1. בפניי בקשות (מאוחדות), לביטול פסילה מנהלית ולביטול איסור שימוש ברכב מסוג סיאט מספר רישוי 60-180-53 (להלן: "הרכב").
2. כעולה מההזמנה לדין מושא הבקשות, בתאריך 27.10.18 בסמוך לשעה 02:45 נמצא הנאשם נוהג כשריכוז האלכוהול בדגימת אוויר נשוף שלו הינו 487 מק"ג בליטר אוויר נשוף. בעקבות האמור נרשמה לו ההזמנה לדין, נערכו לו שימועים בפני קצינת משטרה , רישיונו נפסל למשך 30 ימים ואף הרכב הושבת לאותה תקופה.
3. המבקש טוען בבקשות כי הוא כופר בביצוע העבירה, כי עברו התעבורתי מלמד שאינו מסוכן לציבור, כי הרכב נחוץ לו לצורכי עבודתו ולהסעת אשתו ההרה לטיפולים רפואיים וכי די בתקופה שחלפה כדי לצננו מנהיגה במידה המספקת וללמדו הלקח הנדרש.
4. במהלך הדיון בבקשות הסכים ב"כ המבקש לקיומן של ראיות לכאורה (בשל כך שטרם עיין בחומר החקירה), וביקש להתמקד במסוכנות המבקש (או היעדרה למעשה), ובכשל המהותי בשימועים שנערכו למבקש. בעניין האחרון טען ב"כ המבקש כי הקצינה המשמעת כלל לא נימקה את החלטותיה, עובדה המהווה כשל מהותי, אשר אינו מאפשר את הביקורת הנדרשת ע"י בית המשפט ורק מטעם זה יש להורות על ביטול ההחלטות לאלתר ואף הפנה לפסיקה תומכת.

באשר למסוכנות המבקש, טען בא-כוחו כי מדובר באב לילדים קטנים, שעברו אינו מכביד, שאין לו הרשעות קודמות בעברו ושאשתו נמצאת בהיריון מתקדם לקראת לידה (צירף אישור רפואי). מהטעמים האמורים ביקש ב"כ המבקש לבטל את שתי ההחלטות ולחילופין לקצרן.

1. המשיבה מתנגדת לבקשות ומבקשת להשאיר החלטות הקצינה על כנן. ב"כ המשיבה הפנתה למסוכנותו של המבקש העולה לטענתה מחומר החקירה ומהעובדה שכשל בשניים מתוך שלושת מבחני הביצוע. כן הפנתה לעברו של המבקש הכולל 8 הרשעות קודמות מאז 2001 לרבות עבירות מהירות, נהיגה ברכב לא תקין, חגורה ועוד. באשר לכשל הנטען, טענה ב"כ המשיבה כי הנימוק מופיע בהודעת איסור השימוש שנמסרה למבקש לאחר השימוע. עוד טענה ב"כ המשיבה כי ברשותו המבקש רכב נוסף שיכול למש אותו לצרכים המשפחתיים.

דיון והכרעה

1. צודק ב"כ המבקש בטענתו כי היעדר נימוקים בהחלטות הקצינה המשמעת הינו פגם מהותי. ר' בע"ח 50391-12-17 מ"י נ' כלף (פורסם בנבו- להלן: "עניין כלף"):

" לגבי הנמקת ההחלטה המנהלית, ציינתי כי חובה על הרשות המקבלת החלטה לנמק החלטתה. מדובר בחובה כללית החלה על כל החלטה מנהלית והיא קיימת גם אם לא צוינה מפורשות בפקודה".

ואף ר' החלטת כב' סגן השיא הש' קרזבום בבא"ש 10460-12-17 עוזבי נ' מ"י (פורסם בנבו), ועוד.

1. עם זאת, לא כל פגם בשיקול הדעת המנהלי מוביל בהכרח לבטלות ההחלטה ואת הפגם יש לבחון בהתאם לתורת הבטלות היחסית (רע"פ 4398/99 עינת הראל (פורסם בנבו)), ובאופן ספציפי ר' בעניין כלף:

"יחד עם זאת, היקף וטיב ההנמקה שונים ממקרה למקרה וצריכים להיות מותאמים לנסיבות העניין. כאמור, הפניתי להחלטת בית המשפט קמא ולפיה יש מקום לבטל את החלטת איסור השימוש ולו משום אי הנמקת ההחלטה. בניגוד לבית המשפט קמא, סבורני כי ניתן לראות בפירוט הנתונים שהובאו בפרק "תיאור נסיבות העבירה" שבטופס אישור השימוש וכן במסקנת השוטר כי מדובר ב"עבירת תנועה שסיכנה את משתמשי הדרך", כנימוק שגם אם אינו מלא ו"מרחיב", לא ניתן לומר לגביו שאינו עובר את "דרישות הסף" של חובת הנימוק. במילים אחרות, אין מדובר בהחלטה שהתקבלה ללא נימוק כלשהו".

1. ומהכלל אל הפרט. בעניינו הקצינה המשמעת לא פירטה כלל את נימוקיה במקום הנדרש בטופס השימוע של השבתת הרכב ובטופס השימוע של הפסילה המנהלית ציינה "נהיגה בשכרות", בלבד. גם הפנית המשיבה לתיאור העבירה בטופס ההודעה אינו שונה מהפרטים שציינה בתיאור העבירה בטופסי השימוע. משכך, לטעמי, הפגם הינו מהותי ורחב יותר מזה שצוין בעניין כלף.
2. לאמור יש להוסיף את הכלל הידוע לפיו "[אחזור על] מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 30 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח 4462-09-17 מ"י נ' פחימה (פורסם בנבו)). בהיעדר נימוקים, לא ניתן להשתכנע כלל כי הקצינה המשמעת שקלה בכלל את האפשרות לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר מהתקופה המקסימלית.
3. מאידך גיסא, המדובר במי אשר קיימות לגביו ראיות לכאורה כי נהג שיכור בריכוז משמעותי ושהשכרות השפיעה על אופן התנהגותו ובכך לימד על מסוכנותו.
4. לאור כל האמור, מצאתי לערוך איזון בין כלל השיקולים- חומרת העבירה והצורך לצנן את הנהג מחד גיסא ומאידך גיסא הפגם המנהלי המשמעותי, מצבה הרפואי של אשת המבקש, עברו שאינו מכביד ואינו כולל הרשעה בעבירה דומה ומצבו המשפחתי ולהורות על קיצור התקופות.
5. אשר על כן, אני מורה כי תקופת הפסילה המנהלית ותקופת איסור השימוש יסתיימו ביום 11.11.18 בשעה 14:00.

זכת ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ט, 09 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.