ניתנה ביום 06 בנובמבר

המבקש ע"י עו"ד אמיר ח'טיב

השופט אילן סופר

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס; ב"ל 29693-04-18) (להלן – פסק הדין השני) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.2.2018 (להלן – הוועדה). אשר קבעה כי למבקש נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.11.2015.

הרקע לבקשה

1. המבקש, יליד 1981, נפל ביום 18.9.2014 מפיגום. האירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. ביום 3.7.2017 קבעה הוועדה, כי למבקש נכות צמיתה בשיעור 0% מיום 1.11.2015. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה, עניינו של המבקש יוחזר לוועדה אשר תדון בעניינו בשנית לאחר שיונחו בפניה צילומי קרסול ושוק שמאל. בנוסף הוסכם כי על הוועדה להתייחס למכתב המבקש מיום 29.4.2014, למסמכים אשר צורפו לו ולהפניה מטעם ד"ר בורונובסקי מיום 27.3.2017 (ב"ל 8235-09-17) (להלן – פסק הדין המחזיר).
2. בהתאם לפסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה, ביום 26.2.2018, חזרה על החלטת הוועדה הקודמת וקבעה למבקש 0% נכות צמיתה החל מיום 1.11.2015. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור נוסף.
3. בערעור על פסק הדין השני טען המבקש כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין בכך שלא בחנה את האפשרות לקבוע נכות לפי פריט 35 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות). לדידו, על הוועדה היה להתייחס למגבלת תנועה כללית ולא נקודתית. כמו כן, הלין המבקש על כך שהוועדה לא התייחסה למכתבו של ד"ר בורינסקי מיום 27.3.2017 אלא רק לחוות דעתו; כי הוועדה דנה באופן חלקי בתוצאות בדיקת הדימות ולא הזכירה את הפגיעה ברצועה הצולבת, אלא רק את היעדר המגבלה בתנועה. זאת מבלי להתייחס לממצאים האובייקטיבים של בדיקת הדימות, אשר יש בהם כדי לקבוע נכות לפי פריט 48(2)(ז) לתקנות.

המשיב טען כי לא נפל כל פגם משפטי המצריך התערבות בהחלטת הוועדה; כי הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר לפי לשונו; כי התייחסה לצילומי קרסול ושוק שמאל של המבקש וקבעה כי לא ניתן ליישם על המבקש את פריט 48(2)(ז) לתקנות. על פי הפסיקה נכות לפי סעיף זה תיקבע רק כאשר בנוסף לנזק קיימת גם מגבלה תנועתית. כמו כן, התייחס המשיב לכך שלא היה צורך להתייחס למכתבו של ד"ר בורינסקי, בשל העובדה שהוועדה התייחסה לממצאי הבדיקות שאליהן הפנה במכתבו. המשיב גרס בעניין זה כי המבקש ניסה לטעון לנזק נוירולוגי בהפניה למכתב זה, אך הוועדה פטרה את עצמה מבירור הכתוב במכתב בכך שערכה למבקש בדיקה נוירולוגית מלאה ולא מצאה כל ליקוי נוסף.

בית הדין קבע כי הוועדה התייחסה לטענות המבקש ובא כוחו; הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות הדימות והתצלומים שהונחו בפניה באופן מלא; הוועדה דחתה את האמור בחוות דעתו של ד"ר בורינסקי בשל העובדה שמגבלות תפקודיות לא נמצאו בבדיקה הקלינית בפני הוועדה. בית הדין התייחס גם לסיכום מסקנות הוועדה ולפיו, לא קיימות עדויות לקיפוח או גירוי עצבי. כמו כן, נקבע כי למבקש אין ביטוי לנזק תפקודי לברך או לקרסול.

בית הדין ציין כי הוועדה ערכה בדיקה אורתופדית ונוירולוגית ולא מצאה כל סיבה ליישם על המבקש את פריט 35 סעיף הליקוי. כמו כן נקבע כי ההפניה למכתבו של ד"ר בורינסקי נועדה על מנת להפנות את הוועדה לתלונות המבקש בתחום הנוירולוגי. משהוועדה בחנה את מצבו של המבקש בתחום זה באופן נקודתי ומפורט, ולאור העובדה שהוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר בורינסקי המאוחרת למכתב והחליטה לדחות אותה, קבע בית הדין כי הוועדה מילאה אחר ההוראות של פסק הדין המחזיר.

ביחס לטענה בדבר יישום פריט 48(2)(ז) לתקנות, קבע בית הדין כי על המבוטח להראות מגבלה תפקודית ושלא ניתן להסתפק בהוכחת נזק לרצועות.

טענות המבקש

1. המבקש טוען כי הוועדה למעשה ערכה לו בדיקה קלינית חדשה בניגוד לאמור בהוראות פסק הדין המחזיר ובכך סטתה מהוראותיו אליהן היא מחוייבת; כי הוועדה לא בחנה את האפשרות ליישם את פריט 35 לתקנות על המבקש; כי הוועדה התעלמה מההפניה של ד"ר בורינסקי; כי הוועדה לא התייחסה לתוצאות בדיקות הדימות החדשות אשר צורפו למכתבו של המבקש ושהתקבלו לפני מועד כינוס הוועדה; וכי הוועדה לא דנה באפשרות להכיר בנכותו של המבקש על פי פריט 48(2)(ז) לתקנות, ופיו קיומו של נזק לרצועות מספיק על מנת להכיר בנכותו של המשיב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
2. ביחס לטענות המבקש כי הוועדה לא התייחסה למסמכים אשר הגיש, ייאמר כי בפרוטוקול הוועדה צויין כי הוועדה התייחסה לתוצאות בדיקת הדימות מיום 6.4.2017. על כן, אין לי אלא לדחות את טענת המבקש כי הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים אליהם הופנתה בפסק הדין המחזיר.

בעניין אי התייחסותה של הוועדה למכתבו של ד"ר בורינסקי, יאמר כי הוועדה דחתה את חוות דעתו לאחר שקבעה כי ד"ר בורינסקי לא ציין מהן תוצאות הבדיקות שעליהן הוא מסתמך. כמו כן, ההפניה למכתב זה נועדה על מנת שהוועדה תתייחס לאפשרות קיומם של נזקים נוירולוגים למבקש. השערה זו נבדקה ונשללה על ידי הוועדה. על כן, הוועדה התייחסה לכל טענות המבקש בעניין ובכלל זה קביעת נכות לפי פריט 35 ואין לי אלא לדחותן.

1. לעניין עריכת הבדיקה הקלינית, יצויין כי גם אם הוועדה לא נדרשה לעשות כן מפורשות בפסק הדין המחזיר,אין בכך כדי למנוע ממנה לעשות כן. עצם ביצוע בדיקה קלינית למבקש, הינו דבר המסור לשיקול דעת הוועדה, אשר פועלת בהתאם לקריטריונים מקצועיים, בהם אין מקום להתערב.
2. המבקש טוען עוד כי די להוכיח נזק ללא מגבלה תפקודית על מנת לצורך סעיף 48(2)(ז). אין בידי לקבל טענה זו. כבר נפסק כי ברירת המחדל להכרה בליקוי לצורך קביעת שיעורי הנכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] היא קיומה של הגבלה תפקודית, וכי במקרה שבו לא נדרשת מגבלה תפקודית הדבר נאמר במפורש בחוק:

"בנדון דידן נקבע, כי בחלק המניסקוס שלא הוצא אכן נגרם קרע, אך כי המבקש אינו סובל מבעיה תפקודית, ולא נגרם לו נזק כמשמעו בתקנות. על פניו דומה כי הפרשנות שהציע המשיב הולמת את תכלית חוק הנכים. חוק הנכים, כשמו כן הוא; עסקינן בחוק סוציאלי המבקש להעניק תגמול למי אשר נפגע ואשר נגרמה לו נכות. "נכות", כפי שגם הטעים המשיב, היא "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה" (ראו גם ע"א (תל-אביב-יפו) 1093/02 זיגלמן נ' קצין תגמולים ((השוטפת שטופמן), פסקה ז')...

נראה על פני הדברים כי אין חוק הנכים מבקש לפצות על כל פגימה, אלא על זו שיש בה נזק המשליך על תפקודו של הנכה בחייו (והאמור עולה גם מרוח הדברים בדיוני הכנסת - ראו דברי הכנסת 2 (תש"ט) 1577-1572)."

רע"א 3986/13 הנדרוגר נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים, עמוד 5 לפסק הדין (30.10.2013) (הדגשות הוספו – א.ס.).

התכליות העומדות בבסיס תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969, זהות לתכליות העומדות בבסיס התקנות הרלוונטיות למבקש. בעניין זה נקבע כך:

"אכן, כטענת המוסד, בית המשפט העליון דן לאחרונה, בעניין הנדרוגר בשאלה דומה, ביחס לפרשנות תקנה 48(2)(ז) לתקנות הנכים, והיא - האם קרע שאינו גורם לבעיה תפקודית מהווה נזק כמשמעו בתקנות הנכים. על שאלה זו, השיב בית המשפט העליון בחיוב, בקובעו כי התקנה כולה עניינה מגבלות תנועה, ועל כן נדרשת מגבלה תפקודית כדי להיכנס לגדריה של תקנה זו...

זאת ועוד, ניתן ללמוד גם מתוכנו של סעיף 48(2)(ז) לתוספת לתקנות, כי מדובר בסעיף הדורש הגבלה תפקודית מכך, שבמקרה שלא נדרשת הגבלה תפקודית הדבר נאמר בו במפורש, כפי שנקבע בסעיף קטן 3 לסעיף 48(2)(ז)-"מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות"" (בר"ע (ארצי) 12391-07-13 חזק – המוסד לביטוח לאומי, (05.03.2014)).

משכך, לצורך קביעת דרגת נכות לפי פריט 48(2)(ז), על המבקש להראות מגבלה תפקודית ואין להסתפק בהוכחת נזק לעצם או לרצועות הברך. משעל פי ממצאי הוועדה שפורטו בפרוטוקול אין ביטוי למגבלה תפקודית, הטענה נדחית.

1. סוף דבר - הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ט (06 נובמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.