ניתן ביום 26 נובמבר 2018

הנשיאה ורדה וירט ליבנה

1. לפנינו שתי בקשות רשות ערעור המופנות כנגד החלטת בית הדין האזורי (ס"ק 49235-10-18, סע"ש 49157-10-18; השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר דוד פטיטו ומר אלברט שטרית) מיום 22.10.18, במסגרתה סולקו על הסף בקשות לסעדים זמניים שהגישו המבקשים כנגד זימון לשימוע שנקבע למר מוריס מור (להלן – מר מור).
2. הרקע הרלוונטי לזימונו של מר מור לשימוע הוא כדלקמן:
3. ביום 26 ליולי 2018 הוגש לבית משפט השלום בקריית גת כתב אישום כנגד המשיבה, חברת נמל אשדוד (להלן – החברה) וכנגד מר מור (ת"פ 62711-07-18). בכתב האישום מיוחסת לחברה ולמר מור העבירה של הפרת חובת דיווח – עבירה לפי סעיפים 52 ו-46א לתקנות מניעת זיהום מי הים בשמן, התשמ"ז- 1987. ביחס למר מור העבירה היא גם יחד עם סעיפים 49 ו-50 לתקנות.
4. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 2 יולי 2017 בין השעה 01:00 ל-02:00 במסגרת שיט של הגוררת "שמשון" התנגשה הגוררת בחוות דייג המרוחקת כ-12 קילומטר מנמל אשדוד. כתוצאה מהתאונה נגרמה דליפה של כ-150 ליטר שמן לים. קברניט הגוררת דיווח למר מור על התאונה ועל דליפת השמן מהגוררת לים וביקש שידווח על האירוע גם למינהל הספנות והנמלים ולאגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, בהתאם לחובת הדיווח הקבועה בתקנות. ברם, מר מור לא דאג לדווח לגורמים הרלוונטיים בהתאם לתקנות ובכלל זה לא דיווח למינהל הספנות והנמלים ולאגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. מר מור גם לא דיווח לחברה ייעודית, העוסקת בניקוי ים ופועלת בנמל אשדוד שלה ציוד מתאים שבאמצעותו ניתן היה לספוג את השמן וכך לצמצם את זיהום הים בשמן.
5. בגין האירוע המתואר לעיל, הועמדו לדין פלילי החברה ומר מור, כאשר בכתב האישום נטען כי במעשיהם ובמחדליהם המתוארים לעיל הפרו הנאשמים את חובת הדיווח על הזרמת השמן לים בניגוד להוראות בתקנות. ביחס למר מור נאמר בכתב האישום, כי אחריותו למעשים המתוארים לעיל, נובעת מתוקף תפקידו בחברה ומאחר שלא נקט אמצעים נאותים להבטחת קיומן של ההוראות בתקנות.
6. לאחר הגשת כתב האישום, החליטה החברה לשקול את השעייתו של מר מור מהעבודה עד גמר ההליכים הפליליים הננקטים כנגדו, וזאת בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין רשות הנמלים להסתדרות הכללית (להלן - הסכם 1982), אשר נקבע בו, בין השאר, כך: "א. הוחשד או הואשם עובד בעבירה פלילית הקשורה עם עבודתו ברשות הנמלים והמשטרה או הפרקליטות הגישו כתב אישום המתבסס על תלונה שהעתקה ימצא בנמל, יושעה העובד מעבודתו ברשות הנמלים עד למתן פסק דין סופי של בית משפט מוסמך. השעיית העובדת תכנס לתוקף בהגיע להנהלה הודעה על הגשת כתב אישום."
7. משעה שגם מר מור וגם החברה נאשמים בצוותא חדא בכתב האישום בגין אותן עבירות, ובהתאם לחוות דעת משפטית שקיבלה החברה, נקבע שהחברה מנועה מלקיים למר מור בירור לגופו של עניין בשל החשש של שיבוש מהליכי משפט. לנוכח זאת, החליטה החברה כי תינתן למר מור זכות טיעון בפני גורם חיצוני אובייקטיבי אשר יקבל גם את ההחלטה בעניינו, קרי בשאלה אם להשעותו מהעבודה אם לאו. לפיכך, החליטה הנהלת החברה לבקש מהנשיאה בדימוס, השופטת אורלי סלע, לקיים למר מור את השימוע ולקבל את ההכרעה בשאלה אם להשעותו אם לאו.
8. ביום 12 לספטמבר 2018 הודיעה החברה למר מור על הכוונה להשעותו תוך פירוט הנימוקים הקשורים לכתב האישום, וכן על כך שהנשיאה בדימוס סלע מונתה לקיים את השימוע.
9. הן האיגוד הארצי לקציני ים והן מר מוריס מור הגישו בקשות לסעדים זמניים בבית הדין האזורי בהן התבקש להורות על ביטול השימוע שנקבע למר מור וכן לקבוע כי בטרם השימוע יש למצות את מנגנון ישוב חילוקי הדעות הקבוע בהסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים. לטענתם, מנגנון ההשעיה שנקבע בהסכם 1982 אינו חל בעניינו של מר מור והיה על החברה להימנע מלהפעיל הליך השעיה או שימוע לקראת השעיה, טרם בירורה של המחלוקת הפרשנית במסגרת מנגנון ליישוב חילוקי דעות הקבוע בין הצדדים.
10. החברה טענה מנגד כי לא מתקיימים התנאים הבסיסיים לבקשה לסעדים זמניים ועתרה לסילוק הבקשה על הסף. לטענת החברה, מטרתו של סעד זמני היא למנוע מצב שבו ירוקנו מתוכן את ההליך העיקרי, כך שאם יזכה התובע לא תהיה לכך כל משמעות ולא ניתן יהיה לקצור את פרי הזכייה. אלא שבענייננו, לא התקבלה אצל החברה שום החלטה בעניינו של מר מור, טרם התקיים לו שימוע והוא לא הושעה מעבודתו. עוד הוסיפה החברה וטענה כי כל הטענות שיש למבקשים עליהן להיות מועלות במהלך השימוע, לרבות הטענות כי יש מקום לקיים הליך יישוב חילוקי דעות בין מר מור לחברה.
11. בהחלטת בית הדין האזורי, מושא בקשות רשות הערעור שלפנינו, קבע בית הדין האזורי כי אכן יש לדחות את בקשות המבקשים לסעדים זמניים על הסף. לדברי בית הדין האזורי מדובר בבקשה לסעד זמני שהיא בקשה מוקדמת, ושכל עוד לא ניתנה החלטה בהליך השימוע לא יכולה לבוא ביקורת של בית הדין על החלטה שטרם התקבלה. בית הדין האזורי הוסיף, כי החברה פעלה מכוח סמכות המוקנית לה בדין, כאשר הורתה על קיום שימוע למר מור ואין מקום לסעד המונע מהחברה מלפעול במסגרת סמכותה, דהיינו, למתן צו המונע עריכת שימוע למר מור. עוד הוסיף וקבע בית הדין האזורי כי הטענות לפיהן יש מקום לקיים הליך ישוב חילוקי דעות בין מר מור לחברה, יכולות להיות מועלות במסגרת השימוע.

ומכאן בקשות רשות הערעור שלפנינו.

1. בבקשות רשות הערעור נטען, בעיקרם של דברים, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע לעצם הסמכות לזמן עובד שהוא חבר באיגוד קציני הים ועובד הן בתפקיד נתב והן בתפקיד ממלא מקום רב חובל וראש מחלקת ים בפועל, לשימוע לפני השעיה, זאת לאור המחלוקת הפרשנית בנוגע ליישומן של הוראות הסכם 1982 בנסיבות המקרה דנן. על כן טענו המבקשים כי יש להקפיא את הליך הזימון לשימוע ואת הליך ההשעיה לצורך קיום מנגנון של ישוב חילוקי דעות, וכי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי שסילק את הבקשה על הסף.
2. בהחלטתי מיום 11.11.18 הצעתי לצדדים להסכים כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי לדיון לגופם של דברים בבקשות למתן סעדים זמניים שהגישו המבקשים לבית הדין האזורי, וזאת נוכח המחלוקות המהותיות בין הצדדים בנוגע לדרך אותה יש לנקוט בנסיבות העניין.
3. המבקשים הסכימו למעשה להצעה ואילו החברה התנגדה לה, מאחר שלטענתה אין תקדים בפסיקה להוצאת צווי מניעה למניעה שימוע.
4. בהחלטתי מיום 19.11.18 נדרשו הצדדים להודיע אם הם מסכימים לכך שהבקשה לרשות ערעור תידון כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. מר מור הסכים לכך, האיגוד הארצי לקציני ים לא הגיב להחלטה והחברה הודיעה כי אינה מתנגדת לכך, ולפיכך החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בבקשות רשות הערעור, בתגובות החברה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לדיון לגופם של דברים בבקשות למתן סעדים זמניים שהגישו המבקשים לבית הדין האזורי, וזאת נוכח המחלוקות המהותיות בין הצדדים בנוגע לדרך אותה יש לנקוט בנסיבות העניין, וזאת בהתאם להצעת בית הדין שפורטה בסעיף 7 לעיל.
2. כפי שנפרש לפנינו בכתבי הטענות של הצדדים, מתעוררות בענייננו שאלות פרשניות בדבר הדרך אותה יש לנקוט בנסיבות העניין לאור המערכת ההסכמית החלה על הצדדים. בנסיבות אלו, ראוי כי המחלוקות הללו יתבררו תחילה בפני בית הדין האזורי, בטרם יערך הליך השימוע למר מור, וברי כי אין מקום לסילוק על הסף של בקשות אלו, ואף אין מקום כי מחלוקת פרשנית זו תעשה במסגרת השימוע עצמו, מאחר שעסקינן בשאלות משפטיות שהכלים והסמכות לבררן נתונים לבית הדין האזורי.
3. נדגיש, כי אין בהחלטתנו זו כדי לקבוע מסמרות מהי הדרך הנכונה במקרה זה, האם באמצעות מנגנון ישוב חילוקי דעות או בתלם של הליך שימוע. אלא שיש לבחון שאלה זו, שכאמור לעיל היא שאלה שבית הדין האזורי הוא שצריך להיזקק אליה, בטרם יצא לפועל הליך השימוע שנקבע למר מור.
4. סוף דבר – התיק יוחזר לבית הדין האזורי כאמור בסעיף 10 לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ט (26 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.