1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 12.2.20 לאחר שלא התייצב לדיון שהיה קבוע לשמיעת הראיות בעניינו (להלן: "פסק הדין").

2. במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון בזמן תנועה ונגזר עליו קנס בסך 1,300 ₪.

3. המבקש טען כי הוא לא ידע על מועד הדיון ולא קיבל הזמנה לדיון וכי יש לו טענות הגנה כבדות משקל וברצונו להתעמת עם השוטר בדיון בבית המשפט.

4. המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי מועד הדיון נקבע בנוכחותו של הנאשם ומשהוא לא התייצב אין לו להלין אלא על עצמו.

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה.

6. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

7. בעניינו של המבקש התקיים דיון הקראה ביום 25.10.18 ולאחר שהמבקש כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום נקבע התיק לשמיעת הראיות ליום 12.2.20 בנוכחותו של המבקש, כאמור, והוא אף הוזהר כי אם לא יתייצב ישפט בהיעדרו. המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ולא נתן כל טעם או סיבה לאי התייצבותו לדיון כנדרש וטענתו כי לא ידע אודות הדיון אינה עולה בקנה אחד עם פרוטוקול הדיון מיום 25.10.18. בנסיבות אלה, כפי שנטען ע"י ב"כ המשיבה, אין למבקש להלין אלא על עצמו.

8. מעבר לכך, לא מצאתי טענות אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה ולא התרשמתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום עיוות דין למבקש.

9. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית וההחלטה על עיכוב ביצוע גזר הדין מיום 6.3.20 מבוטלת. המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 1.5.20.

10. המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תש"פ, 27 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.