1. מונחת בפני בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), וכן בקשה לדחיית תביעתן האישית של המבקשות ללא צו להוצאות, וללא פסיקת גמול למבקשות ושכר טרחה לבא כוחן

הבקשה הוגשה בהסכמת המשיבה, וכן בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

1. ביום 5.11.18 הגישו המבקשות תביעה כנגד המשיבה, ולצידה בקשה לאישור ניהולה כתובענה ייצוגית, בטענה, כי המשיבה פעלה שלא כדין עת ניכתה מס במקור בשיעור של 25% מסכום הפרשי הצמדה המשולמים על ידה במקרה של החזרים כספיים ליחידים.
2. במסגרת בקשת ההסתלקות צויין, כי עובר להגשת תובענה זו, הוגשה כנגד המשיבה תובענה ייצוגית באותה הסוגיה, שנדונה במסגרת ת"צ 34306-09-14 ליבלר נ' רשות מקרקעי ישראל (להלן: "פס"ד ליבלר"), במסגרתה ניתן ביום 21.4.15 תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים. לפי הסכם הפשרה, יחידים להם נוכה מס במקור מהפרשי הצמדה על החזרים החל מחודש יולי 2013 בגין עסקה שנעשתה בנכס מגורים, אשר אינו מהווה חלק מפעילותם העסקית של היחידים - יזכו להחזר מהמשיבה (להלן: "הסדר הפשרה").
3. המבקשות טענו, במסגרת בקשת האישור, כי חרף הסדר הפשרה בפס"ד ליבלר, המשיכה המשיבה לנכות מס במקור מהפרשי ההצמדה המוחזרים ליחידים, וזאת שלא כדין. בעניינן, טענו המבקשות, כי ביום 15.5.15 הן קיבלו החזר בגין תשלום ביתר של דמי היתר מהמשיבה, אלא שהמשיבה ניכתה מס הכנסה במקור בשיעור של 25% מכל רכיבי ההחזר, לרבות הפרשי ההצמדה.
4. המבקשות פירטו בבקשת האישור, כי בטרם הגשת בקשת האישור, הן פנו באמצעות בא כוחן אל המשיבה בבקשה כי תשיב להן סך של כ-14,000 ₪ שנוכה שלא כדין מהפרשי ההצמדה שקיבלו במסגרת החזר דמי ההיתר. נטען, כי ביום 4.9.18 פנו אל בא כוחן מגזברות המשיבה בבקשה למלא טופס אימות פרטים לצורך קבלת הסכום שנוכה שלא כדין, וכי יש בכך משום הודאת בעל דין מצד המשיבה.
5. לאחר הגשת בקשת האישור, ובטרם הוגשה תשובת המשיבה (לאחר שניתנו אורכות להגשתה), פנתה המשיבה אל המבקשות ופירטה בפניהן, כי בתקופה שממתן פס"ד ליבלר, שאישר כאמור את הסדר הפשרה כמפורט לעיל, ביום 21.4.15, ועד ליום 29.11.15 (להלן: "תקופת הביניים"), אכן נמשך ניכוי המס במקור מהפרשי ההצמדה המשולמים ליחידים, אך זאת מטעמים טכניים בלבד, בשל התקופה לה נדרשה לשם עדכון המערכת הממוחשבת (ראו מכתב המשיבה נספח 1 לבקשת ההסתלקות).

המשיבה הוסיפה וציינה, כי פעלה להשיב את הכספים להם זכאים יחידים מהם נוכה מס במקור מהפרשי הצמדה בתקופת הביניים, ואף טענה, כי ביום 5.7.15 שלחה בעניין זה הודעה בדואר למבקשת 1, שרה גינסבורג, וכן כי בעקבות פניית בא כוח המבקשות אל המשיבה נשלח למשרדו טופס אימות פרטים לצורך העברת ההחזר, אך זה לא מולא ולא הושב אליה.

1. לאור המפורט, משנמצא כי הכשלים הטכניים הם אלה אשר מנעו מהמשיבה לפעול בהתאם להסדר ומשנמצא כי תקלה זו התמשכה פרק זמן קצר ומיד לאחר מכן, פעלה המשיבה להשבת הסכומים שנגבו ביתר; ובהינתן העובדה, כי מדובר בתובענה שהוגשה לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק כך שלכל היותר ניתן לתבוע השבה בגין כספים שנגבו שלא כדין במשך שנתיים שקודם להגשת התובענה - הגיעו המבקשות למסקנה, כי אין תוחלת להמשך ניהול התביעה דנן כייצוגית.
2. בנסיבות העניין, ועל מנת לחסוך זמן שיפוטי, בקשו המבקשות לאשר ההסתלקות לפי סעיף 16 לחוק, להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות, וכל זאת ללא הפעלת סמכותו למציאת תובע חלופי ומבלי להורות על פרסום ההסתלקות או על משלוח הודעה ליועמ"ש.

המבקשות ובא כוחן צירפו תצהירים בהתאם להוראות החוק לפיהן לא קיבלו כל טובת הנאה בגין הסתלקות זו.

1. לאחר שעיינתי בבקשה, לרבות הסכמות הצדדים ובקשת ההסתלקות עצמה כמפורט לעיל, מצאתי לנכון לאשר את בקשת ההסתלקות, ותביעתן האישית של המבקשות נדחית, ללא צו להוצאות.
2. בנסיבות העניין, לא מצאתי הצדקה להשתמש בסמכותי כדי לפעול לאיתור תובע חלופי, תוך פרסום הודעת הסתלקות, כמתחייב מהוראות סעיף 16(ד)(1) לחוק או משלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה כעולה מהוראת תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, וזאת לאור השלב המוקדם בו מצוי ההליך, ובעיקר נוכח העובדה שאין תכלית להמשך ההליך, ובהינתן העובדה שרישום ההסתלקות ממילא יירשם בפנקס התובענות הייצוגיות כאשר הפרסום יוסיף אך הוצאות מיותרות.
3. לאור כל האמור, בקשת ההסתלקות מתקבלת, התובענה נדחית, ללא פסיקת גמול ושכ"ט וללא צו להוצאות, וכן מבלי להורות על מציאת תובע חלופי, על פרסום ועל שליחת הודעה ליועמ"ש. לצד זאת, תשלח הודעה לפנקס התובענות הייצוגיות, באמצעות מנהל בתי המשפט.
4. למען הסר ספק, הדיון הקבוע ליום 25.2.2020 - בטל.

ניתן היום, י"ח שבט תש"פ, 13 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.