1. לפנינו תביעה כנגד החלטת הוועדה לבחינת חובות (הודעה נשלחה ביום 9.10.18), אשר החליטה שלא לבטל את חובו של התובע בגין קצבת שירותים מיוחדים ששולמה לו ביתר.

2. התובע טען בתביעתו כי ביום 28.6.18 הוא נדהם לגלות בחשבון הבנק שלו שהוא קיבל רק מחצית מקצבת הניידות שלה הוא זכאי. לאחר שפנה לנתבע נענה כי הוא לא היה זכאי לקבל את מלוא קצבת שירותים מיוחדים וכי יש לו "חוב" על סך 5,608 ₪, אשר הוחלט לקזז מקצבת הניידות שלו.

התובע הסתייג מאי קבלת הודעה לגבי קיום החוב לכאורה, ואי מתן אפשרות לערער על החוב. לגישתו, לא פורסם כתנאי לזכאות לקצבת שירותים מיוחדים אי קבלת שכר העולה על סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע במשק (רק מופיע תנאי של שכר השווה לפי חמישה מהשכר הממוצע במשק).

בעקבות המלצת פקידי הנתבע, הגיש התובע בקשה לוועדה לבחינת חובות ולאחר כשלושה חודשים הוא קיבל הודעה שבקשתו נדחתה. זאת, ללא פירוט נימוקי הדחייה וללא התייחסות לטענותיו.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובע הגיש ביום 6.4.10 תביעה לקצבת שירותים מיוחדים. קצבה זו וגובה תלויים בין היתר בהכנסות המקבל, בהתאם להוראות 10א(א)(3) ו-10א(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט-1978 (להלן – תקנות שירותים מיוחדים).

התובע קיבל קצבת שירותים מיוחדים עד לחודש ספטמבר 2014, אך מאחר שביקש גם קצבת ניידות ואין זכאות לקבלת שתי גמלאות במקביל, הוא נדרש לבחור והוא בחר בקצבת הניידות.

לפי עדכון הכנסות שבוצע בחודש נובמבר 2015, עלה שבין החודשים ינואר-אוגוסט 2014 (לאחר מכן בחר התובע בקצבת ניידות) הכנסתו של התובע הייתה גבוהה מסכום של ארבע פעמים השכר הממוצע במשק. מכאן שבאותה תקופה קיבל התובע גמלה ביתר, ועל התובע להשיבה. על פי סעיף 312(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), הנתבע רשאי לקזז סכומים אלה מגמלאות שמשולמות לתובע.

לגרסת הנתבע, חוק הביטוח הלאומי והתקנות שעל פיו מפורסמים באתר של המוסד לביטוח לאומי.

לאחר שהתשובות נמסרו לתובע הוא פנה לוועדה לביטול חובות. זו התכנסה ביום 14.8.18 ובחנה בצורה יסודית את בקשתו, אך לא מצאה לנכון לבטל את יתרת החוב שנוצרה בשל הנימוקים שמפורטים בפרוטוקול הוועדה.

לגישת הנתבע, כל פעולותיו של הנתבע בעניינו של התובע נעשו כדין.

4. ביום 18.3.19 התקיים דיון מוקדם בתיק, שבו הופיע התובע בליווי כלתו, גב' אנה רבזין.

במסגרת הדיון ביקש התובע לטעון לגבי סבירות ההחלטה של הוועדה לביטול חובות ולא לגבי עצם החוב.

נשמעו בדיון טענות התובע – בעזרת כלתו וב"כ הנתבע, והתיק הועבר להכרעה.

5. העובדות הרלוונטיות להכרעה

1. התובע חולה במחלת ALS טרשת אמיוטרופית צידית (Amyotrophic Lateral Sclerosis).
2. התובע לא הוכר כ"נכה" בתקופה הרלוונטית להכרעה עקב הכנסותיו מהעבודה.

התובע זכאי לקצבת שירותים מיוחדים ולקצבת ניידות. החל מחודש ספטמבר 2014 בחר התובע בקצבת הניידות.

1. התובע דיווח על הכנסותיו כפי שנדרש בדין. אולם, רק בחודש נובמבר 2015, בעקבות עדכון הכנסות, גילה הנתבע כי בין החודשים ינואר - אוגוסט 2014 הכנסותיו של התובע היו גבוהות מסכום של ארבע פעמים השכר הממוצע במשק. מכאן שהוא קיבל גמלה ביתר, לעומת זכאותו על פי תקנות שירותים מיוחדים. הנתבע החל לנכות את החוב מקצבת הניידות שקיבל התובע.
2. הנתבע לא שלח כל התראה או אזהרה לתובע, אשר גילה את הניכוי בחשבון הבנק שלו.
3. התובע הגיש בקשה לביטול חוב, שנדחתה על ידי הוועדה לבחינת חובות בהחלטה שלפיה: "החוב נוצר לתקופה קצרה בהתאם להנחיות. הכנסות גבוהות למדי. אין הצדקה לביטול".

6. להלן עיקר טענות התובע

1. הנתבע לא שלח לתובע הודעה על קיום החוב;
2. התובע לא קיבל בפועל אפשרות לערער על החוב לפני גבייתו;
3. התנאי של שכר שלא יעלה על ארבע פעמים השכר הממוצע במשק לא מופיע במידע שמפורסם לציבור. כך שלא ניתנה לתובע הזדמנות לכלכל את צעדיו בנוגע להכנסותיו.

7. להלן עיקר טענות הנתבע

1. התובע קיבל גמלה ביתר והנתבע פעל על פי סעיף 312(ב) לחוק הביטוח הלאומי, שלפיו הוא רשאי לקזז סכומים מגמלאות שמשולמות לתובע.
2. הוועדה לביטול חובות התכנסה ביום 14.8.18 ובחנה בצורה יסודית את בקשת התובע, אך לא מצאה לנכון לבטל את יתרת החוב שנוצרה. נימוקיה פורטו בפרוטוקול הוועדה.
3. חלה חזקת ידיעת הדין. על כן התובע לא יכול לטעון שלא ידע כי סכום הגמלה פחת נוכח הכנסותיו.
4. החלטת הוועדה לביטול חובות היא סבירה ומנומקת.

8. דיון ומסקנות

תקנה 10א(א)(3)(ב) לתקנות שירותים מיוחדים קובעת:

"(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א)(3), אם ההכנסה עולה על סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע, תשולם הקיצבה בשיעור של 50% מהקיצבה - אם ההכנסה לא עולה על סכום השווה לחמש פעמים השכר הממוצע".

חלה חזקת ידיעת הדין ולכן לא יכולה להיות מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית (בין החודשים ינואר-אוגוסט 2014) התובע היה זכאי לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 50%. משקיבל התובע קצבה מלאה, התשלום היה שלא כדין ונוצר חוב לתובע (כשסכום החוב אינו שנוי במחלוקת).

סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:

(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;

(2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב;

(3) המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;".

על כן, הנתבע רשאי לנכות את החוב שנוצר. אולם, הניכוי יעשה תוך התחשבות בנסיבות האישיות של התובע, ונסיבות היווצרות הטעות. כך, נקבע בעב"ל (ארצי) 45446-07-12 צבי יוזיוק - המוסד לביטוח לאומי (19.01.15):

המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין; (2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב; (3) ...; (4) ..." אלא שעקרון זה אינו עומד בפני עצמו ואליו חוברים עקרונות נוספים של סופיות (בג"צ 707/81 שוורץ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל אביב-יפו, פ"ד לו(2) 665, 667), יעילות והסתמכות (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 452 (להלן: "פרשת עילבון")), הגינות וצדק (ע"ע 704/06 קרן מחקרים רפואיים פיתוח תשתיות ושרותי בריאות - לורין קדם, [ניתן ביום 23.9.08) שאותם יש לבחון בכל מקרה על פי נסיבותיו".

כבר נפסק כי הפעלת סמכותו של הנתבע בתביעה להחזרת גמלאות ויישומה, נתונות לביקורתו השיפוטית של בית הדין לעבודה. המוסד לביטוח לאומי כפוף לכללי המשפט המינהלי ולכללי הצדק הטבעי, ומתוקפם חב הוא חובה מוגברת של אמון ושקיפות, תום לב והגינות בהחלטותיו ובהתנהלותו כלפי המבוטחים. זאת, מתוקף היותו רשות ציבורית המופקדת על ביצוע החוק שהוא סוציאלי מעצם מהותו (ראו: עב"ל (ארצי) 748/06 בני מסטר - המוסד לביטוח לאומי, 24.06.08).

אשר על כן, הגם שהוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי מקנה למוסד אפשרות לנכות סכומים להחזרת תשלומים ששולמו למבוטח רטרואקטיבית. מן הדין שתינתן הודעה מראש ובכתב למבוטח על האפשרות או הכוונה לשלול זכאותו לגמלה רטרואקטיבית וטעמיה, תוך פירוט החוב הכספי בגין תשלומים ביתר שקיבל שלא כדין או בטעות. כמו כן, יש להעמיד את המבוטח על זכותו להגיש למוסד את טיעוניו בכתב ובזמן סביר שייקבע. בדרך זו, תינתן למבוטח הזכות למצות זכויותיו טרם יחליט המוסד לתבוע ממנו את חוב העבר על תשלומים שקיבל שלא כדין.

במקרה שלפנינו הנתבע לא הוכיח (ואף לא טען) כי נמסרה הודעה לתובע טרם הניכוי מהגמלה, כפי שנדרש בפסיקה. מדובר בפגם בהתנהלות הנתבע כרשות מנהלית.

אשר להחלטה של הוועדה לביטול חובות, היא התייחסה לפרמטרים שנקבעו: א. מי תרם להיווצרות החוב (נקבע כי מדובר באשמה מופחתת של התובע); ב. הכנסות של התא המשפחתי; ג. תקופת החוב (פחות משנה); ד. לא חלף זמן רב מדי ללא טיפול בחוב. בהתאם לכלל הקריטריונים, לא מצאה הוועדה הצדקה לבטל את החוב.

החלטת הוועדה תאמה את המלצות מנהל תחום ומנהל הסניף.

על כן, לא נראה לנו כי נפל פגם בהחלטת הוועדה.

9. הסעד הראוי

כפי שנאמר לעיל, נפל פגם בהחלטת הנתבע עת החליט על ניכוי חוב לתובע מבלי להעביר קודם לכך הודעה מפורטת ובכתב. על אף זאת, לא יכולה להיות מחלוקת אשר לקיום החוב וסכומו.

אשר להחלטה של הוועדה לבחינת חובות, לא מצאנו בה כל ליקוי.

על כן, על אף המחדל בהתנהלות הנתבע, אין אנו סבורים כי יש בו כדי לבטל את הניכוי או להפחית את החוב, שהוא כדין.

ואולם, אנו סבורים כי ההתנהלות הלא תקינה של הנתבע כרשות מנהלית כלפי מבוטח (התובע) מצדיקה לחייב את הנתבע בהוצאות משפט, על אף דחיית התביעה לגופה.

10. לסיכום

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע כנגד ניכוי החוב בגין תשלום יתר של קצבת שירותים מיוחדים, וכנגד ההחלטה של הוועדה לבחינת חובות.

אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏08 אפריל 2019, ‏ג' ניסן תשע"ט, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.