1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' השופט נמרוד אשכול) מימים 2.10.18, 9.10.18 ו – 10.10.18 בתא"מ 6420-11-17.

2. רקע נדרש:

התובע – ארגון הקבלנים והבונים בחולון (להלן גם "הארגון" או "המבקש") חבר בהתאחדות בוני הארץ – נתבעת 1 (להלן גם: "המשיבה" או "ההתאחדות").

הארגון הגיש תביעה נגד ההתאחדות ונתבע נוסף – ויקטור ביטון: מנכ"ל ומו"ל של הירחון העוסק בחדשות הנוגעות לארגון ,ההתאחדות ופעילותם של ארגוני הקבלנים והבונים המקומיים.

בכתב התביעה נטען כי ההתאחדות הפרה את התחייבותה להשתתף בתקצוב ומימון עלות שיפוץ משרדי הארגון, ועל כן יש לחייב את ההתאחדות לשלם לה סך של 40,000 ₪.

עוד עתר הארגון למתן צו עשה המורה לנתבעים לסקר את הארגון בירחון וצו מניעה קבוע מפני הדרת הארגון מפרסומים של ההתאחדות.

בכתב ההגנה טענה ההתאחדות כי אין לה כל חוב לארגון וכן אין כל חובה בדין המחייבת את ההתאחדות לפרסם ארגון מקומי בעיתון או בכל אמצעי אחר.

3. להלן השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו בתיק קמא:

א) בהחלטת בימ"ש קמא מיום 25.3.18 שניתנה במסגרת ישיבת קדם משפט, סבר בימ"ש קמא כי המחלוקת שיסודה החלטה של ההתאחדות צריכה להתברר עפ"י תקנון ההתאחדות; סעיף 33 שכותרתו : "יישוב סכסוכים בין חברי ההתאחדות".

הוצע כי הארגון יפנה להתאחדות לבירור המחלוקת וב"כ הצדדים התבקשו לעדכן את ביהמ"ש.

ב) לאחר שביום 15.4.18 הוגשה הודעה מטעם ההתאחדות ובקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תגובה ותשובה לתגובה, בימ"ש קמא קבע בהחלטה מיום 22.5.18: "מאחר ושני הצדדים מסכימים להליך הבוררות, ינקטו בהליכים המתחייבים ועדכנו את בית המשפט תוך 30 יום. בשל כך מורה על עיכוב הליכים בתיק עד החלטה אחרת".

ג) ביום 6.6.18 הגיש המבקש - הארגון בקשה לבטל את הליכי הבוררות.

הארגון הפנה למכתב מיום 27.5.18 מטעם ההתאחדות לפיו לצורך בירור המחלוקות בתיק ובהתאם להוראות התקנון, הוחלט למנות 3 בוררים מתוך רשימת הבוררים של ההתאחדות כפי שאושרה בישיבת נשיאות ההתאחדות מיום 9.5.18.

לטענת המבקש, נפל דופי בהתנהלות המשיבה בכל הנוגע לאופן מינוי הבוררים והבוררים שמונו אינם כשירים לשמש בוררים בסכסוך בו עסקינן משלושה טעמים:

(1) ההתאחדות שהיא צד לסכסוך ממנה בעצמה את הצוות השיפוטי שאמור להכריע בעניין שלה מול המבקש – הארגון.

(2) הבוררים נעדרי השכלה וניסיון מקצועי מתאים לשמש בוררים בסכסוך הנדון.

(3) הבוררים כפופים למרות ההתאחדות כך שקיים ניגוד עניינים.

המשיבה – ההתאחדות בתגובתה טענה כי הליך הבוררות החל וצפויה להתקיים בקרוב ישיבת ראשונה ואין כל הצדקה לעכב או לבטל את ההליך.

ההתאחדות טענה כי הליך מינוי הבוררים נעשה בהתאם לתקנון ההתאחדות.

לאחר שהוגשו תגובות נוספות מטעם הצדדים, בימ"ש קמא בהחלטה מיום 9.9.18 קבע:

"עיינתי בבקשה מיום 6.06.2018 ובתגובות הנתבעת. מבלי לפגוע בטענות וזכויות הצדדים ובשים לב לתקנון – הליך הבוררות המוסכם נראה כהליך הנכון לבירור כלל טענות הצדדים ולא רק אלו שהובאו לפתחו של בית המשפט.

ככל שהדבר לא יסתייע יעדכנו הצדדים את בית המשפט עד ליום 2.10.2018...".

ד) בהודעה מטעם המבקש מיום 28.9.18 טען הארגון, כי מוסכם שהליך בוררות מוסכם יכול להיות מתאים בעניין נשוא המחלוקת, אך אין מנוס מהכרעה שיפוטית אופרטיבית בבקשה מיום 6.6.18. (בקשה לביטול הליך הבוררות בשל הפגם שנפל במינוי הבוררות).

בימ"ש קמא בהחלטה מיום 2.10.18 קבע:

"בכל הנוגע למינוי הבורר, לרבות לענין זהותו, יפעלו הצדדים כקבוע בתקנון. היה ולא יגיעו להסדר/הסכמה בענין זה – יעדכנו את בית המשפט. אין בית משפט זה דן בהליכים הקשורים לבוררות לרבות מינוי הבורר.

היה ולא יתקיים הליך הבוררות מכל סיבה שהיא – תידון התובענה שהוגשה לפני בית משפט זה...".

ה) במסגרת הודעה ובקשה מטעם הארגון מיום 7.10.18, נטען כי הארגון פנה שוב אל ההתאחדות במכתב בניסיון לקיים את הליך הבוררות ולפעול למינוי בורר יחיד שזהותו תקבע בתיאום עמה ובהסכמתה. נוכח סירוב המשיבה, מבוקש כי בימ"ש יורה על המשך ההליכים בפניו.

בהחלטה מיום 9.10.18 התבקשה תגובת הנתבעים.

בהודעה מיום 9.10.18 ביקש ב"כ הנתבעים לעדכן בדבר החלטת הבוררים מיום 8.10.18 לפיה: בימ"ש קבע כי מינוי הבורר וזהותו ייקבעו עפ"י תקנון; הואיל ומינוי הבוררים בוצע בהתאם לתקנון, הרי שהמינוי נעשה כהלכה. סמכות ביטול המינוי או העברת הבוררים מתפקידם נתונה לביהמ"ש המוסמך ע"י פניית מי מהצדדים בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, ובין היתר לסעיף 11 לחוק.

בהחלטה מיום 9.10.18 נקבע:

"עיינתי בהחלטת הבוררים.

בשים לב להודעה אין צורך בתגובת הנתבעים כמפורט בהחלטה מיום 9.10.2018...".

ו) ביום 10.10.18 הוגשה בקשה מטעם המבקשת "למתן החלטה אופרטיבית" במסגרתה ביקש המבקש כי "נוכח ההודעה מטעם הנתבעים מיום 9.10.18, בית המשפט הנכבד מתבקש בזה ליתן החלטתו האפרטיבית בבקשה שבכותרת בהתאם לסיפת החלטתו שבכותרת לפיה "היה ולא יתקיים הליך הבוררות מכל סיבה שהיא – תידון התובענה שהוגשה לפני בית משפט זה." כלומר, מתן הוראותיו הדיוניות לקידום ההתדיינות כפי המתחייב בנסיבות שנוצרו, לפיהן לא מתקיים הליך הבוררות בו עסקינן".

בהחלטה מיום 10.10.18 נקבע כי:

"לאור החלטותי מיום 2.10.2018 ומיום 9.10.2018, איני רואה מקום בשלב זה להיענות לבקשה ולקבוע הוראות אופרטיביות דיוניות.

החלטתי הקודמת מיום 9.10.2018 בעינה עומדת...".

5. בבקשת רשות ערעור מבוקש לבטל את החלטות בימ"ש קמא מימים 2.10.18, 9.10.18 ו – 10.10.18 ולהכריע בבקשות. לחלופין, להורות על החזרת הדיון לבימ"ש קמא שיכריע בבקשת המבקשת למתן החלטה אופרטיבית באשר להליכי הבוררות, לרבות מינוי הבורר או הבוררים.

נטען כי בימ"ש קמא נמנע מהכרעה בבקשות למתן החלטה אופרטיבית, שהוגשו לו ע"י המבקש למרות הכשלים המשפטיים החמורים המתקיימים במקרה דנן. נטען כי במקום בחירה משותפת של בורר דן יחיד בהסכמה מתוך רשימה מוסכמת, המשיבה בחרה להתעלם מהפניה הברורה בכתב אליה בנדון, ולמנות באורח חד צדדי, בסתר, 3 בוררים, ללא צורך אמיתי בכמות כזו של בוררים, בניגוד לכללי הצדק הטבעי ובניגוד לתקנון.

נטען כי כל הבוררים שמונו הינם חברי ארגון המשיבה , ועל כן תלויים במשיבה וכפופים להוראותיה.

6. בתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור נטען, כי אין ליתן רשות ערעור, אך יש הסכמה לכך שבקשת רשות הערעור תידון כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א, במידת הצורך.

נטען כי עוד במרץ 2018 הושגה הסכמה לפנות לבוררות לפי המנגנון הקבוע בתקנון ההתאחדות, וכי טענות הארגון נדחו על ידי הבורר רפפורט לגופן.

נטע, כי הבקשה הוגשה באיחור ובשיהוי. כך למשל בהחלטה מיום 2/10/18 אין חידוש וברור שמדובר בהשגה על החלטות קודמות בנוגע להסכמה ללכת לבוררות.

נטען, כי בית משפט השלום כבר עיכב בפועל את ההליכים בשל בוררות ולכן אין לטעון כי עיכוב ההליכים לא נעשה על דעת הארגון – המבקש.

נומק מדוע יש לדחות את בקשות הארגון שהוגשו לבית משפט קמא לגופו של עניין.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א ולקבל הערעור לגופו, מהנימוקים כדלקמן:

א) דחיית הדיון בהשגה על החלטת הביניים לשלב ערעור על פסק דין בתיק קמא עלולה להביא לקיומו של הליך שגוי או מיותר, שכן ניהול הליך בוררות בפני הבוררים הקיימים ומתן פסק דין על ידם, מבלי להכריע בבקשה לביטול הליך הבוררות שהוגשה עוד בחודש יוני 2018, יוביל לכך שרק לאחר שבית משפט יאשר את פסק הבוררות, ניתן יהיה להשיג על החלטת הביניים.

על כן, מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 410 לתקסד"א (בהעדר התנגדות המשיבה).

ב) במקרה דנן, שני הצדדים מסכימים לקיים הליך בוררות, אך הארגון סבור כי יש פגם באופן מינוי הבוררים מהנימוקים שהועלו בבקשתם.

בית משפט קמא רשאי לקבל את טענות הארגון ורשאי כמובן לדחותן, אך עליו להכריע בסוגיה כבר בשלב הנוכחי.

דחיית ההכרעה לשלב אחר תעמיד את הארגון כבר בפני "מעשה עשוי".

בהחלטות בית משפט קמא אין הכרעות לגופו של עניין בטענות שהועלו.

על כן, יש להכריע כבר עתה בבקשת הארגון ובית משפט קמא רשאי כמובן להחליט, כחוכמתו, אם לקבל הבקשה או לדחותה.

אין מקום שערכאת ערעור תכריע בסוגיה בטרם תכריע הערכאה הדיונית בבקשה שלפניה.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

ב) המשיבים 1-2 ישאו בהוצאות המבקש ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ג) הערבון שהופקד על ידי המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ט, 18 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.