הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייב תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד.

החייב הגיש התנגדות לביצוע התביעה הנ"ל בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה.

בכתב התביעה בסעיף 12 נרשם בזו הלשון: " ללשכת ההוצאה לפועל נתונה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה עפ"י סכומה ומהותה ובהתאם להסכם".

לא נטען מאומה בכתב התביעה ביחס לסמכות מקומית של בית משפט כלשהו.

הנתבע המתגורר בבנימינה, הגיש התנגדותו כאמור לעיל ורשם ההוצל"פ בשלכת ההוצל"פ בחדרה הורה על העברת ההתדיינות לבימ"ש זה וקבע, כי הוא מוסמך לדון בהתנגדות כמתחייב מתקנה 109 בתקנות ההוצל"פ.

ביום 5/11/2012 ניתנה על ידי החלטה המזמנת את הצדדים לדיון.

למחרת היום הגישה הזוכה בקשה להעברת הדיון לבימ"ש השלום ברחובות או לבימ"ש השלום באשדוד, בשל חוסר סמכות מקומית לזה שבחדרה. הבקשה מציינת כי בהסכם ההתקשרות שנחתם ע"י הצדדים קיימת תניית שיפוט מקומית.

הזוכה מפנה לעבר סעיף 27 להסכם האמור ובו רשום, כי לבימ"ש השלום באשדוד ו/או ברחובות סמכות שיפוט ייחודית.

תשובת החייב הוגשה ביום 11/1/2018 והיא מציעה להותיר את ההתדיינות בחדרה, שכן החוזה הנזכר בבקשת הזוכה הוא חוזה אחיד שכל תנאיו נקבעו מראש בידי התובעת, הוא מגמתי וכולל גם תנאי מקפח בניגוד לחוק החוזים האחרים ומבוקש לבטל תנאי זה. התנאי ככל הנראה, אם כי לא נרשם במפורש הוא זה הקובע סמכות במקום אחר.

בפי המבקש גם טרוניה באשר לגודל האותיות בחוזה האחיד.

לאחר ארכה קצרה הוגשה תשובת התובעת לתגובת הנתבע והיא מפנה לעבר אותה תניית שיפוט ייחודית וקובעת, כי אין עמדת הנתבע מתיישבת עם הפסיקה.

אין בכוונתי להיגרר אחר הצדדים ולעסוק בסוגיית היותה תניית השיפוט מקפחת אם לאו, הדבר אינו דרוש לצורך הכרעה בבקשת הזוכה.

ראשית, דבר אציין, כי טענה לעניין סמכות מקומית יש לעורר בהזדמנות הראשונה. זו הייתה בעת הגשת התביעה לביצוע אך ככל שעלה בידי לבחון את כתב התביעה והבקשה לביצוע אין בהם כל טענה לכך שישנה תניית שיפוט והיא מכוונת לעברו של בימ"ש אחר מזה שבחדרה.

שנית, תניית שיפוט ייחודית איננה יכולה להקנות שיפוט לשני בתי משפט שונים בשתי מחוזות שונים, מצאה התובעת להתנות תנאי שכזה אשר קיימת בו סתירה פנימית אין לה אלא להלין על עצמה.

שלישית, סוף דבר:

הסמכות המקומית לצורך קביעת בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות וביצוע תביעה על סכום קצוב

נקבעת, עפ"י המקום בו מגיש החייב את התנגדותו. בענייננו ההתנגדות הוגשה בלשכת חדרה החלטת רשם ההוצל"פ מדברת בעדה ולטעמי גם נכונה.

פסיקת בתי המשפט גם היא תומכת בכך שסמכות מקומית בתיקים שבהם מוגשת התנגדות לביצוע תביעה נקבעת ע"י החייב דווקא ולא ע"י הזוכה.

ראה למשל, רע"א 3633/10; ויטרום 88 (98) בע"מ נגד פ.ת. פאנת בע"מ, החלטת ביהמ"ש העליון, מיום 12.7.2010 – [מאגר "נבו"]:

"....מכאן, כי בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומית, הרי למגיש התנגדות לתביעה לביצוע שטר אין בחירה כאמור, והוא יכול להעלות טענה כאמור רק לאחר הגשת ההתנגדות והעברתה לבית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל בו הוגשה הבקשה לביצוע השטר..."

סוף דבר הוא, שבית המשפט בחדרה מוסמך גם מוסמך לדון בהתנגדות בהתאם לפסיקה המצוטטת מעלה.

בקשת התובעת נדחית.

לפי שעה, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.