1. הנאשם הורשע, על בסיס הודאתו, בביצוע עבירה של נהיגה בפסילה, וזאת, כשהוא בלתי מורשה לנהיגה, כשרישיון הרכב פקע מעל 6 חודשים, וללא ביטוח תקף.

מכתב האישום עולה שביום 13.10.18, סמוך לשעה 11:00, נהג הנאשם ברכב פרטי, מסוג "מאזדה", מ.ר. 54-164-51, בכפר יאסיף. אותה עת נהג כשהוא פסול לנהיגה מתיק בית משפט שמספרו 3872-02-17, מיום 22.2.17, למשך 30 חודשים, בנוכחותו, והפקיד את רישיון הנהיגה שלו באותו היום. אותה עת נהג ברכב ללא תעודת ביטוח תקפה, ובהיותו בלתי מורשה לנהיגה, כשרישיון הרכב פקע ביום 17.6.18.

2. לאחר שהתקבלו שני תסקירי מבחן בתיק, עתר הסנגור לשליחת הנאשם לתסקיר משלים, אולם בהחלטתי, בדיון, ציינתי שאיני סבורה שיש מקום לכך, התסקירים שהוגשו מדברים בעד עצמם, והצדדים טענו לעונש.

ב"כ המדינה עתר לענישה מחמירה, ברף הבינוני-עליון של המתחם, שכוללת מאסר שבין 3 חודשים ל-20 חודשים בפועל, הפעלת מאסר מותנה, בן 8 חודשים, פסילה בין מספר חודשים ל-5 שנים, לצד רכיבים נלווים של מאסר מותנה, פסילה על תנאי, וקנס כספי משמעותי.

המדינה הפנתה לעבירות החמורות שמיוחסות לנאשם, שבוצעו בעת שמאסר מותנה מרחף מעל ראשו, ולעברו התעבורתי, שכולל 3 הרשעות, כשזו לו עבירה שלישית מסוגה, וטענה שמדובר בעבריין תעבורה סדרתי, וככזה יש להותירו מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט הופנה לתסקיר שירות המבחן, שלא בא בהמלצה טיפולית כלשהי, להעדר שיתוף הפעולה מצד הנאשם, וכן לפסיקה תומכת בכל הקשור לענישה הראויה.

ב"כ הנאשם ביקש להימנע מרכיב של מאסר, ולהאריך המאסר המותנה, ולאזן זאת ברכיבי הענישה האחרים. לטענתו, שליחתו של הנאשם למאסר, מאחורי סורג ובריח, תשיבו למעגל הסמים, ולא תיטיב עם החברה, ויש לעודד הנאשם לילך בדרך השיקומית בה בחר. ככל שיושת רכיב מאסר, התבקש בית המשפט שהנאשם יופנה לממונה על עבודות שירות.

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, ונטל אחריות על מעשיו. הנאשם, לשיטתו, שיתף פעולה עם שירות המבחן, אולם נוכח המרחק של מקום עבודתו, התקשה לשמור עמם על קשר. הוטעם שלאחר האירוע הנאשם עבר הליך שיקומי משמעותי, והחל לעבוד בצורה מסודרת לאחר הליך גמילה שעבר. הוגש לעניין זה מכתב מטעם "המרכז האמבולטורי בית חם – קרית אתא", מיום 7.2.21, בו צוין שהנאשם מטופל במרכז. עוד נטען שהנאשם מנסה לתקן את המחדל, להסדיר חובותיו ולהוציא רישיון נהיגה, ושירות המבחן התרשם בתסקיר הראשון שהנאשם מצוי בתהליך שיקום מסוים.

3. הערכים המוגנים שנפגעים בנהיגה בפסילה, הם סיכון בטחונם של משתמשי הדרך, והחובה לציית לצווי בית המשפט ולחוק. ראו לעניין זה דברי כב' השופט י' אלרון ברע"פ 2910/20 הייב מוחמד נ' מדינת ישראל (07.05.2020):

"כפי שציינתי ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (6.3.2019):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק".

על כן, נהיגה בזמן פסילת רישיון עשויה, בנסיבות מסוימות להצדיק עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח."

אשר לנהיגת הנאשם, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, חזר והבהיר ביהמ"ש העליון שעבירה זו מקפלת בחובה סכנה ממשית לפגיעה בעוברי אורח תמימים ובמשתמשי הדרך:

"לגופם של דברים, המבקש נהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח, תוך שהוא מסכן עוברי אורח. ברי, כי נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת. ומעבר לכך נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת, בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור" (רע"פ 2666/12 אמיר עטאללה נ' מדינת ישראל, פס' ז (23.4.12)).

מדיניות הענישה

4. בעפ"ת (חיפה) 56502-08-19 מוחמד חאזם נ' מדינת ישראל (2.9.19) בעבירות של נהיגה בפסילה, בלתי מורשה, וללא תעודת ביטוח תקפה, ציין בית המשפט:

"הענישה המקובלת לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, חייבת לבטא את משקלם של הערכים המוגנים שהופרו; כן להעביר מסר תקיף ומרתיע מפני ביצועה. מכאן, ובמספר הזדמנויות ביהמ"ש העליון אישר מתחם עונש הכולל בתוכו מאסר בפועל, וגם הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית (רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל, פסקה 13 ( 18.12.13); רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל (6.1.14); רע"פ 5464/16 דימטרי לייזרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (12.7.16); רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.3.14) (להלן "פרשת אמסלם")...

מעיון בפסיקה, עולה כי מרבית המקרים שבהם ביהמ"ש גזר ריצוי מאסר בפועל בשל ביצוע העבירה של נהיגה בזמן פסילה עם עבירות נלוות, דובר בנאשמים בעלי עבר תעבורתי, אשר לחובתם מאסרים מותנים. נסיבות אלו, עבר תעבורתי וגם מאסר מותנה, הצדיקו ענישה הכוללת גם מאסר בפועל אף לתקופות ממושכות (פרשת אמסלם, פסקה 9); רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 10424/06 לודוויה נ' מדינת ישראל (22.2.07)). סבורני כי מתחם העונש ההולם אמור לכלול רכיב של מאסר בפועל."

5. ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19), בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון בתוקף, נהיגה ללא רישיון רכב, וללא ביטוח. נוכח פקיעת רישיון שנים ארוכות, עבר תעבורתי מכביד, הרשעה שלישית בנהיגה בפסילה, כשמנגד הודאת המבקש, היותו נתון במעצר בית משך 7 חודשים, ותרומתו לחברה, נדחתה המלצת תסקיר מבחן להטלת צו מבחן, נוכח תוכנו השלילי של התסקיר, ונגזרו שנת מאסר, תוך הפעלת מאסר מותנה בחופף, מאסר מותנה, בן 10 חודשים, ופסילה בת 3 שנים. צוין שמתחם הענישה נע בין 7 ל-20 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילה לשנים ארוכות. ערעור נדחה תוך שנקבע שמדובר בעבריין תנועה רצדיוויסט. בקשת רשות ערעור נדחתה אף היא, תוך שנפסק:

"בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

6. ברע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13), אישר ביהמ"ש העליון עונש מאסר בן 12 חודשים ו-4 שנות פסילה בפועל, שנת מאסר על תנאי ופסילה על תנאי לחצי שנה, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לאחר שנפסל ב – 6 הליכים שהתנהלו נגדו, כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור, וללא תעודת ביטוח.

7. ברע"פ 7982-13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל (6.1.14) – המבקש, נהג אופנוע, הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג הרכב, וללא תעודת ביטוח. כנגד המבקש עמד מאסר מותנה בר הפעלה. עברו של המבקש מכביד, וכולל 29 הרשעות קודמות, מתוכן 2 הרשעות בגין נהיגה בפסילה. בית משפט לתעבורה התחשב בנסיבות חייו ובמצבו הנפשי וגזר עליו חילוט התחייבות כספית, 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והפעלת מאסר מותנה בן שנה בחופף, 30 חודשי פסילה בפועל, תוך הפעלת פסילה, בת שנה, באופן חופף, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ושנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

8. ברע"פ 5638/13 ארז נכפולגר נ' מדינת ישראל ( 15.01.14), דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר השית 12 חודשי מאסר, תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה בן 12 חודשים, על נאשם בעל עבר תעבורתי מכביד וזאת למרות נסיבותיו האישיות.

9. ברעפ 2604/16 עלא אלדין מחאג'נה נ' מדינת ישראל (2.5.18), המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, וללא ביטוח. עברו התעבורתי מכביד, כולל 17 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. המבקש שהה משך 17 ימים במעצר ו - 7 חודשים, ב"מעצר בית" מלא, באיזוק אלקטרוני, ושירות המבחן המליץ על הארכת המאסר המותנה. כב' השופט ח' מלצר אימץ את גזר דינו של בית משפט השלום אשר דן את המבקש ל - 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל והפעלתו של עונש מאסר מותנה בן 7 חודשים (4 חודשים בחופף ו-3 חודשים במצטבר, כך שעל המבקש לרצות בסך הכל 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 17 ימי מעצרו), 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, 12 חודשי פסילה בפועל (שיחולו מיום שחרורו ממאסר במצטבר לכל עונש פסילה אחר), ו-12 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

10. מהפסיקה האמורה עולה שמתחם הענישה בעבירה של נהיגה בפסילה, שלא בפעם הראשונה, כשעומד ותלוי נגד נאשם מאסר מותנה, כולל, במקרים בהם מדובר בנאשם רצדיביסט, רכיב של מאסר בפועל, הנע בין 7 חודשי מאסר ל – 20 חודשי מאסר, פסילה לתקופה של עד 5 שנים והפעלת מאסר מותנה במצטבר או בחופף (בנוסף לרכיבי ענישה נוספים).

11. הנאשם לא הוציא רישיון נהיגה מעולם, וצבר לחובתו 3 הרשעות קודמות. זוהי הפעם השלישית בה הנאשם נוהג בזמן פסילה, ובהיותו בלתי מורשה לנהיגה.

בתיק שמספרו 3872-02-17, מיום 22.2.17, הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה ובהיותו בלתי מורשה לנהיגה, תוך שימוש בטלפון, בנהיגה, שלא באמצעות דיבורית, ונדון למאסר בפועל, בן 7 חודשים, תוך הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים, מפל"א 3790-05-15, מאסר מותנה, בן 8 חודשים, ל-3 שנים, בר הפעלה, פסילה לתקופה בת 30 חודשים, ושנתיים פסילה על תנאי, למשך 3 שנים. בגזר הדין הורה בית המשפט על הפסקה שיפוטית של עבודות השירות שהוטלו על הנאשם במסגרת פל"א 3790-05-15, כך שאת יתרת התקופה ישא במאסר, בחופף למאסר שהוטל עליו.

בתיק שמספרו 3790-05-15, מיום 22.12.15, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ובהיותו בלתי מורשה לנהיגה, בהתאם להסדר בין הצדדים, הוטל מאסר בפועל בן חודש, תוך הפעלת מאסר מותנה, בן 3 חודשים, שנגזר בתיק 3699-02-14, ובסך הכל 4 חודשי מאסר, בעבודות שירות. מאסר מותנה, בן 6 חודשים, פסילה לשנתיים, פסילה על תנאי, בת 4 חודשים, למשך שנתיים, קנס, הפעלת התחייבות מתיק 3699-02-14, והתחייבות בסך 4,000 ₪.

בתיק שמספרו 3699-02-14, מיום 13.4.14, הורשע בעבירות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה, וללא תעודת ביטוח תקפה, ונדון, במסגרת הסדר, למאסר מותנה, בן 3 חודשים, למשך שנתיים, פסילה בת 13 חודשים, פסילה על תנאי, והתחייבות.

עסקינן, איפוא, בנאשם רצדוויסט, ששב ומבצע עבירות של נהיגה בזמן פסילה ובהיותו בלתי מורשה לנהיגה, וזאת, על אף עונשי מאסר שהוטלו עליו.

12. עם זאת, אני סבורה שיש להתחשב בכך שהנאשם, בן 35, נשוי ואב לילדה בת 4, עובד זה כחצי שנה באזור הדרום, הודה בהזדמנות הראשונה ונטל אחריות על מעשיו.

לדברי סנגורו הנאשם מנסה לתקן את המחדל, להסדיר חובותיו ולהוציא רישיון נהיגה, לאחר הארוע עבר הליך שיקום משמעותי, ושיתף פעולה עם שירות המבחן, אולם בשל מקום עבודתו התקשה לשמור על קשר רציף עמם.

13. עיינתי בשני תסקירי המבחן אולם, בניגוד לדברי הסנגור, אלה אינם מצביעים על הליך שיקום משמעותי שהנאשם עבר, אלא מדגישים שיש צורך בהתערבות טיפולית מקיפה שבלעדיה לא ניתן יהיה להצביע על הפחתת סיכון להישנות עבירות, תוך שצוין שהנאשם, בשלב זה, אינו פנוי להליך שיקום משמעותי.

בתסקיר המבחן הראשון, מיום 6.10.21, דווח שהנאשם מקבל אחריות על דפוסי התנהגות התמכרותיים לסמים ועל התנהגותו עוברת החוק בכביש, ומבטא רצון לקדם את חייו, בעיקר בפן התעסוקתי והמשפחתי, אולם נוכח גורמי הסיכון - חזרתיות בהתנהגות עוברת חוק, קושי בוויסות דחפים, והעדר שיקול דעת ביחס לסיכון הכרוך במעשיו -, ללא התערבות טיפולית מקיפה בתחום הסמים, קיים קושי ליצור שינוי אצל המשיב. צוין שעקב עבודתו בדרום, וקיומו של קושי לשמור על קשר רציף עם שירות המבחן וגורמי הטיפול ברווחה, הנאשם אינו פנוי, להליך שיקום משמעותי.

בתסקיר המבחן השני, מיום 9.12.21, שב שירות המבחן וציין שהנאשם מתקשה לשמור על קשר רציף עם גורמי הטיפול, ואינו פנוי, בשלב הנוכחי, להליך שיקום משמעותי, הן בשל עבודתו בדרום והן בשל "כוחות נמוכים לעריכת שינוי משמעותי ולהתגייסות למסגרת הטיפול לתחליפי סם באשדוד". צוין שבשלב זה, וללא התערבות טיפולית מקיפה, בתחום הסמים, לא ניתן יהיה להצביע על הפחתת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק ועל כן לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי.

יוער שאין בידי לקבל את טענת הסנגור שהנאשם, בשל מקום עבודתו, התקשה לשמור על קשר רציף עם שירות המבחן. על הנאשם, שלדברי סנגורו בחר לילך בדרך חדשה, היה להציב את שיקומו בראש סדר העדיפויות בחייו, ולשתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, וכך לתת סיכוי אמיתי לשיקומו.

14. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי במדיניות הענישה בפסיקה ובתסקירי המבחן, אני סבורה שהתנהגותו הרצדיוסטית של הנאשם, לצד העובדה שהנאשם לא נקט בצעדים אקטיביים כלשהם, לגיבוש אופק שיקומי עבורו, מצדיקה ענישה שכוללת רכיב של מאסר, משמעותי, מאחורי סורג ובריח.

לנאשם מיוחסות עבירות חמורות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה מעולם, זו הפעם השלישית, כשהעבירות שלפני בוצעו בעת שמאסר מותנה, בן 8 חודשים מרחף מעל ראשו של הנאשם. אם לא די בכך, הנאשם נדון, בגין עבירות דומות, למאסר בן 7 חודשים, מאחורי סורג ובריח, ולמאסר, בן 4 חודשים, בעבודות שירות, שהופסק, במהלך נשיאתו, נוכח ביצוע עבירות דומות, והוכיח, הלכה למעשה שבעונשי מאסר אלה לא היה די כדי להרתיעו.

נוסף על כך, מתסקירי המבחן עלה שהנאשם אינו פנוי, בעת הנוכחית, להליך שיקום משמעותי, וללא הליך טיפולי צוין שלא ניתן יהיה להפחית את הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצידו.

עם זאת, אתחשב בכך שהנאשם, כעולה מתסקיר המבחן הראשון, מנסה לשמור על תפקוד תקין במסגרת המשפחתית והתעסוקתית, עובד זה כחצי שנה, הודה בעבירות שלפני, ומאז ביצוע העבירות שלפני, בשנת 2018, חלפו כשלוש שנים, ומאז ביצוע העבירות הקודמות חלפו כחמש וכשש שנים.

בהתחשב במכלול הנתונים שלפני, ונוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, הגעתי למסקנה שלפיה תקופת מאסר בת 10 חודשים, מאחורי סורג ובריח, תהא בגדר מענה ראוי והולם לעקרון ההלימה בענישה במקרה שלפני. המאסר המותנה, בן 8 החודשים, שתלוי ועומד נגד הנאשם, יופעל בחופף.

לצד המאסר, תוטל פסילה לתקופה מוחשית וארוכה, בת 4 שנים. הנאשם נפסל בעטיין של עבירות דומות לתקופה של 30 חודשים ובעת ששב וביצע את העבירות בארוע שלפני הוכיח שלא היה בכך כדי כדי להרתיעו, על כן, מן הראוי להרחיקו לתקופה ארוכה נוספת ומשמעותית מהכביש.

על פי סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, היה אף מקום להשית על הנאשם פסילה בת 10 שנים, לאחר שבעשר השנים שקדמו להרשעתו שלפני בנהיגה בפסילה, הורשע פעמיים בעבירה דומה, אולם בהתחשב בכך שהמאשימה לא עתרה לעונש זה, ונוכח המאסר שהושת על הנאשם, לצד הודאתו, וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, אני סבורה שברכיב פסילה בן 4 שנים יהא די לצורך הרתעתו.

נוסף על פסילתו תושת ענישה צופה פני עתיד, בדמות מאסר מותנה ופסילה מותנית משמעותיים, התחייבות וקנס. בכל הרכיבים האלה יחד תהא ענישה ההולמת את נסיבות המקרה שלפני.

15. לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר בפועל.

מפעילה את עונש המאסר המותנה לתקופה של 8 חודשים שנגזר על הנאשם בתיק שמספרו: 3872-02-17, מיום 22.2.17, לריצוי באופן חופף.

הנאשם יתייצב למאסרו בבית המעצר קישון ביום 1.2.22 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנדון לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 9787377 - 08, 9787336 - 08.

לשם הבטחת התייצבותו לריצוי עונשו יחתום הנאשם על ערבות ע"ס 10,000 ₪, וכן יפקיד בתוך שלושה ימים ערבות צד ג' על סכום דומה. כמו כן ניתן כנגד הנאשם צו עיכוב יציאה מהארץ. אם לא ימלא הנאשם את התנאים שלעיל, ייעצר ויתחיל בריצוי עונשו באופן מיידי.

2. אני דנה את הנאשם ל -10 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961.

3. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים.

הפסילה תחל מיום שחרורו ממאסר.

4. אני דנה את הנאשם לפסילה על תנאי למשך 12 חודשים למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

5. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.3.22, מוסבר לנאשם כי היה ותשלום אחד לא יפרע במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

ניתן לשלם את הקנס, ללא צורך בשובר תשלום, באמצעות הצגת תעודת זהות, במזומן, בכל סניף דואר או בכרטיס אשראי באתר בית המשפט WWW.COURT.GOV.IL או בטלפון 3852* או 077-270333.

6. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪, לבל יעבור עבירה בה הורשע, בתוך שנתיים מהיום.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתנה היום, י' שבט תשפ"ב, 12 ינואר 2022, במעמד הצדדים.