לפניי תביעה על סך 8,775 ₪ בגין תיקון רכב על ידי התובעת.

1. על פי כתב התביעה, ביום 7.2.2018 התקשר הנתבע 2 (להלן גם - הנתבע) לתובעת וביקש להכניס רכב שברולט מ.ר. 8733032 (להלן - הרכב) לשם החלפת מנוע וטורבו, תוך שהנתבע מציג עצמו כמנהל הנתבעת 1 (להלן גם - הנתבעת) וכמי שאחראי לתשלום עבור העבודה. עם סיום העבודה הנתבע התקשר לתובעת וביקש לשחרר את הרכב תוך שהוא מדגיש בפני נציגי התובעת כי הוא אחראי לתשלום וכי התשלום יוסדר תוך זמן קצר. התובעת שחררה את הרכב על יסוד האמון בנתבע אולם מיום מסירת הרכב לידי הנתבעים ועד הגשת התביעה לא שילמו הנתבעים את החוב.

לכתב התביעה צורפו בין היתר כרטיס עבודה 4886 שנפתח לרכב במוסך התובעת, נושא חתימתו של הלקוח "רמזי". עוד צורף רישיון רכב המלמד כי הרכב הוא בבעלות מר חדר לעבידאת (להלן - בעל הרכב).

1. על פי כתב ההגנה, אין יריבות בין הצדדים הואיל והרכב אינו בבעלות מי מהנתבעים. בפרט לא ברורה מה הזיקה של החברה הנתבעת להליך. עוד נטען כי הנתבעים לא הזמינו את העבודה. כל טענות התובעת הוכחשו מכל וכל.
2. בדיון הראשון טען הנתבע כי לא הכניס את הרכב לטיפול במוסך הנתבעת. לדבריו, מי שהכניס את הרכב לטיפול היה אדם שבא לקנות אצל הנתבע. הנתבע טען כי אמר לנציגי התובעת שהוא יכול להיות אחראי שבעל הרכב יביא שיקים לתשלום עבור העבודה - וכך קרה, אלא שהתובעת סירבה לקבל מבעל הרכב 3 שיקים ומכאן שהנתבע אינו אחראי עוד.

באותו דיון טען מר טל אסולין מטעם הנתבעת (להלן גם - טל) כי בעל הרכב הגיע עם שיקים ל-4-5 חודשים ואילו טלן סירב לקבל תשלום דחוי ביותר מ-60 יום.

עוד הובהר בדיון הראשון כי התובעת נמנעה מלתבוע את בעל הרכב משום שהתובעת רואה את הנתבעת כמי שהתקשרה עמה. התובעת מצפה מהנתבעים להוציא הודעה לצד ג' כנגד בעל הרכב.

1. התיק המשיך להליך הוכחות.
   1. תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת הוגש ביום 30.12.2020 - תצהיר טל אסולין. נטען בו כי הנתבע אמר לטל שישלח עובד שלו עם רכב לתיקון. לאחר השלמת העבודה וטרם שחרור הרכב ביקש הנתבע לשחרר את הרכב ואמר שהוא אחראי לתשלום. על יסוד אחריות זו שוחרר הרכב לידי עובד של הנתבע. נטען כי מאז שחרור הרכב פונים נציגי התובעת לנתבע לעניין התשלום והוא דוחה אותם, תוך שפעם הנתבע הביא שיקים דחויים של צד ג' להרבה חודשים והמצהיר סירב לקבלם.
   2. מטעם הנתבעים הוגשו ביום 29.12.2020 שני תצהירי עדות ראשית. מר דני יסאן הצהיר שהוא בעלים של הנתבעת וכי מעולם לא פנה לתובעת לשם תיקון הרכב מושא הדיון וכי הנתבעת גם לא חתמה על כל מסמך בזיקה לתיקון הרכב. הנתבע הצהיר כי אין לו "שום היכרות קודמת" עם בעל הרכב, אלא שהוא הגיע אל הנתבע לקנות "ותוך כדי שיחה ביקש" את עזרת הנתבע להוציא את הרכב מהתובעת, אשר הנתבע מאשר שיש לו עמה היכרות. הנתבע מבהיר כי בשיחה לא פעל בשם הנתבעת ולא התחייב לחתום על מסמך כלשהו או לשלם בעצמו עבור התיקון. הנתבע מציין כי ידוע לו שבעל הרכב פנה לתובעת וביקש להסדיר מולה את התשלום באמצעות שיקים שהיו בידו אולם התובעת סירבה לקבלם.
   3. ביום 22.12.2020 הוגשה מטעם התובעת בקשה להוספת שני תצהירי עדות ראשית. בסופו של דבר הבקשה אושרה.

מר שמעון יעקב (צ'יקו) אסולין העיד כי לאחר השלמת תיקון הרכב הגיע הנתבע למוסך באחד מימי שישי ומר אסולין אמר לו שללא תשלום הרכב לא ישוחרר. הנתבע אמר שהוא יבאו ביום ראשון לשלם ושהוא חבר של מר יצחק אסולין (בנו של צ'יקו; להלן - איציק). כעבור 15 דקות התקשר הבן אל האב ואמר לו שאפשר לסמוך על הנתבע ולכן אפשר שלחרר את הרכב לידיו - וכך עשה האב.

מר יצחק אסולין (איציק) הצהיר כי הוא מכיר את הנתבע הואיל ובעבר הוא הקים פרגולות לאיציק וגם לשכניו. בתחילת חודש פברואר 2018 הנתבע התקשר אל איציק וביקש מנוע לרכב מסוג שברולט אורלנדו ואיציק הפנה את הנתבע לאחיו, טל. במהלך תיקון הרכב הנתבע הגיע בעצמו למוסך. ביום שהרכב היה מוכן איציק הודיע על כך לנתבע והנתבע אמר שיבוא ביום המחרת לסגור את החשבון ולקחת את הרכב. הנתבע הגיע למוסך ביום שישי. צ'יקו, אביו של איציק, היה במוסך וסירב לשחרר את הרכב. הנתבע צלצל לאיציק וביקש שידבר עם אביו כדי שישחרר את הרכב וביום ראשון "הוא יבוא לסגור את התשלום". הרכב אכן שוחרר אולם התשלום לא בוצע ופעמים רבות איציק פנה לנתבע וזה "אמר שהוא יבוא וישלם".

1. אתמול התקיים דיון הוכחות.

ככלל, בית המשפט התרשם שיש קשר רופף בין הגרסאות של בני משפחת אסולין לבין אלו שהועלו על הכתב בתצהיריהם.

מכלל הגרסאות עולה כי הרכב הובא למוסך באמצעות גרר. פקידה של התובעת, ששמה זהבה, צילמה את רשיון הרכב של הרכב שנמסר לה ופתחה את כרטיס העבודה. אין ראיה שמי מהנתבעים מסר לה את רשיון הרכב.

לטענת האב צ'יקו הוא היה במוסך ביום שישי לבדו והנתבע הגיע עם עובד שלו לשחרר את הרכב ללא תשלום.

לטענת איציק, רמזי, החתום על כרטיס העבודה כלקוח הוא "איזשהו עובד שהיה איזשהו קונקשיין איתו של הנתבע" (עמ' 11, שור' 5).

בעיקר מדבריו של איציק התחוור כי היו בעבר יחסים קרובים בינו לבין התובע, הן במישור של סיוע הדדי לפיתוח העסקים והן במישור החברי. אלא שהמקרה דנן גרם להתפוררות הקשר.

הנתבע אמר שבעל הרכב הוא חבר של אחד הפועלים של הנתבע. הנתבע הכחיש מעורבות כלשהי בהכנסת הרכב לטיפול. הנתבע הבהיר שגם לא נכח בעת שחרור הרכב אלא רק נתבקש לאשר טלפונית שבעל הרכב יגיע להסדיר את החוב - וכך עשה בשיחת טלפון עם צ'יקו או איציק.

דיון והכרעה

1. לא הונח בפני בית המשפט יסוד כלשהו לטענה שהרכב היה של הנתבעת או בזיקה לה. הבעלות ברכב היא של אדם אחר (שאינו צד להליך) ואף לא הוכחה זיקתו לנתבעת. גם לא הוכח שהנתבע, במגעיו עם נציגי התובעת, הציג עצמו דווקא בכובעו כנציג הנתבעת.

לפיכך דין התביעה נגד הנתבעת 1 הוא דחייה.

1. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח מעורבות של מי מהנתבעים בהכנסת הרכב לטיפול ו/או נטילת אחריות מראש של מי מהם לשאת בעלות הטיפול ו/או בעלות של מי מהנתבעים ברכב.
2. היה בידי מר צ'יקו אסולין ליטול התחייבות בכתב של הנתבע, אם אכן נכח בעת שחרור הרכב, או לפחות לקבל ממנו ערבון או שיק או חתימה אישית על כרטיס העבודה של הרכב וכדומה.

משלא נעשו כל אלה ולאור מכלול הראיות לא הוכחה נוכחותו הנטענת של הנתבע במוסך בעת שחרור הרכב.

1. מוסכם כי ביום שחרור הרכב בפועל ממוסך הנתבעת היתה תקשורת מסויימת בין הנתבע לבין מי מטעם התובעת, ככל הנראה איציק. ברי כי לאותה תקשורת היתה השפעה מכרעת על שחרור הרכב ממוסך התובעת טרם ביצוע התשלום עבור הטיפול. לב המחלוקת הוא לגבי היקף האחריות אשר נטל הנתבע על עצמו מול התובעת ביחס לביצוע התשלום עבור הטיפול. על אף שהדברים לא צויינו בכתב התביעה (ובכך נפל בו פסול של ממש - בהשמטת עובדה מהותית), ברי כי בעל הרכב אכן התייצב במוסך מספר ימים לאחר שחרור הרכב וביקש להסדיר את החוב - אלא שדרך התשלום שהציע בעל הרכב (מספר שיקים פרוסים לתקופה של מספר חודשים) לא היתה מקובלת על התובעת.
2. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התחייבותו הטלפונית של הנתבע היתה ליתן ערבות מלאה לתשלום החוב עבור הטיפול ברכב בהתאם לתנאי התשלום הנהוגים במוסך הנתבעת (קרי תשלום כולל תוך לא יותר מ-60 יום).

הדעת נותנת כי שיחת הטלפון שביצע הנתבע נועדה להניח את דעת הנתבעת באשר לחשש הבסיסי שבעל הרכב ייעלם עם רכבו לבלי שוב ומבלי לשלם. הנתבע מודה במתן התחייבות זו - וזו אכן מומשה שהרי בערבו של יום מוסכם כי בעל הרכב אכן התייצב במוסך לאחר שחרור רכבו - ולא נעלם - וביקש להסדיר את החוב.

1. הטענות מטעם התובעת לגבי פרטי הפסול שבהצעת הסדרת התשלום שהציע בעל הרכב - עמומות ומשתנות: בכתב התביעה לא צויין דבר בעניין; בדיון הראשון נטען מדובר היה ב-4-5 שיקים (עמ' 2, שור' 15); בתצהיר טל אסולין (מיום 26.12.2019) נטען כי מדובר היה בצ'קים "של צד ג' דחויים מאוד להרבה חודשים"; בחקירתו של מר טל אסולין הוא אמר כי השיקים "לא היו רלבנטיים" (עמ' 13, שור' 11) וכן כי היו ל-6-7 חודשים (עמ' 13, שור' 28) ; איציק העיד כי מדובר היה בשיקים "לא שלו, של מישהו מהשטחים בכלל" (עמ' 11, שור' 31).

גם אם התשלום לא היה לטענה של התובעת, לא מצאתי כי היה צידוק להתעלם מכאן ולהבא מבעל הרכב ולהפנות את הדרישות אך ורק כלפי הנתבעים.

1. מר יצחק אסולין טען לקיומן של הקלטות המוכיחות את עמדתו לגבי אחריות מלאה של הנתבע לעלות הטיפול (עמ' 10, שור' 21) - אלא שאלו לא הוגשו לתיק.

עולה כי בנוסף היו מותקנות במוסך מצלמות - שיכלו לתעד את הגעתו הנטענת של הנתבע לשם שחרור הרכב ביום שישי (עמ' 10, שור' 17-14).

בטלפון של איציק אמור להיות תיעוד של השיחות הרבות הנטענות שנוהלו בינו לבין הנתבע בעניין הרכ מושא ההליך דנן - אולם גם אלה לא הוצגו (עמ' 10, שור' 20-18).

אלא שהצילומים מהמצלמות במוסך - לא הוגשו. גם פירוט השיחות של איציק עם הנתבע - לא הוגש.

על פי הדין המושרש, טענה לקיומן של ראיות תוך אי הצגתן פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מהצגתן.

1. מוזכר כי מדובר בהליך בסדר דין מהיר בו על בעל דין לגלות מראש את כל הראיות שבהן ישתמש.

בפועל, ההליך דנן הציג כתב תביעה חלקי אשר לא הציג תמונה מלאה. גם ניכרו הבדלים בין התצהירים מטעם התובעת לגבין הגרסאות בעדויות בעל פה.

בהמשך, בחרה התובעת גם לא להביא לעדות את פקידת המוסך אשר היא זו אשר עשתה בכתב ידה את כרטיס העבודה של הרכב ובוודאי יכלה לשפוך אור ממקור ראשון על זהות הלקוחות אשר ניצבו מולה, זהות הלקוחות אשר דיווחה להם על הליך הטיפול ברכב וכיו"ב.

כל זאת פועל לרעת התובעת.

1. מדברי נציגי התובעת ובא כוחה עולה כי מדובר בזעם של התובעת ונציגיה על כך שהנתבע לא נטל אחריות מלאה (לשון אחרת: התחמק מאחריותו) לתשלום תמורת העבודה. אלא שכאשר מדובר בהבנות טלפוניות, בעל פה, ללא תיעוד, על התובעת מוטל נטל - שלא עמדה בו - להוכיח את היקפן הנרחב הנטען. הדעת נותנת כי התחייבות טלפונית בעל פה, איננה נותנת התחייבות הרמטית ומקיפה אלא רק התחייבות בסיסית בראשי פרקים. במקרה דנן לא הורם על ידי התובעת הנטל להוכיח כי התחייבותו הטלפונית של הנתבע היתה לא רק להתייצבות בעל הרכב לשם הסדרת חובו לאחר שחרור הרכב (כפי שאכן קרה) אלא גם לתשלום על פי ציר זמנים סדור ולתשלום מכיסו של הנתבע במקרה שבעל הרכב לא יפעל כפי ציפיית התובעת.

כל זאת בנוסף להעדר כל ראיה ממשית באשר לטענת התובעת לגבי זיקת הנתבע לרכב ולטיפול בו עובר לאירוע השחרור.

1. לא למותר לציין כי בחירת התובעת להגיש את תביעתה נגד הנתבעים בלבד ולא נגד בעל הרכב היא בלתי סבירה על פניה והיא עולה כדי הפטרת חייב (בעל הרכב) מחיובו (סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).
2. בחירת הנתבעת שלא לקבל את התשלום, אשר בערבו של יום ברור שנעשה נסיון לבצעו על ידי בעל הרכב - אף היא מפטירה את הנתבע מחיובו כערב, הואיל והנושה (התובעת) גרמה לאי-מילוי החיוב הנערב (סעיף 6(א) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967).

בחירת הנתבעת לדחות על הסף את קבלת השיקים מבעל הרכב מהווה פגיעה בחובת התובעת להקטין את הנזק (סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970).

אין לקבל בחירה של נושה לסרב לקבל דבר על חשבון החוב מהחייב ובמקום זאת לתבוע את מלואו ממי שלכל היותר התחייב שהחייב הישיר אכן יתייצב להסדיר את חובו.

בפועל אפשר שהיו נוצרות לתובעת הוצאות טיפול שוליות או הוצאות מימון שוליות (בשל דחיית מועד התשלום מעבר ל-60 יום המקובלים אצלה), אולם ההחלטה הגורפת להתעלם מבעל הרכב, מנכונותו לשלם ולכל הפחות מחובתו לשלם את החוב לאחר מעשה (על דרך של הגשת התביעה גם כלפיו) - אינה אפשרית.

התוצאה

לאור כל האמור, התביעה נגד שני הנתבעים - נדחית.

משהתקיימו בתיק שני דיונים הכוללים הליך הוכחות מלא, תישא התובעת בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 3,500 ₪, ואף זאת על דרך ההמעטה.

ניתן היום, י"ב ניסן תשפ"א, 25 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.