1. עסקינן בתאונת דרכים נטענת מיום 6.2.18.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, עת עמד רכב התובעת בחניה כדין פגע בו רכב הנתבעת וגרם לו לנזק.

3. על פי הנטען בכתב ההגנה, לא היה כל קשר בין רכב הנתבעת לרכב התובעת. רכב הנתבעת חנה בחניון סגור ואילו רכב התובעת חנה בכביש צידי שמסומן באדום (ככל הנראה הכוונה לאדום לבן).

4. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם עדיפה בעיני גרסת נהג רכב התובעת לפיה רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת עת עמד בחניה.

5. נהג רכב התובעת העיד שעמד בחניון עם הפנים כלפי המדרכה. רכב הנתבעת הגיע מאחוריו ופגע בו בנסיעה איטית עם הפינה הקדמית ימנית שלו בפינה השמאלית של הפגוש האחורי ברכב התובעת.

6. נהג רכב הנתבעת העיד שעבד בחניה (בוצעו עבודות ע"י הנתבעת בחלק מהחניה) ונהג רכב התובעת הגיע וטען שפגע לו ברכב.

7. בתחילת עדותו החופשית של נהג רכב הנתבעת, הנ"ל מתייחס תחילה לכך שהנזק ברכב התובעת אינו מתיישב עם הנזק ברכב הנתבעת, כאשר משווים את הגובה בין שני מוקדי הנזק ברכבים. רק לאחר מכן מציין שכלל לא פגע ברכב התובעת ואינו זוכר את נהג רכב התובעת.

8. במסגרת עדותו נהג רכב הנתבעת הדגים שרכב התובעת חנה במקביל למדרכה. לאחר מכן הזיז את רכב התובעת כך שחנה בקשת וכל זאת כאשר רכב הנתבעת היה במקביל אליו.

9. עדותו זו של נהג רכב הנתבעת אינה מתיישבת עם גרסת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה רכב הנתבעת חנה בחניון סגור ואילו רכב התובעת חנה בכביש צידי, כפי שניתן לראות בתמונות שצורפו לכתב ההגנה.

10. במסגרת עדותו של נהג רכב הנתבעת, הנ"ל מציין שהתמונות שצולמו על ידו שצורפו לכתב ההגנה היו לאחר שנהג רכב התובעת הזיז את רכבו (ראה עמ' 6, שורה 20-21 לפרוטוקול). נהג רכב הנתבעת הוסיף וציין שהוא לא צילם את רכב התובעת במקום בו נטען כמקום התאונה.

11. יתרה מכך, כאשר נהג רכב הנתבעת נשאל על ידי בימ"ש מה הקשר שבין התמונות שצילם לאחר שרכב התובעת חנה במקום אחר לבין האירוע, התייחס נהג רכב הנתבעת פעם נוספת לנזק הנטען ברכב התובעת (ר' עמ' 6 ש' 24-26 לפרוטוקול).

12. עדותו של נהג רכב התובעת נחזתה בעיני כעדות אמינה ועקבית. נהג רכב התובעת זיהה את נהג רכב הנתבעת כמי שפגע ברכבו והנזק שניתן לראות בשני הרכבים מתיישב עם גרסתו.

13. לעומת זאת, עדותו של נהג רכב הנתבעת נחזתה בעיני כעדות מתחמקת ולא אמינה. כמפורט לעיל, עדות זו אינה מתיישבת עם הנטען בכתב ההגנה בנוגע למיקום הרכבים.

14. זאת ועוד, התרשמתי שנהג רכב הנתבעת נותן משקל רב יותר לעניין הנזק שברכבים, לעומת הטענה שרכב הנתבעת כלל לא היה מעורב באירוע של תאונה עם רכב התובעת.

התמקדותו של נהג רכב הנתבעת דווקא בנזק שנגרם לרכבים יכולה ללמדנו על קיומו של אירוע נטען ויש בה כדי לסתור את טענת הנתבעת לכך שלא היה כל אירוע של תאונה בין הרכבים.

15. בתמונות שהוצגו בפני של הרכבים ממקום התאונה (ראה ת/1) ניתן לראות נזק בחלק הקדמי ימני של רכב הנתבעת ובחלק אחורי שמאלי של רכב התובעת.

נזקים אלו מתיישבים עם גרסת נהג רכב התובעת לעניין אופן קרות התאונה.

טענת הנתבעת לכך שמדובר בנזק ישן ברכבה, נטענה בעלמא וללא כל תימוכין.

16. לאור כל המפורט לעיל, התובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה להטות את מאזן ההסתברות לטובת גרסתה.

17. לסיכומם של דברים, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,449 ₪.

איני מקבל את תביעתה של התובעת ברכיב הנזק של אבדן ימי עמידה כאשר רכיב נזק זה לא

הוכח בפני.

18. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות אגרה בסך של 374 ₪, הוצאות העד בסך של 400 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. במידה והסכומים לא ישולמו במועד הנקוב לעיל, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תש"פ, 17 יולי 2020, בהעדר הצדדים.