26 אוקטובר 2020

התובעת הגישה ערר על החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתה לקצבת נכות מאחר שחלפו למעלה מחודשיים ממתן ההחלטה. הערר נדחה על הסף. האם בדין דחה הנתבע על הסף את הערר? זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות

1. בחודש 7.17 הגישה התובעת תביעה לקבלת קצבת נכות כללית והועמדה בפני ועדות רפואיות.

2. ביום 2.1.18 ניתנה החלטת פקיד התביעות לפיה נדחתה תביעת התובעת לתשלום קצבת נכות כללית מאחר שהתובעת לא איבדה 50% לפחות מכושר השתכרותה (נספח 1 לכתב ההגנה).

3. ביום 2.1.18 נשלחה בדואר רגיל לתובעת ולבא כוחה החלטת פקיד התביעות ונכתב כי לתובעת הזכות לערור על ההחלטה בפני ועדה רפואית לעררים בתוך 60 יום.

4. ביום 12.7.18 התובעת הגישה ערר. הנתבע דחה את הערר מאחר שחלפו כבר מעל 6 חודשים מהחלטת פקיד התביעות.

טענות הצדדים:

טענות התובעת

1. הערעור הוגש במועד. על ההחלטה נודע למשרד בא כוחה רק לאחר שב"כ התקשר ביום 3.6.18 אל מוקד המייצגים ונודע לו כי התביעה נדחתה.

2. לאחר השיחה עם מוקד המייצגים, הוגש ערעור על החלטת הועדה הרפואית. התובעת עשתה מאמצים לקבל את התיעוד והוסבר לה שעליה לפנות לביה"ד לקבל את התיעוד.

3. החלטת הוועדה הרפואית לא התקבלה, לא אצל התובעת ולא אצל בא כוחה.

4. על פי הפסיקה, משלוח דואר ניתן לסתירה.

5. התובעת הגישה תצהיר על כך שלא קיבלה את מכתב הדחייה מהנתבע.

6. בשל הגעתה לפרישה, התובעת מנועה מלהגיש תביעה מחדש.

7. ביום 21.5.20 פנתה התובעת לביה"ד בבקשה למתן צו על מנת שהנתבע יעביר את תיעוד השיחה. הנתבע הודיע כי אין בידו את התיעוד ומועד המייצגים אינו מקליט את השיחות. הנתבע לא המציא תיעוד על עצם קיום השיחה.

8. התובעת מבקשת מביה"ד לקבוע כי לא קיבלה את ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון ומבקשת מבי"ד להורות לנתבע להעמיד את התובעת בפני ועדה רפואית לעררים.

טענות הנתבע

1. התובעת מסרה לנתבע את כתובתה בעת הגשת התביעה לקצבת נכות. התובעת קיבלה זימונים לכתובת והתייצבה בהתאם. התובעת לא הוכיחה כי הייתה בעיה בקבלת דואר באזור (הלכת חזן).

2. התובעת הגישה ערר על החלטת פקיד התביעות באיחור של 5 חודשים. לכן, הערעור נדחה על הסף. התובעת לא הסבירה מדוע המתינה זמן כה רב עד שפנתה למוסד.

3. התובעת לא הביאה ראיה כי פנתה למוקד ביום 3.6.18 למרות שהתחייבה לעשות כן.

4. התובעת לא הביאה עד מטעם בא כוחה בדבר הפנייה למוסד.

5. התובעת לא העידה את בנה אשר לטענתה, העבירה אליו את המכתבים, כיוון שהיא לא קוראת עברית.

הכרעה

1. לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים שהוגשו בתיק ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. בטופס התביעה לקצבת נכות ציינה התובעת את כתובתה: שז"ר 25, תל-אביב. התביעה הוגשה באמצעות ב"כ התובעת.
3. לאחר קבלת התביעה, זומנה התובעת לבדיקה של רופאים ולשיחה עם פקידת השיקום. התובעת קיבלה 4 זימונים וכולם נשלחו לכתובת שצוינה על גבי טופס התביעה ולכולם התייצבה התובעת.
4. התובעת אף נדרשה להמציא מסמכים לצורך הטיפול בתביעתה והיא המציאה אותם.

גם מסמך הדחיה מיום 2.1.18 נשלח לאותה הכתובת שצוינה והדעת נותנת שכפי שקיבלה את

כל המכתבים, היא קיבלה את מכתב הדחייה.

1. סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 מקים חזקה כי המצאה בדואר היא המצאה כדין:

מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת –

(1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;

(2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר.

מיום 1.10.1981

1. על פי ההלכה הפסוקה, המוסד לביטוח לאומי אינו מחוייב לשלוח את מכתביו למבוטחים בדואר רשום:

"עם זאת, כפי שפסקנו בעבר, על המוסד לא מוטלת חובה לשלוח את החלטותיו למבוטחים בדואר רשום דווקא, כך שאי הצגת אישור המסירה למכתב אינו מהווה פגם בהתנהלות המוסד לעניין זה. כך פסק לאחרונה, בעניין דומה, חברי השופט צור: "יש לזכור כי המוסד פועל על פי חוק ואין כל הוראה חוקית הדורשת ממנו לשלוח למבוטחיו הודעות או מכתבים בדואר רשום דווקא. אכן, יש יתרון למשלוח הודעות בדואר רשום בכך שהמסירה לנמען מתועדת, אך אפשר שיש לה גם חסרון בכך שהוא מסורבלת ויקרה יותר. על כל פנים ההחלטה באיזו דרך לנקוט נתונה למוסד על פי שיקוליו ומדיניותו, ואין לבוא עימו חשבון בשל כך ששלח הודעה כלשהי בדואר רגיל ולא בדואר רשום דווקא" (עב"ל 742/08 אילן פחימה - המל"ל, ניתן ביום 13.4.2010)".

(עב"ל (ארצי) 177-10 צהיי יברקו - המוסד לביטוח לאומי, ניתן בחודש 9/2010 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 13).

1. לא זו אף זו, המכתב נשלח גם לבא כוחה כמייצג בתיק.
2. אם כן, הסבירות כי התובעת או בא כוחה לא קיבלו את מכתב הדחייה, אפסי.
3. אף אם נקבל את הטענה של התובעת, שלא היא ולא בא כוחה קיבלו את מכתב הדחייה, היה עליה להוכיח טענתה.
4. התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה כי מכתב הדחייה לא הגיע אליה.
5. התובעת טענה, כי ביום 3.6.18 יצר משרד ב"כ התובעת קשר עם מוקד המייצגים ואז גילתה כי תביעתה נדחתה. טענה זו לא הוכחה. התובעת אף לא צירפה ראיה לשיחה יוצאת מאת משרד ב"כ התובעת למל"ל ביום הנטען כי משרד ב"כ יצר קשר עם המל"ל.
6. לא זו אף זו, מדוע לאחר שכבר נודע לה בתחילת 6/18 על דחיית תביעתה הגישה את הערר רק ביום 24.7.18, לאחר למעלה מחודש וחצי, ומדוע לא פנתה למוקד עוד קודם לחודש 6/18.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
2. משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏ח' חשון תשפ"א (‏26 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.