינוי הוא כזה, יש מערכת שנקראת טרוזון. המערכת הזו צריכה להיות מובנית במקום. מה שעשו כנראה ממה שהבנתי הגז ברח כמה פעמים, מילאו גז וזה לא עזר. אם יש חור זה לא יעזור, זה יחזור על עצמו. מה שעשו, הם לקחו מערכת חיצונית והיא מובנית כלפי חוץ, היא לא מוגנת. מה שנוגע במערכת הזאת, אפילו אם אדם שם את היד היא נדבקת (עמ' 5 שורות 12-15 לפרוטוקול).

1. חיזוק נוסף לעדות התובע מוצאת אני, בעדות נציג הנתבעת מר אריק פנחס, שאישר בעדותו כי בעת חתימת הסכם הגישור היתה תקלה במקרר (עמ' 2 שורות 13-14 לפרוטוקול).

כן אישר, כי כטענת התובע, לאחר חתימת הסכם הגישור, פנה התובע אל הנתבעת מספר פעמים בקשר עם תקלות במקרר (עמ' 2 שורות 15-21 לפרוטוקול), וכי הוחלפו חלקים במקרר: " לשאלת בית משפט האם במסגרת התיקון הוחלפו המקרר חלקים ממנו בחלקים אחרים, אני משיב החלפנו מדחס, מילוי גז, הוספנו את היחידה הזו שהיא אקסטרה, יחידת קירור פנימית, הוא טען שזה לא מספיק קר" (עמ' 2 שורות 26-28 לפרוטוקול).

גם מר עופר שניטמן, טכנאי מטעם הנתבעת, שבדק את המקרר לאחר הסכם הגישור, אישר כי הוחלפו חלקים במקרר, כאשר לא ידע לאשר כמה פעמים נבדק המקרר:

"רק אני בדקתי את המקרר הזה ולא טכנאים אחרים. המקרר לא עבד. אני לא יודע מה זה הגישור אבל המקרר לא עבד, החלפנו לו מדחס, שמנו חלקים שזהים לחלוטין והיינו צריכים להחליף את פלטת הקירור כדי שיהיה יותר קירור בתא המקרר. לשאלת בית משפט כמה פעמים בדקתי את המקרר אני משיב לא יודע (עמ' 3 שורות 2-5 לפרוטוקול).

1. מר פנחס העיד כי : "המקרר היום נמצא אצלנו במעבדה, לטענתנו הוא תקין" (עמ' 2 שורה 24 לפרוטוקול) וגם מר שניטמן העיד כי: "אני בדקתי את המקרר לפני 3 ימים והוא עובד מצויין" (עמ' 3 שורה 5 לפרוטוקול), אלא שלא הובאה כל אסמכתא לתמיכה באמור. כך למשל, לא הוצג תיעוד כלשהו, כדוגמת דו"ח מעבדה או דו"ח בדיקה ביחס למקרר. משנשאל מר פנחס אודות האמור, לא מצאתי כי היה בפיו מענה ענייני, עת השיב: "לשאלת בית משפט האם ברשות החברה דוחות או אסמכתאות ביחס לבדיקות שבוצעו למקרר אני משיב, לא. לא צריך דוח. אני רושם תאריך ככה וככה הגיע למעבדה. לשאלת בית משפט איפה הניירת של המחשב אני משיב לא הבאתי (עמ' 3 שורות 11-13 לפרוטוקול).

בהקשר זה אציין, כי בדיון נוסף שהתקיים ביום 11.6.19, הוצג על ידי הנתבעת מסמך (נ/1), שהוכתר "קריאת שירות", בו צוין כי המקרר תקין, אלא שהמסמך האמור אינו מסמך בו מצוי תיעוד בזמן אמת, כי אם מסמך בו צוין "ת. ביקור 5/5/19" , וממילא עורך המסמך לא זומן לעדות על ידי הנתבעת, כאשר נציגה ציין במעמד הדיון כי: "לשאלת בית המשפט מדוע לא התייצב המומחה מטעמי, אני משיב, אני לא אבזבז לו יום עבודה" (עמ' 6 שורה 15 לפרוטוקול).

1. אוסיף, כי לאחר הגשת חוות דעת מטעם התובע, התקיים דיון, בו ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט לשם בדיקת המקרר, ובהינתן שמדובר במחלוקת בעניין שמומחיות.

לאחר מינוי המומחה, וטרם בדיקת המקרר על ידו, הודיעה הנתבעת כי: "אכן התגלתה תקלה במקרר" , וכי "מדובר בתקלה חדשה , אשר כנראה נגרמה בשל הזמן שחלף , ללא שנעשה שימוש במקרר", ומשכך אין טעם בבדיקת המקרר על ידי המומחה.

הנטען בהודעת הנתבעת, לא מתיישב עם עדות העדים מטעמה, שכאמור העידו כי המקרר תקין.

זאת ועוד, ביום 20.9.20, נתנה החלטתי, במסגרתה קבעתי כי בהינתן עניינה של המחלוקת, סבורני כי יהיה בחוות דעת מומחה כדי לסייע, כי הנתבעת תסדיר תשלום שכר טרחת המומחה, וכי בחוות דעתו יתייחס המומחה גם לטענת הנתבעת, לפיה התקלה במקרר מקורה בחלוף הזמן בו לא נעשה שימוש במקרר- קרי, אפשרתי בירור טענת הנתבעת, לפיה מקור התקלה במקרר הינו היעדר שימוש במקרר במשך זמן מה, אלא שלאחר אותה החלטה, הוגשה בקשת הנתבעת ל"עיון חוזר", בה טענה, בין היתר, כי מבוקש ביטול מינוי המומחה וזאת, בין היתר, בשים לב לעלות חוות דעתו.

בכך למעשה, ויתרה הנתבעת על האפשרות להוכיח טענתה, לפיה מקור התקלה הינו היעדר שימוש במקרר, ומשכך, בהינתן שלשיטת הנתבעת עצמה המקרר לא היה תקין בעת חתימת הסכם הגישור ואינו תקין כיום, ובשים לב למפורט מעלה, אני קובעת כי כטענת התובע, המקרר לא תוקן בהתאם לקבוע בהסכם הגישור.

1. לצד האמור, לא ראיתי לפסוק את מלוא הסכום הנתבע, שכן מרבית ראשי הנזק לא הוכחו על ידי התובע, כפי שיפורט להלן.

כאמור, סכום התביעה בסך של 30,800 ₪, כולל את עלות המקרר שלטענת התובע נאלץ לרכוש בסך של 12,800 ₪, אלא שהתובע לא צירף קבלה או אסמכתא כלשהי, ממנה ניתן ללמוד כי אכן רכש מקרר בעבור העלות הנטענת.

אוסיף, כי לכתב התביעה אף לא צורפה קבלה או אסמכתא כלשהי, ממנה ניתן ללמוד איזה סכום שולם בגין המקרר.

ביום 19.10.20 הגיש התובע לתיק בית המשפט קבלה על סך של 17,070 ₪, סכום שלטענתו שולם בגין שני המקררים אותם רכש, מבלי שפורטה עלות המקרר מושא התביעה.

הנתבעת מצידה הגישה לתיק ביום 25.10.20, חשבוניות לדוגמא מחודש דצמבר 2014, וציינה עלות מקרר מדגם זהה לזה של המקרר מושא התביעה, המסתכמת בכ-7,300 ₪-7,500 ₪.

בהינתן האמור, ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 7,500 ₪ בגין המקרר, אותו רכש ממנה, ושכאמור לעיל מצוי היום בידי הנתבעת.

1. טענות התובע לפיהן נשא בסך של 4,000 ₪ עבור "עבודות נגרות" לשם ביצוע התאמות במטבח, לאחר רכישת מקרר חדש, לא נתמכו באסמכתא כלשהי, ומשכך לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין ראש הנזק האמור.

האמור לעיל, יפה גם ביחס לסך של 3,500 ₪ בגין תכולת המקרר "שהושלכה 3 פעמים"- לא צורפה אסמכתא ו/או קבלה לתמיכה בראש הנזק האמור.

1. באשר לסכום הנתבע בגין עגמת נפש, בנסיבות , ראיתי לפסוק סך של 1,000 ₪.

כן ראיתי לחייב הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך של 2,300 ₪, הכוללות את סכום האגרה ששולם על ידי התובע, סך של 1,000 ₪ בגין הסכום ששילם התובע למומחה מטעמו בגין מתן חוות הדעת והוצאות התייצבותו לדיון, וכן הוצאות התייצבות התובע לדיונים.

1. הסכום הכולל בסך של 10,800 ₪ ישולם לתובע תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

רשות ערעור לבית משפט המחוזי מרכז- לוד תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשפ"א, 06 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.