בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 90509420304 (להלן: "הדו"ח").

המבקשת טוענת בבקשתה כי היא בעלת חברה להשכרת רכבים ובמועד ביצוע העבירה הרכב היה מושכר למר מוחמד עבאס (מצורף הסכם השכרת רכב ותצהיר מטעם המבקשת). כמו כן טוענת המבקשת כי הדו"ח המקורי לא התקבל אצלה ונודע לה על הדו"ח בעקבות דרישת תשלום שנשלחה אליה ולאחריה החלה חליפת מכתבים עם מפנ"א.

המשיבה מתנגדת לבקשה שכן לטענתה המבקשת לא פעלה במסגרת המועדים הקבועים בחוק וכי אישור המסירה של הדו"ח חזרה בציון "לא נדרש" (מצורף לתגובה).

לאחר עיון ושקילה מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

צודקת המשיבה בטענתה כי היה על המבקשת לפעול במסגרת המועדים הקבועים בחוק לאחר שהדו"ח המקורי נשלח בדואר רשום לכתובתה הנכונה, וחזר בציון "לא נדרש". עיון באישור המסירה מלמד כי עובד/ת הדואר חתם על אישור המסירה וציין את תאריך המסירה כראוי ואין בדבריה הכלליים של המבקשת כדי לסתור את חזקת המסירה.

יחד עם זאת, המדובר בעבירה אשר תועדה לכאורה באמצעות מערכת א/3, עובדה המצדיקה כשלעצמה, במקרים המתאימים, הארכת המועד להישפט ר' עפ"ת 37212-06-18 עומר אגברייה, עפ"ת 37322-06-18 אבישי שרש נ' מדינת ישראל וכן תיק פל"א 4745-08-13 מ"י נ' בדראן.

בנוסף, נוכח העובדה שהמבקשת הצביעה על הנהג, שלכאורה נהג ברכב בזמן ביצוע העבירה, וטענותיה לא נסתרו בעניין זה ואף נתמכו בהסכם השכרת הרכב וברישיון הנהיגה הצמוד לו, הרי שעולה מכך חשש לעיוות דין.

אשר על כן, מצאתי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להישפט בדו"ח הנ"ל, אך לאזן זאת בהטלת הוצאות בסך של 750 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

בשולי הדברים מצאתי להוסיף, כי מאליו ברור כי הארכת המועד להישפט בגין הדוח האמור משמעותה ביטול ההרשעה נשוא הדו"ח על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת אין בידי להורות על עיכוב הליכים הנדונים במפני רשויות אחרות כפי בקשת המבקשת.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ט, 22 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.