1. לפניי תביעת שיבוב שעניינה תאונת דרכים שארעה בין רכבי הצדדים ביום 7.8.17.

במועד התאונה הייתה התאונה מבטחת רכב מ.ר 86-453-37 (להלן: "רכב התובעת").

התובעת פיצתה את מבוטחה בגין נזקים שנגרמו לרכב והגישה תביעת שיבוב זו כנגד הנתבעים.

נתבעת 2 הייתה במועד התאונה מבטחת רכב מ.ר 65-689-79 (להלן: "רכב הנתבעת").

נתבע 1 היה נהג רכב הנתבעת.

2. נהג התובעת העיד בדיון וגרסתו הייתה כדלקמן:

התאונה ארעה בצומת שבה 4 נתיבי נסיעה – נתיב הנסיעה הימני כיוונו ימינה בלבד (ולו רמזור נפרד), נתיב הנסיעה השני מימין כיוונו ישר ושני נתיבי הנסיעה השמאליים פונים שמאלה. בין נתיב הנסיעה הפונה ימינה לבין נתיב הנסיעה הממשיך ישר, קיים אי תנועה בנוי.

נהג התובעת נכנס לצומת בנתיב המאפשר נסיעה ישר. בשלב זה, הגיח רכב הנתבעת מנתיב הנסיעה שמשמאלו (שכיוונו שמאלה בלבד) ובמקום לפנות שמאלה המשיך בנסיעה ישר ופגע ברכב התובעת.

בחקירה נגדית הודה הנהג כי עבר מנתיב הנסיעה הימני לנתיב הנסיעה שבו נכנס אל הצומת, אך עמד על כך כי הדבר ארע 400-500 מ' לפני הצומת.

בנו של הנהג, אשר ישב עמו ברכב במועד התאונה, העיד אף הוא בבית המשפט וגרסתו הייתה זהה לגרסתו של הנהג.

גרסאותיהם של העדים עלו בקנה אחד עם הגרסה שנמסרה לתובעת בטופס ההודעה לפיה: "רכב צד ג' סטה למסלול נסיעה של המבוטח ופגע ברכבו".

3. הנתבע העיד וגרסתו הייתה כדלקמן:

הנתבע נסע בנתיב הנסיעה שכיוונו ישר. עוד לפני אי התנועה המצוי במקום, הגיח רכב התובעת מנתיב הנסיעה שכיוונו ימינה בלבד, ניסה להשתלב בנתיב נסיעתו של רכב הנתבעת ופגע ברכבו.

הנהג ציין, כי ראה את רכב התובעת מגיע מימינו ומנסה להשתלב לנתיבו והוא לחץ על דוושת הגז על מנת למנוע את התאונה אך הדבר לא עלה בידו.

בטופס ההודעה שמסר הנתבע לנתבעת 2 הייתה גרסתו כדלקמן:

"בכביש בו 4 נתיבים, אני נסעתי בנתיב 3 ישר. מצד שמאל ממני היו 2 נתיבים עם חץ פניה שמאלה. מצד ימין ממני היה נתיב פניה ימינה ובינינו אי תנועה. צד ג' נסע בנתיב ימני, ניסה לעקוף אותי מצד ימין, עבר אי תנועה וסטה לנתיבי ופגע ברכבי מאחורה מצד ימני".

4. הנזקים לרכבים –

מחוו"ד שמאי התובעת עולה, כי לרכב התובעת נגרם נזק בפינה השמאלית קדמית של הרכב. מתמונות רכב הנתבעת (נ/1) עולה, כי לרכב הנתבעת נגרם נזק בדלתות הימניות של הרכב.

5. לאחר ששמעתי עדויות שני הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני, אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן קרות התאונה. להלן נימוקיי:

עדויותיהם של נהג התובעת והעד מטעמו היו אמינות, עלו בקנה אחד זו עם זו וכן עם הנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

מאידך, הגרסה שמסר הנתבע בבית המשפט הייתה שונה מן הגרסה שמסר לנתבעת 2, שכן בהודעתו מסר כי רכב התובעת עלה על אי תנועה בעת שסטה לנתיבו, בעוד שבבית המשפט מסר כי התאונה ארעה לפני מיקומו של אי התנועה בכביש. מדובר בשוני מהותי של הגרסה ויתכן כי שוני זה נובע מכך שעיון בתמונות המקום מלמד כי מדובר באי תנועה בנוי וגבוה, אשר עליו מוצבים תמרורים ואשר אינו מאפשר נסיעה עליו.

זאת ועוד, מיקום הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת (בדלתות הרכב) מלמד, כי בעת שהרכבים התנגשו, רכב הנתבעת כמעט חלף את רכב התובעת. לאור האמור, גרסת הנתבע כי נהג התובעת לא ראה משמאלו את רכב הנתבעת, אשר כמעט חלף אותו, סטה לנתיב נסיעתו ופגע בו - אינה הגיונית בעיניי.

6. לאור כל האמור, אני מקבלת את גרסת התובעת וקובעת כי הנתבעים אחראים לקרות התאונה בעת שרכבם סטה בחוסר זהירות לנתיב נסיעתו של רכב התובעת.

7. על כן, אני מחייבת את הנתבעים שלם באמצעות הנתבעת 2 סך 18,235 ₪, אגרה בסך 748 ₪, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.