זוהי בר"ע על פסק-דינו של בית משפט השלום ברמלה.

ההלכה היא שערכאת הערעור תיתן רשות ערעור בסוג כזה של הליך, רק לעיתים נדירות ורק כאשר מדובר בשאלה משפטית עקרונית או כאשר נפלה טעות גלויה על פני פסק-הדין.

ראה לעניין זה רע"א 1735/13 ישי רז נ' חברת דואר ישראל בע"מ, רע"א 2095/15 אולמי נפטון נ' משיח, רע"א 6006/14 מ.ל.ב.ס טכנולוגיות בע"מ נ' רחל שחור.

עוד קובעת ההלכה כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים ובקביעת מהימנות.

ראה לעניין זה ע"א 351/16 שבתאי ברכה נ' חונוביץ.

בית משפט קמא לא נתן אמון בגרסת התובעים.

בבר"ע עצמה טוענים המערערים כי בידיהם ראיות ועדויות נוספות שלא הוגשו.

לטענתם, לא היו יכולים להביא ראיות אלה, אך אינם מסבירים מדוע.

אמירה סתמית – לא די בה.

מכיוון שכך, אני דוחה את הבר"ע.

מאחר ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד – אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.