לפניי בקשתם של הנתבעים לביטול פסק הדין שניתן כנגדם ביום 15.12.2019 לאחר שלא התייצבו לדיון.

דין בקשתו של הנתבע 2 להידחות ודין בקשתה של הנתבעת 2 להתקבל וזאת בכפוף לחיובה בהוצאות התובעים.

הנתבעים שניהם הגישו כתב הגנה.

בדיון שהתקיים ביום 03.09.2019 ניתן כנגד הנתבע 2 פסק דין בהיעדר התייצבות. הנתבע 2 הגיש בקשה לביטול פסק הדין וביום 16.11.2019 הוריתי על ביטול פסק הדין. באותה החלטה קבעתי דיון נוסף ליום 15.12.2019.

הנתבעים לא התייצבו לדיון ועל כן ניתן כנגדם פסק דין בהיעדר התייצבות ואותו הם מבקשים לבטל עתה.

הנתבע 2, אשר הפקיד בקופת בית המשפט את ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 16.11.2019, טוען כי לא הבחין בכך שנקבע מועד דיון. כמובן שהדבר אפשרי אך לטעמי טענה זו אינה סבירה. אני מתקשה להאמין כי הנתבע 2 לא קרא את העמוד הראשון של ההחלטה עד תומו ונעצר דווקא לפני השורה, שהודגשה, ואשר בה נקבע מועד הדיון.

בכל הנוגע לנתבע 2 ואף שבירור מחלוקת לגופה הוא עיקרון מהותי סבורני כי גם לעיקרון זה יש להציב גבול. הנתבע 2 ביקש בעבר לבטל פסק דין ובקשתו נעתרה. אין הצדקה להיעתרות נוספת לבקשה דומה.

בכל הנוגע לנתבעת 1 הרי שלטענתה לא הודע לה על מועד הדיון. גם אם נקבל את טענתה ביחס לאי הודעה טלפונית הרי שההחלטה מיום 16.11.2019 הודבקה בכתובתה כפי שמופיעה בכתב ההגנה שהיא עצמה הגישה.

לא עלה בידי הנתבעת 1 לסתור את המסירה האמורה אך רק למען הזהירות זכאית הנתבעת 1 ליהנות מהספק שהרי המסירה בוצעה בדרך של הדבקה ואין לדעת אם הגיעה ליעדה בפועל.

יתירה מזו, טענות ההגנה של הנתבעת 1 ראויות לבירור עובדתי.

אין ספק כי ביטול פסק הדין בעניינה של הנתבעת 1 מביא עתה לקביעת דיון נוסף ולהתמשכות ניכרת של ההליך.

בשל כך יש מקום לחייב את הנתבעת 1 בהוצאות ההליך.

סיכומו של דבר, בקשתו של הנתבע 2 לביטול פסק הדין נדחית. אין צו להוצאות בעניינו.

בקשתה של הנתבעת 1 לביטול פסק הדין מתקבלת בכפוף לכך שהיא תישא בהוצאות התובעים בסך של 2,000 ₪.

הסכום ישולם לידי התובעים עד ליום 15.09.2020 ותשלומו הוא תנאי להמשך ההליך.

במידה והתשלום לא יבוצע יעמוד פסק הדין על כנו.

המזכירות תעדכן את כתובתה של הנתבעת 1 בהתאם להבהרה שהגישה ביום 04.08.2020.

המזכירות תקבע מועד לדיון לפי היומן.

ניתנה היום, כ"א אב תש"פ, 11 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.