לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציגת ציבור (עובדים), הגב' מרים יעיש
נציג ציבור (מעסיקים), מר אלברט שטרית
התובעת: | אנה דוידוב, ת"ז 321808644 ע"י ב"כ: עו"ד גד אבן חיים |
- | |
הנתבע: | המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף |
פסק דין
1. לפנינו תביעת התובעת להכרה בליקויים בגבה כ"פגיעה בעבודה" מכוח עילת המיקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.
רקע
2. התובעת ילידת 10.1.1988.
3. התובעת עבדה ככוח עזר במחלקת פנימית א' (להלן: "המחלקה") בבית-החולים ברזילי באשקלון, החל מיום 29.3.2011 ועד ליום 3.9.2017, עת יצאה לחופשת מחלה (ניתוק יחסי עבודה היה בפועל בחודש מאי 2018). במסגרת תפקידה, סייעה התובעת למטופלים סיעודיים במחלקה במתן מענה לצרכיהם הבסיסיים, כגון רחיצה, הלבשה, ניידות, הגשת מזון, האכלה, שינויי תנוחה וכד'.
4. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, בימים א' – ה', למשך 8 שעות ביום.
5. התובעת הגישה ביום 12.2.2018 תביעה להכרה בפגיעות בגבה כפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה.
6. ביום 25.4.2018 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת, בנימוק כי על-פי המסמכים שהוגשו, לא הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה על-פי עילת המיקרוטראומה.
מכאן התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים
7. עיקר טענות התובעת
לטענת התובעת, עיסוקה בהרמה והזזה של מטופלים סיעודיים, מקימה את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בפגיעה בגבה, כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה.
התובעת טוענת כי עבדה במחלקה אשר בדרך קבע אושפזו בה לא פחות מ-45 חולים, העבודה בוצעה עם עובדת כוח עזר אחת בלבד, והמאושפזים היו חולים סיעודיים רתוקים למיטתם, כאשר חלקם היו בעלי משקל רב[1]; אופי עבודתה התבטא ב"פעולות הרמה, סחיבה והזזת חולים סיעודיים; העברת חולים מהמיטה לכיסא ולהיפך; סיוע מיוחד לשם קימה משכיבה לישיבה, ירידה ועליה למיטה לצורך העברת חולים מן המיטה לכיסא הרחצה, מכיסא הרחצה לכורסה ולאחר מכן מן הכורסא למיטה; ו"שינויי תנוחת חולים הדורש ביצוע תכוף של תנועות דומות במהותן בכל משמרת אשר ארכה משך כ-8 שעות בכל יום, 5 ימים בשבוע"[2]. לטענתה, הפעולות האמורות הינן זהות במהותן מבחינה פיזית ומבחינה מהותית ודרשו ממנה, למעשה, ביצוע של תנועות דומות במהותן באופן מחזורי ובסמיכות זו לזו.
לתמיכה בטענתה, הפנתה התובעת לפסק-הדין בעניין נירה צבי[3], במסגרתו נדון עניינה של עובדת בתפקיד כוח עזר במחלקה כירורגית בבית-חולים, אשר בעניינה קבע בית-הדין הארצי כי התקיימו הדרישות הנחוצות לצורך הקמת תשתית עובדתית על-פי תורת המיקרוטראומה.
התובעת מוסיפה, כי בניגוד למספר פסקי-דין של בתי-הדין לעבודה אשר דחו הכרה בעבודות של מטפלות סיעודיות לעניין התשתית העובדתית למיקרוטראומה, במקרה שלפנינו עולה מן הראיות שהובאו, כי התובעת נדרשה לבצע באופן רציף, על פני פרקי זמן משמעותיים ובמהלך כל יום מימי עבודתה, תנועות רבות דומות במהותן של הרמה והזזה של חולים אשר דרשו אימוץ וכיפוף של הגב, באופן העונה לדרישות הפסיקה בנוגע לפגיעות חוזרות ונשנות.
8. עיקר טענות הנתבע
התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה קיומן של תנועות חוזרות ונשנות אשר פעלו על גבה במשך פרק זמן ממושך. הפסיקה לגבי עובדות סיעודיות וכוח עזר היא ברורה וחד-משמעית ועל כן, דין התביעה להידחות.
לגופו של עניין, עניינה של התובעת אינו שונה משאר המטפלות אשר תביעותיהן נדחו בעבר על-ידי בתי-הדין בפסקי-הדין אליהם הפנה הנתבע[4]. כעולה מהראיות, הפעולות שנדרשה התובעת לבצע במסגרת עבודתה היו מגוונות ומשתנות. רוב הפעולות היו נעשות יחד עם עובדת כוח עזר נוספת. התובעת ביצעה תנועות מגוונות, לגבהים שונים ובזוויות שונות במהלך פעולות שונות שבוצעו במהלך יום עבודה – הרמה, נשיאה, יישור ותמיכה, האכלה, רחיצה, החלפת טיטולים וכיוצ"ב; עבודת התובעת נעדרת רציפות של תנועה עקבית אחת על פני פרק זמן ממושך במהלך היום. מדובר בעבודה פיזית לא קלה, אמנם אינה מהווה תשתית למיקרוטראומה.
בהתייחס לפרשת נירה צבי אליה הפנתה התובעת טען הנתבע, כי אין ללמוד מפרשה זו למקרה שלפנינו, שכן - בפרשת נירה צבי דובר על עובדת כוח עזר שעבדה כ-11 שנים בעוד שהתובעת עבדה רק 7 שנים; הגב' נירה צבי עבדה כעובדת כוח עזר יחידה במחלקה כירורגית אשר היו בה 20 חולים הרתוקים למיטתם בשל ניתוח שעברו באותו יום, בעוד שבענייננו התובעת עבדה עם עובדת כוח עזר נוספת, במחלקה בה היו כ-40 חולים מתוכם 70% סיעודיים ברמת סיעוד משתנה (לא כולם רתוקים למיטתם); הגב' נירה צבי עבדה לאורך כל שעות עבודתה לבד, ואילו בענייננו במשמרת הבוקר היו מופקדות כ-3-4 עובדות כוח עזר על כ-40 חולים; עבודת התובעת הייתה משתנה בהתאם לאופי המשמרת בה עבדה (כלכלה או טיפול סיעודי) בשונה מעבודתה של הגב' נירה צבי. נסיבות עבודתה של התובעת תואמות יותר את נסיבות העבודה של המטפלות הסיעודיות שתביעותיהן נדחו, ועל כן, דין התביעה להידחות.
המסגרת הנורמטיבית
9. בהתאם להלכה הפסוקה[5], לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש להוכיח, כי המבוטח ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה.
10. באשר למהות התנועות נפסק כי "אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". באשר לתדירות התנועות החוזרות והנשנות נקבע כי הן אינן חייבות להיות קבועות וסדירות, "אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע"[6].
11. באשר לרציפות התנועות נקבע כי הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום העבודה ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות[7].
12. על התנאים לקיומה של תשתית עובדתית לביסוסה של עילת המיקרוטראומה עמד בית- הדין הארצי בפרשת אסתר נוח[8], כדלקמן:
"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".
13. עוד קבעה ההלכה הפסוקה, כי עבודה פיזית וקשה לכשעצמה אינה מהווה תשתית למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[9].
14. עוד נקבע, כי יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו, והדבר אמור אף ביחס לעובדים ועובדות בתחום הסיעוד:
"כללם של דברים – על מנת להוכיח קיומה של תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו על פי נסיבותיו, יש להצביע על קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף ועל קיומו של רצף (או רצפים) בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. בעובדה שהמבוטח נדרש לבצע במהלך שגרת עבודתו פעולות מגוונות אין די כדי לשלול את האפשרות לקיומה של תשתית כאמור, כל עוד התמלאו התנאים הנזכרים לעיל.
אכן נכון הוא כי על יסוד עקרונות אלה נדחו בעבר, תביעות שונות שהוגשו של ידי עובדות סיעוד: אחיות או עובדות כוח עזר במוסדות שונים אשר ביקשו להכיר בפגימה אורתופדית בגב או בכתף כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה. בין משום שעבודתן לא הצריכה ביצוע תנועות חוזרות דומות במהותן, בין משום שהתנועות החוזרות לא התבצעו ברצף ובין משום שרצף התנועות כאמור לא היה ארוך דיו ...
אין מקום לדלות מפסיקה זו כלל גורף שיש בו להוביל בהכרח לדחייתן של כלל התביעות של עובדים ועובדות בתחום הסיעוד, במוסדות השונים למיונם, להכרה בפגיעה אורתופדית בגב או בכתף כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטרואמה. זאת בהתאם לכלל הנקוט לפיו, יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, כאשר הגדרת התפקיד או המקצוע, חרף האפיונים הכלליים הדומים העשויים להיגזר ממנה באשר לתוכן העיסוק והפעולות הנכללות בו, אין די בה לכשעצמה לבסס או לשלול קיומה של תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה"[10] (ההדגשות במקור – ר.ג.)
15. לצורך האבחנה בין מקרה למקרה בתחום הסיעוד עמד בית-הדין הארצי על הנסיבות השונות בין המקרים השונים העשויות ממילא לגרור תוצאות שונות ביחס לשאלה האם הונחה תשתית למיקרוטראומה, "נסיבות הנגזרות, בין היתר, מאופי המוסדות או המחלקות הספציפיות בהן מדובר, מסוג החולים השוהים בהם, מהיקף כוח האדם הסיעודי הנדרש לבצע את עבודות הסיעוד בו זמנית, מסוג הטיפול המוענק לחולים או לשוהים במוסד או במחלקה הספציפית ומדרך הענקת הטיפול הנהוגה במקום. נסיבות אשר יש בהן להשליך אף על היקף התנועות הזהות או הדומות במהותן שנדרש עובד הסיעוד לבצע במהלך שגרת עבודתו, כמו גם על מידת רציפותן ועל משכה של אותה רציפות"[11].
מן הכלל אל הפרט
16. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה והגב' יאנה קוגן, שעבדה ככוח עזר במחלקה יחד עם התובעת (להלן: "הגב' קוגן"). מטעם הנתבע העידה הגב' מרינה טהור, שהייתה המנהלת של התובעת בעבודתה (להלן: "הגב' טהור").
17. במסגרת פסק-הדין, תחילה נדון במאפיינים הייחודיים לעבודת התובעת בבית-החולים כעולה מעדויות התובעת, הגב' קוגן והגב' הטהור. בכלל זה נתייחס לכמות המטופלים בה טיפלה התובעת מדי יום, היקף העזרה שעמדה לרשותה במהלך העבודה, סוג הטיפול שניתן לחולים, ודרך הענקת הטיפול הנהוגה במקום עבודתה. לאחר מכן, נקבע האם מאפיינים אלה עולים כדי תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, בדגש על היקף התנועות הדומות במהותן אותן נדרשה התובעת לבצע, ועל רציפותן של אותן תנועות.
א. מאפייני עבודת התובעת
א.1. כמות החולים בה טיפלה התובעת מדי יום
18. בתצהיר עדותה הראשית, הצהירה התובעת כי המחלקה "לא פחתה מ-45 מאושפזים". בבית הדין העידה התובעת: "המחלקה שלנו מחולקת לשני צדדים. צד אחד יש 6 חדרים ו-4 חולים בכל חדר, ויש גם לפעמים בפרוזדור מיטות, זה תלוי. בצד השני אני לא זוכרת בדיוק כמה יש. אני חושבת ארבעה חדרים של שני חולים בכל חדר ... אני לא מטפלת בשני הצדדים. זה תלוי ביום. כל יום אני מופקדת על צד אחד. אם אנחנו מסיימים צד אחד ושם צריך עזרה אז אנחנו עוברים לצד שני להמשיך"[12]. מעדות התובעת עולה, כי למעט מטופלים הנמצאים בפרוזדור, מטפלת המחלקה בכ-32 חולים. התובעת הוסיפה והעידה "אני באופן אישי טיפלתי ב-20 חולים ביום"[13]. עוד העידה כי רחצה "אולי עשרה אולי קצת יותר... עד 20 חולים ביום"[14].
הגב' קוגן העידה כי מספר החולים במחלקה הוא "40. לפעמים יותר, יש בפרוזדורים אם אין מקום בחדרים"[15].
הגב' טהור העידה כי מספר החולים במחלקה הוא 40 "ולפעמים בחורף גם 50"[16].
19. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי במחלקה בה עבדה התובעת היו מאושפזים בדרך כלל כ- 40 חולים, ובחודשי החורף, מספר המאושפזים נע בין 40 ל-50. התובעת טיפלה מדי יום בכ-20 חולים, ורחצה בין 10 ל-20 חולים.
א.2. סוג המטופלים
20. התובעת ציינה בתצהירה כי עבודתה הייתה "בעבור מחלקה קשה של חולים סיעודיים רתוקים למיטתם אשר בחלקם היו מחוברים למכונות הנשמה וחלקם נזקקו באופן סידרתי לשינוי תנוחה ומדי שעה על מנת למנוע היווצרות פצעי לחץ ... מאושפזים בה (במחלקה – ר.ג.) חולים סיעודיים, חולים אשר מאושפזים לאחר ניתוח, חולים שעברו אירועים מוחיים/שבץ מוחי וחולים במצב סופני"[17].
עם זאת, מעדות התובעת בבית הדין עלה, כי לא כל המטופלים במחלקה היו חולים סיעודיים רתוקים למיטתם: "אי אפשר לדעת כמה סיעודיים וכמה לא"[18].
הגב' טהור העידה כי כ- 70% מהמטופלים במחלקה הם חולים סיעודיים שצריך לבצע להם שינויי תנוחה[19]. עוד העידה הגב' טהור "האופי של המחלקה שלי זה חולים סיעודיים קשישים"[20].
21. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי בהתחשב בכך שבמחלקה שהו כ-40 מטופלים, הרי שכ- 28 מהם (70%) היו חולים סיעודיים שצריך לבצע להם שינויי תנוחה; ובחודשי החורף, המספר של החולים הסיעודיים שצריך לבצע להם שינויי תנוחה היה אף היה גבוה יותר.
א.3. סוג ואופי הטיפול
22. בהודעתה בפני פקידת התביעות מיום 4.3.18, הצהירה התובעת לגבי אופי עבודתה כך:
"אני מגיעה לעבודה, צריכה לטפל בחולים סיעודיים, לקלח, יש חולים שצריך להעביר אותם מהמיטה לכיסא רחצה. לאחר המקלחת מחזירים לחדר, מלבישים אותם, מושיבים על כיסא. יש אנשים שקשה להם לשבת אז חוזרים אליהם ומחזירים אותם למיטה. ככה כל היום, להרים ולהחזיר. אנחנו עובדים בזוג, שני אנשים שמרימים ומטפלים בקשיש"[21].
עוד הצהירה התובעת בפני פקיד התביעות, "אני מבצעת מגוון פעולות. זה משהו שחוזר על עצמו כל יום"[22].
23. בשאלון למעביד בגין מיקרוטראומה – גב, נכתב לגבי סדר יומה של התובעת, כך: "סיוע למטופלים ברחצה, הלבשה, ניידות, הגשת מזון, האכלה (טיפול סיעודי בסיסי), סדר וארגון במחלקה והשלמת ציוד חיוני". אשר לפעולות אותן מבצעת התובעת פורט כי אלה כוללות "טיפול סיעודי בסיסי, רחצה, הלבשה, הורדת מטופלים מהמיטה, סיוע בניידות, הגשת מזון, פירוק ציוד, הרמה וכיפוף הגוף". עוד נכתב בשאלון, כי עבודת התובעת כרוכה בהרמת "מטופלים – משכיבה במיטה לישיבה בכורסא וההיפך. בביצוע שינויי תנוחה למטופלים", וכי פעולת ההרמה והנשיאה נמשכת ברציפות לאורך כל היום וכי סייעו לעבודת התובעת "מנוף" ו"עובד נוסף"[23].
24. התובעת אישרה בעדותה בבית-הדין את אופי העבודה כמתואר לעיל. התובעת פירטה והסבירה את אופי עבודתה כדלקמן:
"מגיעים, מתחילים רחצות. יש חולים שרוחצים אותם במקלחת ויש חולים שרוחצים אותם במיטה. את החולים שרוחצים אותם במקלחת צריך להוריד אותם לכיסא רחצה ולקחת אותם בכיסא למקלחת, לקלח ולהחזיר אותם או לכיסא או למיטה לפי מה שהאחות לפני זה אמרה לנו לעשות. צריך להלביש עליהם מכנסיים, להתכופף לעזור להם לנעול נעליים, כדי שנוכל להעביר אותם לכיסא לשבת. ממשיכים לעזור לשבת, מקלחים, מאכילים כשהם מסיימים רחצות. עוזרים להם לאכול, כל מה שהם צריכים. במשמרת אנחנו שניים, לפעמים עוד אחד לפעמים לא. כל הזמן אותה עבודה. נגיד סיימנו לקלח והחולה כבר התעייף מלשבת חוזרים אחורה אליו ומתחילים להחזיר אותו למיטה וחוזרים לאיפה שהפסקנו וממשיכים הלאה משם. ככה עד שלא מסיימים את כל החדרים. הולכים, מקלחים, מלבישים, עד שלא מסיימים ואז אנחנו מתחילים לעזור להם לאכול, מי שלא מסוג לאכול, או שהוא צריך משהו ואז יש לנו מטלות שאנחנו כן עושים. לשאלת בית הדין מה המטלות הללו אני משיבה, לסדר להם ארוניות, לתת מים, כל מה שהם מבקשים. לפעמים היו לנו מטלות לנגב את המיטות וגם היינו מודדים לחץ דם. בשעה 11:00 היינו צריכים לעשות להם שינוי תנוחה ולהחזיר אותם למיטות, את מי שהיה יושב. ומי שלא היה יושב לשנות להם את התנוחה במיטה"[24] (ההדגשה הוספה- ר.ג).
בהמשך עדותה סייגה התובעת את דבריה והעידה כי מטלה כדוגמת ניקוי המיטות הייתה נדרשת "לעתים רחוקות, לא כל יום. לפעמים פעם בשבועיים". ואולם אישרה כי "על הארוניות היינו עוברים כל יום כי זה סביבה של המטופל"[25].
עוד אישרה התובעת בעדותה, כי היא ביצעה פעולות נוספות כדוגמת סיוע בניידות של החולים, השגחה על חולים שמתקלחים לבד, ליווי חולים לטיפולי פיזיותרפיה- פעולה שיכולה להתבצע "גם כל יום". אף הגב' קוגן אישרה בעדותה כי הייתה מתלווה לטיפולים רפואיים עם חולים, וערכה להם בדיקות כגון "למדוד לחץ דם, למדוד חום, למדוד רמת סוכר בדם ו-א.ק.ג. לכל חולה שיש עליו מעקב"[26]. עם זאת, הגב' טהור העידה כי הפעמים בהן עובדת כוח עזר מתלווה לטיפול רפואי של חולה וממתינה לו שם, הינן מעטות ו"זה קורה אולי פעמיים בחודש"[27]. לגבי לקיחת בדיקות למעבדה, העידה הגב' טהור כי הדבר קורה "אולי פעמיים בשבוע לעובדת כוח עזר".
עוד אישרה התובעת, כי לבקשת האחות האחראית הלכה למחסן "להביא ציוד ... למסור בדיקות ... שאני אלך לבנק הדם. זה יכול להיות פעם ביום, זה יכול להיות פעמיים בשבוע, אי אפשר לדעת"[28]. ואולם הגב' קוגן אישרה כי סידור המחסן התבצע "כל יום" וארך "בערך חצי שעה"[29]. עם זאת, הגב' טהור העידה כי הבאת ציוד מהמחסן קורית "אולי פעמיים בשבוע", ואולם אישרה בעדותה כדברי הגב' קוגן כי הדבר אורך "עשרים דקות חצי שעה גג"[30]. התובעת ציינה בהקשר למטלות אלו (שאינן טיפול בחולים) "לא הייתי מרימה דברים כבדים, אבל כל הזמן הייתי מתכופפת ומסדרת זה כל הזמן מצב של כיפוף"[31]. אף הגב' קוגן אישרה בעדותה כי למעט חולים, לא הרימה משאות כבדים אחרים במסגרת עבודתה[32]. עם זאת, הגב' טהור ציינה בעדותה כי התובעת "יכולה להרים" משאות כבדים במהלך משמרת כדוגמת "מכשיר מוניטור ולהעביר לחדר או הפוך. בדרך כלל הם על גלגלים אבל יכול להיות מצב שהיא מרימה את זה"[33].
25. הגב' קוגן תיארה את סדר העבודה היומי ואת המטלות שבוצעו במסגרתו, כך:
"בבוקר, בתחילת המשמרת אנו עושות רחצות. מורידים דיירים מהמיטה למקלחת, עושים מקלחת, אח"כ מחזירים מי שצריך לקבל טיפול מחזירים למיטה ומי שלא מחזירים לכורסא. לשאלת בית הדין אנו גם מלבישים אותם ... מחלקים אוכל, מאכילים מטופלים. עושים ניקיון, יש ניקיון בחדרים. לא את הרצפה אלא שידות, מיטות, בחומר כלור" (ההדגשה הוספה- ר.ג.)[34].
בהמשך עדותה אישרה הגב' קוגן כי עזרה בניידות של חולים במחלקה, כגון עזרה בליווי חולה לשירותים, וכן עסקה בהלבשת חולים והחלפת טיטולים לקשישים[35].
26. הגב' טהור תיארה בעדותה בבית-הדין את סדר יומו של עובד כוח עזר במחלקה כך:
"...טיפול סיעודי בסיסי למטופלים. רחצת מטופלים במיטה ובמקלחת. סדר וארגון מחסנים, חלוקת אוכל. מורידה חולים למקלחות. מנקה ארוניות, ממלא ציוד חסר, שומרת על סדר וארגון בתוך המחלקה. עושה שינויי תנוחה"[36].
27. לעניין סיוע לתובעת במהלך העבודה, ציינה התובעת "לפעמים הייתי לבד"[37] ולכן במקרים כאלה עשתה את פעולת ההרמה של מטופל בעצמה, ואולם במקרה של "חולה כבד במיוחד שניים מרימים"[38]. עוד ציינה התובעת, כי "בכל צד יש שתיים או שלוש עובדות כוח עזר"[39]. אף הגב' טהור אישרה כי התובעת לא עובדת לבד, וכי "היא עושה את זה עם כוח עזר נוספת. זה שתי כוחות עזר או שלוש..."[40]. בהמשך העידה הגב' טהור כי מספר עובדות כוח העזר הינו "בין שלוש לארבע בבוקר. שניים בערב. בתקופה שהתובעת הייתה לא הייתה כוח עזר בלילה"[41]. הגב' טהור הדגישה בעדותה כי התובעת "יכולה להוריד למקלחת לבד חולה שמשתף איתה פעולה ואינו סיעודי ומרותק למיטה. לבד אני לא מרשה להם", "אני כל הזמן הדגשתי שלא יעשו את זה לבד ... את הטיפול הסיעודי הן לא עושות לבד ולא אמורות לעשות לבד"[42], וכי היא אינה יודעת על מקרים בהם עובדת נשאה והרימה חולים סיעודיים בכוחות עצמה ללא סיוע מעובדת נוספת[43].
מעדויות אלו כמו גם מעדות התובעת בפני פקיד התביעות ניתן ללמוד, כי דרך קבע נמצאו בכל צד של המחלקה (המונה, כאמור, כ-20 מטופלים) כ-2-3 עובדות כוח עזר, כשהמקרים בהם שהתה התובעת לבד במחלקה - לרבות מקרים בהם הרימה חולים בכוחות עצמה - היו, אם בכלל, בבחינת החריג לכלל.
28. אשר למכשור עזר ציינה התובעת כי "יש מנוף, אבל כמעט לא היו משתמשים בו ... כי הוא היה אחד. היו הרבה חולים סיעודיים שהם צריכים טיפול ולהוריד ככה זה היה יותר מהר והיינו רוצים להספיק כמה שיותר לטפל באנשים"[44]. אף הגב' טהור העידה כי "יש מנוף שהבנות לא אוהבות להשתמש בו כי לוקח זמן אז הן מעדיפות לעשות את זה עם כוח עזר נוספת או אפילו אדם שלישי. אם הוא מאוד כבד ... לא אוהבים להשתמש בו"[45].
29. לסיכום סוג ואופי הטיפול, עולה התמונה הבאה:
א. במסגרת עבודתה ביצעה התובעת מגוון מטלות אשר היו כרוכות בפעולות פיזיות שונות ומגוונות, הכוללות הרמה והורדה של מטופלים מהמיטות, רחצה- בחלק מהמקרים רחצה במיטה, בחלק מהמקרים רחצה במקלחת ובחלק מהמקרים השגחה במקלחת בלבד, הלבשה, האכלה, דחיפת כיסאות גלגלים וסיוע בניידות, ניקיון האזור של המטופל וסידור ארוניות, שינויי תנוחה והחלפת טיטולים;
ב. במסגרת עבודתה נדרשת התובעת, בין היתר, לבצע הרמה ונשיאה של חולים סיעודיים המרותקים למיטה, שכאמור היוו כ-70% מהמטופלים במחלקה. הרמת ונשיאת החולים בוצעה בעיקר לשם הורדתם לכיסא כדי לרחוץ אותם, הושבתם על כיסא לאחר הלבשתם, החזרתם למיטה במידת הצורך, החלפת טיטול במידת הצורך, ושינויי תנוחה למניעת פצעי לחץ;
ג. בדרך קבע עבדה התובעת עם עובדת נוספת אחת לפחות, ובמקרים חריגים בלבד (אם בכלל) עבדה לבד. בכל מקרה, חולים כבדים במיוחד תמיד הורמו בזוג;
ד. למעט חולים, וככלל, התובעת לא הרימה משאות כבדים במסגרת עבודתה.
א.4 רציפות הטיפול
30. בעדותה בבית-הדין העידה הגב' קוגן כי "כל שעתיים עושים שינוי תנוחה. להרים בן אדם ולסובב אותו. כל שעתיים לפי הוראות משרד הבריאות"[46]. הגב' טהור העידה כי "במשמרת עושים בין פעמיים לשלוש"[47] פעולה של שינויי תנוחה.
31. הגב' קוגן תיארה את פעולה שינוי התנוחה כך:
"... כשעושים שינוי תנוחה הפעולות הן שאנו מתקרבים לחולה, אם בן אדם לא יכול להסתובב בכוחות עצמו אז שני אנשים באים למיטה, יש סדיניה במיטה, לוקחים את הסדיניה מרימים אותו ומסובבים מצד אחד. לדוגמא, הוא היה בצד שמאל, מצד ימין ו/או על הגב"[48].
הגב' קוגן ציינה כי פעולת שינוי התנוחה הינה "ממש פעולה פיזית מאוד קשה ... זה הכל להפעיל כוח ממש מאמץ"[49].
32. הגב' טהור העריכה בעדותה בבית-הדין, כי 2-3 עובדות כוח עזר מבצעות בכל יום שינויי תנוחה לכ-70% מהחולים שהינם סיעודיים, וכי פעולת שינוי התנוחה לכל המחלקה נמשכת בין שעה וחצי לשעתיים:
"זה שתי כוחות עזר או שלוש שעושות את זה ל-40 חולים ולפעמים בחורף גם 50. לשאלת בית הדין כמה מתוך החולים הם חולים סיעודיים שצריך לבצע להם שינוי תנוחה אני משיבה כ-70% מהמטופלים. הפעולה של שינוי תנוחה לכל המחלקה יכולה להמשך שעה וחצי וגם שעתיים כשיש איתה כוח עזר נוספת תמיד..."[50].
33. בעדותה חילקה הגב' טהור בין המשמרות השונות במהלך היום לעניין כמות שינויי התנוחה ומשך פעולה זו בכל משמרת:
"זה גם משתנה, במשמרת בוקר זה רחצה של מטופלים ובצהריים זה להחזיר חלק מהם למיטות ולעשות את שינויי התנוחה. בערב לא רוחצים מטופלים, עושים את שינוי התנוחה פעמיים. במשמרת ערב אפשר להגיד שבממוצע במשך שלוש עד ארבע שעות היא עושה שינויי תנוחה, מחליפה לחולים טיטולים, משנה לחולים את התנוחה, זה תוך כדי..."[51] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
34. חשוב לציין, כי מעדותה של הגב' טהור לפנינו עלה, כי על אף שפעולת שינויי התנוחה במחלקה יכולה הייתה להימשך כשעה וחצי שעתיים, הרי שלא מדובר בפעולה שנעשתה ברצף במשך הזמן האמור. לעניין זה, הבהירה הגב' טהור ועדותה זו מקובלת עלינו, כי פעולת שינויי התנוחה נעשתה "תוך כדי" ביצוע המשימות של העובדת. לעניין זה הבהירה הגב' טהור: "צריך פשוט להכיר את המשימה ולהבין. כשכוח עזר נכנסת לחדר וקשיש זקוק לעזרה שלה אז היא בודקת שהטיטול שלו נקי ואם לא היא מחליפה ואז היא משנה את התנוחה שלו כדי שלא יהיה לו פצע לחץ"[52] .
35. עוד עולה מעדותה של הגב' טהור, כי במשמרות הבוקר עובדות כוח העזר עבדו בשני סוגי משמרות– "כלכלה" ו"טיפול סיעודי". עובדת כוח עזר המסווגת למשמרת של "טיפול סיעודי" אחראית במשמרת זו על הרחצות, בעוד שעובדת כוח עזר המסווגת למשמרת של "כלכלה" אחראית באותה משמרת על ארגון מגשי האוכל (האוכל מגיע בארגזים) וחלוקת המגשים לכל המטופלים, כשבין לבין היא מסייעת גם ברחצות. החלוקה לאחת משני סוגי המשמרות נעשתה שווה בשווה בין עובדות כוח העזר:
"כוח עזר שמחלקת אוכל בבוקר היא לא רוחצת את החולים אלא עוזרת בין לבין ברחצות. אבל יש הפקדה יומית של משמרות, וכל אחת יודעת בדיוק באותה משמרת אם היא אחראית על כלכלה או על הטיפול הסיעודי. לשאלת בית הדין איך זה מתחלק בין העובדים אני משיבה שאני עושה הפקדה שבוע מראש ומשתדלת שכל פעם מישהי אחרת תעשה. זה תלוי בסידור העבודה, היא יכולה לעשות במשך שבוע שלוש פעמים כלכלה ויכולה לעשות רק פעמיים או פעם זה משתנה. לשאלת בית הדין מה המינימום שהיא עושה רחצה בבוקר אני משיבה שלפחות שלוש פעמים בשבוע. אבל גם כשהיא עושה כלכלה בפעמים האחרות אז בין לבין היא עוזרת בין החדרים וגם ברחצה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.)[53].
מהאמור לעיל עולה, כי התובעת ביצעה לכל הפחות שלוש פעמים בשבוע פעולות רחצה בבוקר – הכוללת פעולת הרמה ונשיאה של חולים סיעודיים כמפורט לעיל – ועד יומיים בשבוע עשתה פעולות של הגשת מזון לחולים ("כלכלה") תוך שהיא מסייעת לעיתים ברחיצת החולים.
36. לסיכום סוגיית רציפות הטיפול, עולה:
א. התובעת עבדה לכל הפחות שלוש פעמים בשבוע במשמרת של "טיפול סיעודי" (להבדיל מב"כלכלה"), במסגרתה ביצעה את פעולות הרחצה השונות עבור המטופלים. במשמרות האחרות עבדה ב"כלכלה" וסייעה בפעולות הרחצה בהתאם לצורך.
ב. במהלך משמרת התובעת ביצעה בממוצע בין פעמיים לשלוש פעמים פעולה של שינוי תנוחה לכל אחד מהמטופלים הסיעודיים בהם טיפלה. במשמרת בוקר של "טיפול סיעודי", שינוי התנוחה הינו בפעם הראשונה בהורדה לרחצה ובפעם השנייה בהחזרה למיטות. במשמרת ערב, התובעת נדרשה לבצע פעמיים שינוי תנוחה לכל אחד מהמטופלים הסיעודיים אשר נדרשים לשינוי תנוחה.
ב. האם עבודת התובעת כפי שתוארה לעיל מבססת תשתית עובדתית להכרה בפגיעה על פי עילת המיקרוטראומה?
37. כפי שפורט לעיל, התובעת ביצעה במשך יום העבודה מגוון מטלות אשר היו כרוכות בפעולות פיזיות שונות ומגוונות, הכוללות הרמה והורדה של מטופלים מהמיטות, רחצה- בחלק מהמקרים רחצה במיטה, בחלק מהמקרים רחצה במקלחת ובחלק מהמקרים השגחה במקלחת בלבד, הלבשה, האכלה, דחיפת כיסאות גלגלים וסיוע בניידות, ניקיון האזור של המטופל וסידור ארוניות, שינויי תנוחה והחלפת טיטולים.
38. התובעת אכן נדרשה להרים מטופלים מהמיטה לכיסא ובחזרה ואף לבצע פעולה של שינויי תנוחה למטופלים סיעודיים המרותקים למיטה; אולם לא הוכחה תדירות של תנועת הרמה והזזה של חולים, אשר יש בה כדי לבסס רצף של תנועות זהות או דומות במהותן ולא הוכח ביצוע פעולה על פני רצף מספיק על ציר הזמן או באופן סדרתי ומחזורי. כאמור לעיל, העבודה במשמרת הבוקר הייתה שונה מהעבודה במשמרת הערב (רק במשמרת הבוקר מבצעים מקלחות); גם במשמרות הבוקר עצמן היו הבדלים (לעיתים משמרת "כלכלה" ולעיתים "טיפול סיעודי"); גם הטיפול בחולים עצמם היה שונה מחולה לחולה, היו חולים שהיה צורך לרחוץ במיטה, היו חולים שהתובעת רחצה במקלחת והיו חולים שנדרשו רק להשגחה; כמו כן, על אף שהפעולות השונות שביצעה התובעת הינן פעולות פיזיות קשות, הרי שהתנועות הנדרשות לביצוען הינן שונות. כך למשל, פעולה של הרמה מהמיטה לכיסא דורשת תנועות שונות מפעולה של שינויי תנוחה.
לאמור לעיל יש להוסיף, כי בעת ביצוע פעולות אלו, התובעת נעזרה בעובדת כח עזר נוספת.
39. חשוב לציין, כי אין ספק כי עבודת התובעת היתה עבודה פיזית קשה ומאומצת, אולם יש להיזהר מפני הרחבה של עילת המיקרוטראומה שהינה עילה לבר חקיקתית ויציר הפסיקה[54].
40. אשר לטענת התובעת שלפיה יש ללמוד לעניינה מפרשת נירה צבי[55] ולקבוע כי הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה נציין, כי קיימים שני הבדלים משמעותיים בין העובדות בענייננו לעובדות בפרשת נירה צבי:
א. האחד, בפרשת נירה צבי "המערערת הועסקה כעובדת כוח עזר יחידה במחלקה כירורגית המאכלסת אך ורק חולים לאחר ניתוח, 5 משמרות בשבוע של 6 שעות בכל משמרת. מחלקה בה מאושפזים, דרך קבע, בין 36 ל- 40 חולים, מתוכם כ- 20 חולים רתוקים למיטתם בשל ניתוח שעברו באותו יום"[56] (ההדגשות במקור – ר.ג.); בעוד שבענייננו הוכח כי התובעת לא עבדה לבד ונמצאה עובדת נוספת אחת לפחות על-מנת לסייע לה. יצויין כי בפסק-הדין חג'יאג[57] שדחה תביעה של מטפלת סיעודית להכרה בתשתית העובדתית של עבודתה כמקימה עילה לפי תורת המיקרוטראומה, נימק בית-הדין הארצי את דחייתו, בין היתר, על יסוד העובדה שהרמת המטופלים נעשתה יחד עם עובדת נוספת ובניגוד לעובדות בפרשת נירה צבי[58].
ב. השני, בפרשת נירה צבי דובר על תקופת עבודה של כ-11 שנה, ובקבלו את הערעור נתן בית-הדין הארצי משקל לעדות העדה מטעם המערערת, ולנטינה, כפי שהובאה בבית-הדין האזורי אשר לא ראה מקום לפקפק באמינותה, לפיה "סדר הפעולות בעבודה שלנו הוא אותו סדר פעולות שאופייני לכל המשמרות"[59]. להבדיל, בענייננו מדובר בתקופת עבודה קצרה יותר, כ-6.5 שנים, והוכח כי היו הבדלים באופי העבודה בין המשמרות השונות (הבדלים בין הפעולות שבוצעו במשמרת בוקר לפעולות במשמרת ערב והבדלים בין משמרות הבוקר עצמן כאמור לעיל).
סוף דבר
41. על יסוד כל האמור, הננו מורים על דחיית התביעה.
42. זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מהמצאת פסק-הדין לידי הצדדים.
43. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ח' תמוז תש"פ, (30 יוני 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
|
|
| ||
גב' מרים יעיש נציגת ציבור (עובדים) | רחל גרוס שופטת | מר אלברט שיטרית נציג ציבור (מעסיקים) |
סעיפים 5-7 לתצהיר התובעת. ↑
סעיף 8 לסיכומי התובעת. ↑
עב"ל 39738-05-13 נירה צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 11.8.15) (להלן: "פרשת נירה צבי"). ↑
עב"ל 604/09 ילנה גולצוב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 9.1.11); עב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.10.04); עב"ל 47434-09-13 קיבאן חקנזרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 9.3.15); עב"ל 204/06 מרוסיה חיימוב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 22.10.07); עב"ל 703-05-13 גלינה אודוביצ'נקו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 5.3.15); עב"ל 46178-03-14 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.9.16); עב"ל 40494-06-17 נטלה אוצרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.11.17) (להלן: "פרשת אוצרי"); עב"ל 6188-10-15 סימה בנימינוב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 9.3.17). ↑
ראו עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 28.7.02). ↑
ראו עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה 523 (2000). ↑
ראו עב"ל 465/07 עופר יהודאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 30.12.2007). ↑
ראו עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח (פורסם בנבו, 22.12.2014). ↑
דב"ע (ארצי) מו/0-64 אבשלום מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/0-77 אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988). ↑
פרשת נירה צבי, לעיל ה"ש 3, פס' 14-15 לפסק-הדין. ↑
שם, פס' 16 לפסק-הדין. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4 ש' 19-23. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4 ש' 30. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4 ש' 31-32. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 10. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 15. ↑
סעיפים 5-6 לתצהיר התובעת. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4, ש' 31. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 15-16. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 9 ש' 29. ↑
ראו טופס הצהרה לפקיד התביעות, סומן נ/2. ↑
שם. ↑
ראו המוצג שסומן כנ/3. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 2 ש' 14-27. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 3 ש' 2-3. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 25-26. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 9 ש' 2-3. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 3 ש' 2-30. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 21-23. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 9 ש' 7-9. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 5 ש' 14-15. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 17-18. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 10 ש' 3-6. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 1-6. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 7 ש' 13-21. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 9-11. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 3 ש' 20. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4 ש' 16-17. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4 ש' 26. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 14. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 10 ש' 11-12. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 10 ש' 18, 21-22. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 26-29. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 4 ש' 9-12. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 9 ש' 31-34. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 28-29. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 12-13. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 6 ש' 33-34; עמ' 7 ש' 1-2. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 7 ש' 2, 6. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 14-18. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8 ש' 19-21. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 8, ש' 21-24. ↑
פרוטוקול מיום 24.9.19, עמ' 9 ש' 22-29. ↑
לעניין זה ראו עב"ל 18324-05-14 איריקה חג'יאג נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.3.16) (פסקה 18 לפסק הדין) וכן דעת המיעוט של כב' השופט (כתוארו אז) אילן איטח בפרשת נירה צבי (סעיף 19 לפסק הדין), לעיל ה"ש 3. ↑
פרשת נירה צבי, לעיל ה"ש 3. ↑
שם, פס' 17 לפסק-הדין. ↑
ראו ה"ש 54 לעיל. ↑
עב"ל 18324-05-14 חג'יאג נ' המוסד לביטוח לאומי, פס' 14, 17 לפסק-הדין (פורסם בנבו, 2.3.16). ↑
פרשת נירה צבי, לעיל ה"ש 3, פס' 17 לפסק-הדין. ↑
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 24/03/2019 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש תצהיר | רחל גרוס | צפייה |
| 30/06/2020 | פסק דין שניתנה ע"י רחל גרוס | רחל גרוס | צפייה |
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| תובע 1 | אנה דוידוב | אלי מסקין |
| נתבע 1 | המוסד לביטוח לאומי | אפרת לבנוני |
