בפני תביעה להשבת הלוואה בסך 157,000 ₪, אשר ניתנה לנתבע, מר אברהם שרם (להלן: אבי; התובע) על ידי התובע מר יוסף רבלין (להלן: יוסי; הנתבע).

הניצים, חברי ילדות, אשר נתגלעה בניהם מחלוקת בנוגע לסכום כסף שניתן על ידי התובע לנתבע, והנסיבות וההסכמות לגבי מתן הכסף לא גובו בהסכם, במסמכי בנקים או כל מסמך כתוב היכול להאיר על העובדות לאמיתן. הצדדים חלוקים הן באשר לסיבת מתן הכסף והן לגבי סכומו.

טענות הצדדים בקצרה

1. במסגרת כתב התביעה נטען, כי במהלך שנת 2012 הלווה יוסי סכומי כסף משתנים בסכום כולל של 157,000 ₪ לאבי עבור מימון עסקיו. כנגד מתן כספים אלו, הובטח לו, כי ההלוואה תוחזר תוך שנה מהמועמד שניתנה. הרקע למתן הלוואות אלו הינו יחסי החברות והאמון אשר שררו בין הצדדים. בשל מערכת יחסים זו, לא נכתב ונחתם כל הסכם וסכומי כסף הועברו במזומן ללא כל תיעוד.

2. בחמשת השנים שלאחר מתן ההלוואה האמורה, חזר וביקש יוסי, כי אבי ישיב לו את הכספים, אולם הלה דחה אותו בקש פעם אחר פעם. לאחר שהתייאש מלהמתין שיוסי ישיב את הכספים, שלח לו ביום 18.7.16 מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים. משלא שולם הסכום האמור, הוגשה התביעה שלפניי ביום 24.10.18 בחלוף שש שנים ממועד מתן ההלוואה.

3. מנגד טען אבי, כי יש לדחות את התביעה על הסף. אבי הכחיש כי לקח ההלוואה מיוסי, וטען שפועל יוצא מכך שלא התחייב להשיבה תוך שנה. אבי הגיב לטענות כתב התביעה בשני מישורים. האחד הוא, כי הכסף בסכום 125,000 ₪ שניתן על ידי יוסי, ניתן עבור תשלום לשלושה רבנים שטיפלו בביתו החולה של יוסי. לטענתו הוא היה רק המתווך בין יוסי לאותם רבנים ולא התכוון להחזיר ליוסי את הכספים ששולמו עבור הטיפול בביתו.

4. במישור השני טען, כי ההודאות שניתנו על ידו בקשר לכספי ההלוואה, הוצאו תחת איומים של יוסי עצמו ושל מר יואב ג'וליאן, חבר של יוסי ( להלן: "יואב"). לטענתו, הושמעו בפניו איומים לפיהם "ימצא את עצמו בהר המנוחות", או "שישברו לו את הידיים והרגלים". אבי המשיך וטען, כי לאורך כל התקופה חש מאוים, גם אם לא נאמרו איומים בפועל אלו נשמעו מטון הדיבור של יוסי. לטענתו, יוסי סיפר לו כי השוק האפור רודף אחריו ואיים עליו שהוא יהיה מעורב גם כן.

ראיות הצדדים:

5. מטעם התביעה העידו יוסי ויואב. התובע צרף לראיותיו שלוש הקלטות שיחה בינו לבין הנתבע:

א. הקלטה מיום 18.2.18 (להלן : " הקלטה 1")

ב. הקלטה מיום 4.3.18 ( להלן : "הקלטה 2")

ג. הקלטה מיום 18.3.18 (להלן : " הקלטה 3")

כמו כן התובע הגיש את התמלול של שיחות אלו, וכן תמלול הקלטה שהגיש הנתבע.

6. מטעם ההגנה העיד אבי בלבד. יוער, כי הנתבע הגיש בקשה, שאושרה, לזמן את הרבנים לעדות, אולם לבסוף החליט שלא לעשות כן. בנוסף, הנתבע הגיש הקלטת שיחה בינו לבין התובע מפגישה שנערכה במהלך שנת 2015 ובה נכחו הצדדים ויואב (להלן: "הקלטת פגישה").

7. יש לציין, כי קיימים שלושה מבחנים לבחינת קבילותה של קלטת כראיה: מבחן טכני (מהימנות ואמינות סרט ההקלטה), מבחן מהותי (קבילות התוכן המוקלט על גבי הסרט) ומבחן פורמלי (קבילות ההקלטה לעניין חוק האזנת סתר) (י. קדמי, "על הראיות" (תשס"ד – 2003, עמ' 1141).

8. במקרה שבפנינו אני סבור, כי התקיימו המבחנים הנ"ל. לא מדובר בהאזנת סתר בשל העובדה שהמקליטים היו צד לשיחות, והם אינם מכחישים שזה קולם. לאור עמדת המלומד קדמי, אין הכרח שמקליט השיחות יהיה מומחה בתחום ההקלטות, אלא יש לבחון, האם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה לכך בחיוב, יש להניח כי היא קבילה (י. קדמי, שם, עמ' 1143). כמו כן יש לציין, כי ההקלטות נערכו מחוץ לכותלי בית משפט ותיעדו שיחות שהתרחשו באופן חופשי ללא חשש מהשלכות הנאמר בין הצדדים, דבר אשר עשוי להצביע על אמיתות תוכנם.

9. דברי הצדדים בהקלטה, ובהתאם, משקלם הראייתי של דברי הצדדים, יבחנו לפי נסיבות אמרותיהם ולאור שאר הראיות שהוצגו לעיון בית המשפט (ע"א 728/81 חלבי נ' עיזבון המנוח מועין חלבי ואח', פ"ד לז(2) 477).

10. להלן אבחן את תוכן השיחות שהוקלטו, התמלילים שהוגשו ותרומתם לבירור העובדות בתיק.

הלוואה או תשלום לרבנים

11. ענייננו בשאלה האם ניתנה הלוואה ע"י התובע. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג- 1993 (להלן: החוק) מסדיר את סוגיית הלוואות על ידי גופים פרטים, וקובע בסעיף 2:

"חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב; הסכמת הלקוח לכריתת חוזה ההלוואה תינתן במפורש ותתועד בידי המלווה, ויכול שתינתן בדרך של חתימת הלקוח על חוזה ההלוואה..."

הפסיקה יצרה חריג המבטל את סעיף זה וקבעה, כי הוא לא חל במקום בו נותן ההלוואה נתנה שלא כדרך עיסוק. עוד נקבע, כי הכלל הוא כי מי שנותן הלוואה, יראו אותו כמי שנתן הלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כך הדבר (רע"א 2132/09 אברהם אביה נ' ארנון בס [פורסם בנבו]. במקרה דנן, הצדדים העידו כי שררו בניהם יחסי חברות של שנים רבות ורק על זה ניתנו הכספים, ועל כן אין חובה מוחלטת לחתימה על הסכם כתוב.

12. יחד עם זאת, משאין הסכם הלוואה המפרט את הסיבות, סכומים, זמנים וזהות מקבל ההלוואה, על התובע להוכיח את קיומה של ההלוואה ואת יתר הפרטים על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם לנטל זה, על התובע להוכיח תחילה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו, ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

ברע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה, משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

13. אקדים ואומר, כי בהתבסס על ההקלטות, התמלילים, הודעות הטקסט ועדויות הצדדים והעד, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע עמד בנטל המוטל עליו, אך באופן חלקי.

ההקלטות והודאות הטקסט

14. התובע הציג שלוש הקלטות ותמליל שלהן וכן הודעות טקסט בהם הודה הנתבע פעם אחר פעם בקיומה של ההלוואה:

"יוסי: ... אני אגיד לך את האמת? אני באתי אלייך באמונה ועזרתי לך בכל מיני דברים.... לקחתי בשבילך הלוואות... והכל התפוצץ לי בפנים.

אבי: אבל אתה לא מבין, אתה לא מבין שהעיכוב הזה ייפתר". (הקלטה 1, עמ' 9 שו' 23).

"יוסי: ... שתדע שנתתי לך את הכסף דיברנו על שנה שנה וחצי, לא על חמש, חמש וחצי שנים.

אבי: אני לא בסדר, לא אתה, אני לא בסדר. אני לוקח את כל האחריות עלי" (הקלטה 1, עמ' 10 שו' 15-17).

"יוסי: שקיבלת את הכסף ממני שדיברנו מתי תחזיר, מה אמרת?

אבי: יוסי, אני כל האחריות לוקח על עצמי..." (הקלטה 1, עמ' 11 שו' 6-7).

"יוסי: בטח שאני חושש, זה לא יום או יומיים

אבי: ... אם הייתי יודע שהסיפור עם אחותי, אני לא הייתי לוקח ממך שקל. שקל אחד לא הייתי לוקח" (הקלטה 1 עמ' 11 שו' 11-12).

"יוסי:... זה כבר הכפיל את עצמו ויותר. שילמתי כל כך הרבה כסף ונפגעתי כל כך וזה פוגע, הסיפור הזה עוד לא נגמר.

אבי: אם הייתי יודע בחיים לא הייתי עושה את זה.... הייתי נשאר רעב ללחם ולא הייתי עושה..." (הקלטה 1, עמ' 19 שו' 14-18).

"יוסי: רציתי לעזור לך, אז מה אתה רוצה?

אבי: תראה אני לא בא בטענות, אני אמרתי לך אני גם ריבית אני אשלם לך.

יוסי: אני לא...

אבי: אני איתך, לא ברחתי מאחריות" (הקלטה 2, עמ' 19 שו' 14-17).

" יוסי: אני כל השנים שמשלם עכשיו אמרתי, נתתי לך 157 תחזיר 157. בשביל זה אני אומר תחזיר לי את הכסף כמה יותר מהר, כי כל חודש אני משלם כסף שאין לי על חשבון הילדים שלי.

אבי: אני יודע. זה לצערי הרבה כבר הבנתי משלב מוקדם יותר אני הבנתי בפירוש..." ( הקלטה 2 עמ 19 שו' 22-26).

" יוסי: הטעות הזאת לא.. הטעות הזאת לא עשיתי בשביל עצמי. רציתי לעזור לחבר....

אבי: אבל יוסי, אני לא מתכחש לחוב". (הקלטה 2, עמ 29 שו' 17-20).

"יוסי:...מה שהבטחתי לך אני מ.... מנסה לעמוד במילה שלי. אמרתי לך "מה שקיבלת תחזיר".

אבי: "תראה אני מקווה... אני מקווה".( הקלטה 3, עמ' 5 שו' 25 עמ' 6 שו' 2).

15. יש לציין, כי הודאות אלו הן רק חלק מההודאות שניתנו במהלך השיחות, ואשר עלו מקריאת התמלילים.

16. במהלך שיחות אלו הטיח יוסי באוזניו של אבי מספר פעמים אודות קיומה של ההלוואה, וכן אודות העובדה כי טרם השיב לו את הכסף, וזאת חרף העובדה שחלפו למעלה מחמש שנים מהמועד שניתנה. אבי לא הכחיש את קיומה של ההלוואה, אך התחמק ממתן תשובה תוך שנותן תירוצים והסברים כי הכסף יהיה בידיו רק לאחר שיסתיים המשפט שמתנהל בינו ובין אחותו.

17. כמו כן, הוגשה ע"י יוסי התכתבות בין הניצים, בה הודה אבי, כי אכן חייב כספים ליוסי. כך כתגובה להודעה שנשלחה ב- 16.3.16 בנוגע להחזר ההלוואה ענה אבי:

"בוקר טוב, אודיע לך שיהיה חדש, לא נראה שינוי בחודש הקרוב ולדעתי יכול לקחת יותר". כשנשאל אבי בחקירה הנגדית מדוע שלח הודעה זו אם לא קיימת הלוואה, ענה, "כל המסכת חשתי מאוים" ( עמ' 15 שו' 33).

18. ההקלטות וההודעות מלמדות כי אבי אכן קיבל כספים מהתובע, כי התחייב להשיבם אולם, חרף ההבטחות שניתנו על ידו במשך שנים רבות, אין בכוונתו להשיבם במועד ידוע. להודאות אלו משקל גבוה, שכן דבריו הוקלטו מחוץ לכותלי בית המשפט, בספונטניות וללא חשש מהשפעת דבריו על ההליך המתנהל, כפי שניתן להניח שהיה המצב במהלך עדותו בבית המשפט.

כמו כן, מתוכן השיחה ניתן לראות, כי אבי לא סבר שהתובע מקליט אותו, ואף אמר לו, כי הוא מסכים להתחייב לו בכתב בתנאי שמסמך זה לא יגיע לבית משפט :

"אני מוכן להתחייב בכתב, אבל שזה לא יהיה ב... ב... יעבור לצד שלישי" (הקלטה 3 עמ' 21 שו' 18).

19. בע"א 1017/91 משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ, [פורסם בנבו] נאמר, כי יש צורך "שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע", ולכל הפחות צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק, כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות. כאמור, אין ספק, כי בהקלטות הודה אבי מספר פעמים הן בעובדות המבססות את טענת התובע לקיומה של הלוואה והן בקיומה של זכות התובע לקבל את כספו בחזרה. מכאן, שיש יש לראות בהקלטות כהודאה מטעם הנתבע.

20. הנתבע העלה טענות שונות בנוגע לעריכה מגמתית בהקלטות ובהודעות הטקסט שהוצגו. לטענתו, בשל עריכה מגמתית זו, הדברים יצאו מהקשרם ואינם מעידים על הודאתו בעבודות.

21. בפסיקה נקבע, כי כאשר מועלת טענת הגנה המבקשת לקעקע את גרסת התובע באשר לטענה שעליו להוכיח, יש לבחון אותה בשני אופנים. האחד, כטענת מרמה, טענה עובדתית שכדי שיקבע בה ממצא עובדתי, על הנתבע לעמוד בנטל השכנוע. השני, הוא לבחון האם מדובר בניסיון לעמוד בחובת נטל הראיה הרובצת לפתחו של הנתבע לאחר שהתובע ביסס ראיותיו. במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גרסת התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו. (ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון [פורסם בנבו].

22. כך או כך, על הנתבע מוטל הנטל להוכיח טענתו מסוג זה, וכאשר מדובר על טענת מרמה, הרי שנטל השכנוע אף כבד יותר. הנתבע לא הצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת מרמה, ואף לא הצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציג התובע לביסוס טענותיו. הנתבע לא הביא כל ראיה התומכת בטענתו, וזו הועלתה בעלמא וללא תימוכין. הנתבע לא הציג בפני בית המשפט את ההתכתבות המלאה ולא הגיש חוות דעת מקצועית בעניין, ולפיכך דינה של הטענה להידחות.

23. טענה נוספת שהעלה הנתבע בנוגע להודאות אלו היא, שאלו ניתנו תחת לחץ ואיומים. לטענתו אף שלא נאמרו איומים במפורש, הרגיש את האיומים מטון ואופן הדיבור ואיומים אלו אפפו אותו במהלך כל התקופה. לאחר שקראתי את כלל תמלילי השיחה, אני סבור שכלל לא היה מקום לעלות טענה זו ויש לדחותה.

24. אומנם יוסי סיפר לאבי, כי לקח הלוואות מהשוק האפור, אולם עובדה זו רחוקה מזרח כמערב מטענתו של אבי, לפיה יוסי איים כי יערב אותו בענייני השוק האפור אשר אנשיו יפגעו בו.

במהלך השיחות, אבי שב ואמר ליוסי שהוא יעזור ויטפל בשוק האפור, ומנגד יוסי שב ואומר לו שלא יתערב ושזה לא עניינו. יוסי הדגיש בפני אבי, שהוא לא רוצה לערב אותו כלל עם השוק האפור. יתרה מזאת, במהלך השיחות יוסי מנסה לעזור לאבי לחזור למסלול, ולהסביר לו, כי בהגעה לפשרה בעניין עם אחותו יוכל לסגור חובות ולהתחיל בדרך חדשה.

"אבי: אין דבר כזה, אין דבר כזה.

יוסי: מה אתה קשור לעניין? מה הם מכירים אותך? הם לא מכירים אותי. אני לא יכול להעביר את החוב הזה הלאה. אי אפשר להעביר את החוב הזה הלאה" (הקלטה 3, עמ' 20 שו' 18-20).

"אבי: אתה יכול למחרת בבוקר, לקחת את זה לשוק האפור.

יוסי: לא יכול לקחת את זה לשום שוק אפור.

....

יוסי: אני יכול מקסי.. אני יכול מקסימום לקחת את זה לבית משפט, זה הדבר היחיד שאני יכול... " (הקלטה 3, עמ' 22 שו' 2-9).

" יוסי: אם היי.. אם הייתי רוצה שוק אפור, מזמן זה היה קורה" (הקלטה 3 עמ' 23 שו' 19).

25. טענה נוספת שהעלה אבי היא, בנוגע לסיבת קבלת הכסף מיוסי. אבי טען, כי אכן קיבל כסף מיוסי בסך 125,000 ₪ אולם לא מדובר בכספים שניתנו לו כהלוואה, אלא מדובר בכספים שניתנו לו על מנת שיעבירם לרבנים שטיפלו בביתו של יוסי. גם טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין. סוגיית תשלום הרבנים לא הועלתה ולו פעם אחת במהלך השיחות שהוצגו בפני בית המשפט, בהם דיברו הצדדים על הכסף והנתבע אף לא העיד את שלושת הרבנים או חלקם.

26. זה המקום לציין, כי בית המשפט לא חסם את דרכו של הנתבע להציג כל מסמך, לזמן עדים או לבקש צירוף מסמך או למתן הוראה מתאימה לכל גורם או צד שלישי. גם לאחר שבית המשפט נתן הסכמתו לזימון הרבנים, הנתבע בחר שלא לעשות כן בטענה, כי הרבנים פחדו להעיד, וכי חשש לפגיעה ביחסים איתם. הלכה פסוקה היא, כי אי הגשת ראייה העשויה לתמוך בגרסתו של צד ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת, מערערת את גרסתו של אותו צד ובמקרים מסוימים שוללת את מהימנותה.

בע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 נאמר כי :

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו".

27. מעבר להודאתו של אבי בהקלטות השונות, העיד מטעם התובע, יואב, חברם של הצדדים. עדותו של יואב הינה ברובה עדות מפי השמועה, והיא על דברים שסופרו לו על ידי יוסי ועל כן ברובה אינה קבילה. יחד עם זאת, בעדותו העיד יואב, כי אבי סיפר לו במספר הזדמנויות, כי קיבל כסף, והעיד, כי היו לו שיחות עם אבי על מנת שיחזיר ליוסי את הכסף. כמו כן בתצהירו הצהיר יואב, כי במהלך הפגישה שהתקיימה בשנת 2015, הודה אבי מספר פעמים בדבר קבלת ההלוואה, ואף אמר, כי קיבל כסף רק שאינו יודע במדויק כמה. עוד העיד, כי אבי אמר באוזניו כי הוא אינו מתכחש לחוב כפי שנשמע בהקלטה (עמ' 29 ד' 17-20 לתמליל).

28. לאור האמור, הרי שיש לקבוע, כי יוסי הלווה סכום כסף לאבי. משקבעתי, כי מדובר בהלוואה ולא תשלום לרבנים, עלי לבחון מהו סכום ההלוואה שניתנה.

סכום ההלוואה

29. במסגרת כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית טען התובע, כי הלווה במהלך שנת 2012 סכום של 157,000 ₪. מטענה זו ניתן להבין, כי ההלוואה ניתנה בפעימה אחת, או לכל הפחות במספר פעימות סמוכות במהלך שנת 2012, וכפי שטען בתצהיר: "הצלחתי לגייס בשנת 2012 סך כולל של 157,000 ₪ אותו הענקתי לנתבע כהלוואה". במהלך הקדם משפט וחקירתו, שינה התובע את גרסתו, וטען, כי ההלוואה ניתנה במספר פעימות האחת בשנת 2012 והמשכה לאחר שמכר את רכב הטיוטה. כמו כן, התובע מסר גרסאות שונות למועד מכירת הרכב. תחילה אמר שהרכב נמכר בשנת 2015, לאחר מכן טען כי המכירה הייתה משנת 2014, ולאחר מכן אמר כי ייתכן והמכירה כלל הייתה ב 2013. בכל מקרה, סכום זה לא היה בידיו בשנת 2012 המועד שנתן את כל הלוואה כדבריו בכתב התביעה.

30. גם באשר לסכומים שניתנו בכל פעימה, גרסתו של התובע השתנתה מספר פעמים. בעוד שבקדם משפט טען בביטחון, כי בפעימה הראשונה הלווה לתובע סכום של 22 אלף דולר שהיו שווי ערך ל 85,000 ₪, במהלך חקירתו טען, כי בפעימה הראשונה הלווה סכום של 100,000 ₪, לאחר מכן טען, כי בשנת 2013 נתן עוד שתי פעימות כל אחת בסך 15,000 ₪ והיתרה עם מכירת הרכב.

31. באשר לאופן שבו נמסרה ההלוואה אציין, כי הן במסגרת כתב התביעה והן במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו ובחקירה נמנע התובע מלהרחיב באשר לאופן שבו ניתנה ההלוואה לנתבע, מקומות וזמנים מדויקים. התובע מסר, כי כל הכסף ניתן במזומן, ולכן נמנע מלמסור תדפיסי בנקים. כמו כן התובע טען, כי חלק מהכסף ניתן בעקבות מכירת רכב, אולם לא הציג מסמך המעיד על מועד מכירת הרכב וסכום המכירה. כשנשאל התובע בחקירתו כיצד יודע בדיוק מה סכום הכסף של ההלוואה אמר, כי הוא רשם הכל ביומן, אך שנשאל מדוע לא הציג את היומן התחמק ממתן תשובה ברורה.

32. מסמכים אלה, על פניו, הם בשליטתו ובהישג ידו של התובע והוא נמנע מהצגתם לפני בית המשפט. העדר הפירוט בכתבי הטענות והסתירות בעדות התובע אומרות דרשני, והן נזקפות לחובתו של התובע.

סוף דבר

א. אני מקבל את התביעה נגד הנתבע באשר לקיומה של הלוואה. יחד עם זאת, התובע לא עמד בנטל להוכיח את סכומה של ההלוואה, ועל כן יש לראות בסכום בו הודה הנתבע כסכום מוסכם.

ב. לאור האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 125,000 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום 24.10.2018 ועד למועד מתן פסק הדין .

ג. הנתבע ישלם לתובע החזר אגרה והוצאות העד והתמלול וכן ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 14,040 ₪.

ד. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ה. העיקול הזמני שהוטל ביום 1.11.18 מאושר. יש להחזיר לתובע את הסכום שהפקיד לצורך קבלת העיקול.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.