ובעניין עו"ד אמנון שורק – כב' הבורר (משיב פורמלי).

"אכן במשך כ-10 שנים לא ארע דבר בבוררות זו.

מאחר והנתבעת טוענת טענות עובדתיות שונות: ביניהן שהבוררות נזנחה ע"י התובעת לפני כעשור ושהסכם בוררות פקע זה מכבר, אני מעכב כל החלטה ו/או הליך בבוררות עד ליום 31/12/18" - כך כתב הבורר בהחלטתו מיום 04.09.18, והסוגיה אם הבוררות נזנחה אם לאו, הובאה לפתחו של ביהמ"ש.

סכסוך הרקע

1. הסכם שנכרת בין המבקשת לבין המשיבה ביום 17.08.05 שעניינו בשיתוף פעולה לצורך הגשת הצעה משותפת למכרז למתן שרותי תוכן תיירותי באינטרנט עבור משרד התיירות שפורסם ע"י משרד התיירות. הצעה משותפת אכן הוגשה ולה נלוותה ערבות בנקאית. ביום 12.9.05 הודיע יו"ר ועדת המכרזים למעורבים על פסילת הצעתם לאור "פגם מהותי בהצעתכם למכרז לעניין מישכה של הערבות" משתאריך פקיעת הערבות לא תאם לנדרש במסמכי המכרז.

המשיבה זקפה את פסילת ההצעה להתנהגות המבקשת שלא דאגה להתאים את תאריך פקיעת הערבות לדרישות המכרז ודרשה ממנה לפצותה על ההפסדים שנגרמו לה, לטענתה, לאור פסילת ההצעה.

הבוררות

2. הצדדים הסכימו לברר את טענות המשיבה, כמו גם את טענותיה הנגדיות של המבקשת, באכסניה של בוררות, ובחודש אפריל 2008 חתמו על הסכם בוררות לפיו מסרו "את ההכרעה בכל המחלוקות והסכסוכים ביניהם" לעו"ד אמנון שורק שישמש כבורר (להלן - הבורר). הצדדים קבעו כי הבורר יהיה קשור בדין המהותי, יהיה חייב לנמק את הפסק, יהיה פטור מדיני ראיות וסדרי דין.

בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 26.10.08 הסכימו הצדדים כי "הבוררות תוארך ללא הגבלת זמן".

3. הצדדים הגישו לבורר כתב תביעה וכתב תביעה שכנגד. בהחלטתו מיום 26.10.08 הורה הבורר על פיצול הדיון בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק, והורה למשיבה להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 31.12.08 ולמבקשת עד ליום 10.3.09. בהחלטה נוספת מיום 5.1.09 האריך הבורר את מועדי הגשת תצהירי עדות ראשית באופן שהמשיבה הייתה אמורה להגיש תצהיריה עד ליום 31.3.09. המשיבה לא הגישה תצהיריה במועד, אף לא לאחר מכן. ביום 8.7.09, יותר משלושה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, הגיש ב"כ המשיבה, בהסכמת ב"כ המבקשת, בקשה "לדחיית מועדי דיונים". בבקשה צוין כי נציג המשיבה, מר זאב סטבינסקי, עבר אירוע לב, כי הוא "מתאושש בימים אלו", אף "מקווה שבקרוב ניתן יהיה לקבוע מועדים חדשים להגשת תצהירי עדות ראשית, ובהתאמה לקבוע אחריהם מועדים לשמיעת עדויות".

הבורר נענה לבקשה וביטל את ישיבות ההוכחות שהיו קבועות לחודש ספטמבר 2009.

אלא שנשתכחה מהמשיבה התקווה להגיש תצהירי עדות ראשית "בקרוב".

4. הוברר שמאז יולי 2009 נכנסה הבוררות ל"תרדמת". המשיבה לא הגישה תצהירי עדות ראשית, גם לא בקשה נוספת להארכת מועדים, עד שבחודש אוגוסט 2018, בחלוף כ-9 שנים, הונח על שולחנו של הבורר תצהיר עדות ראשית שנערך ע"י המצהיר זאב סטבינסקי, שאינו מכיל תאריך חתימה גם לא תאריך אישור, ללא בקשה, משל שנת 2009 הסתיימה אך אתמול.

לא בכדי החליט הבורר ביום 18.8.18: "עם שובי מחופשה מחו"ל מצאתי את תצהיר זה על שולחני. אבקש את תשובת הנתבעת, אגד תיור ונופש בע"מ לתצהיר הנ"ל לפני שאתייחס אליו ואתן את החלטתי לגביו".

המבקשת נזדעקה וטענה לזניחת הבוררות ולפקיעת הסכם הבוררות שבין הצדדים, ומשכך נתן הבורר

השאלה את החלטתו מיום 4.9.18 המצוטטת ברישא.

השאלה הטעונה הכרעה

5. על ביהמ"ש להכריע אם הבוררות נזנחה, ומשכך נסתם הגולל על הסכסוך שהובא להכרעה במסגרת הבוררות, או שמא ניתן לחדש ימינו כקדם ולהורות על המשכה של הבוררות, מקום בו הופסקה בשנת 2009.

טענות בעלי הדין

6. המבקשת טוענת כי הבוררות נזנחה מזה כעשור; כי המשיבה כשלה במחדל היעדר פעילות המשתרע על פני שנים רבות; ומפנה לפסיקה הנוהגת הן בכל הנוגע לצורך בניהול יעיל ומהיר של סכסוכים במסגרת בוררות והן בכל הנוגע לזניחה. המבקשת אף עותרת לצו שיצהיר כי תביעת המשיבה התיישנה.

המשיבה מצידה מדגישה כי סיבת היעדר הפעילות נעוצה במצבו הבריאותי של המצהיר מטעמה, שלאחר האירוע הלבבי בשנת 2009 חלה בשנת 2015 במחלת הסרטן, ומציינת כי התנהלה תכתובת בין בא כוחה הקודם (עו"ד גולדפרב) לבין הבורר לצורך חידוש הליכי הבוררות, אלא שהבורר דרש כתב שחרור מעורך הדין שקדם לעו"ד גולדפרב. המשיבה טוענת כי בקשת המבקשת נעדרת תום לב משידעה לפחות בשנת 2011 כי המשיבה פנתה לבורר "במטרה לחדש את ההליכים והבורר הוא שנמנע מחידוש ההליכים". לטענתה, חוסר המעש אינו מצביע על ויתור מטעמה על הליך הבוררות, מה גם שהצדדים הסכימו על ניהול הבוררות "ללא הגבלת זמן".

דיון והכרעה

7. הכלל הוא ש "...לעיתים התנהלות בעל דין או בעלי דין עשויה להוביל למסקנה כי הליכי הבוררות נזנחו על ידו או על ידם או כי הסכם הבוררות פקע... זו עשויה להיות המסקנה מקום בו צד להליכים משתהה בקידום הליכי הבוררות... או מקום בו הצדדים לא עומדים במועדים שנקבעו בהסכם הבוררות או לא הפעילו את המנגנון למינוי בורר..." (רע"א 1644/10 רחין נ' זמלר, פסקה 14 והאסמכתאות שם, 07.12.2011).

ברע"א 443/03 מעדי נ' פרידמן, קבע בית המשפט המחוזי כי לאור מחדל אי הגשת סיכומים במשך 38 חודשים יש לראות את הבוררות ככזו שנזנחה. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו וקבע: "אין חולק לגבי העיקרון כי לא עומדת לתובע זכות מוקנית לקיום הליכי בוררות מקום שהוא אינו משתף פעולה עימם והתנהגותו שקולה כזניחתם. מחדל מתמשך מצידו והעדר פעולה מקום שהוא חייב בנקיטת מעשה-דיוני עשויים להיחשב זניחת הבוררות על ידו, אשר תוצאתה פקיעת הסכם הבוררות וביטול הליכי הבוררות" (ניתן ב-05.08.2003).

המסקנה, לפיה מחדל המתבטא באי הגשת סיכומים במשך 3 שנים גורר אחריו את זניחת הבוררות, אושרה גם בע"א 8873/14 עזבון המנוח חיים זילבר ז"ל נ' ארגון קניות משקי גדרות בע"מ (ניתן ב-26.11.2014).

גם ברע"א 1172/15 ביתן נ' ברכיה – מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, קבע בית המשפט המחוזי כי הבוררות נזנחה מכיוון ש:"במשך יותר מעשור קפאו הצדדים על שמריהם ויש לראות את הסכם הבוררות כהסכם שפקע בשל זניחתו".

ראו גם ה"פ 27185-09-11 מאיר אפרת השקעות ובניה בע"מ ואח' נ' ח. ש. עדי בינוי ופיתוח בע"מ ואח', שם הורה בית המשפט על פקיעת הבוררות מחמת זניחתה לאור מחדלם של המבקשים, שהשתרע על פני 3 שנים, למלא אחר הוראת הבורר להפקיד ערבות בנקאית, וכן הפ"ב (ת"א) 39315-07-15 שלמה אבניאל מ' אפרים פולק, שם הוריתי על זניחת הבוררות לאחר שתיקה במשך שבע שנים.

הנה כי כן, בהיעדר נסיבות מיוחדות, מחדל של שנים בקידום הבוררות יגרור אחריו את התוצאה הבלתי נמנעת של זניחת הבוררות, על השלכותיה.

8. נפנה ונבחן אפוא את הנסיבות הרלבנטיות לענייננו, ואלו הן:

סכסוך המקור התרחש, כאמור, בשנת 2005; הצדדים הסכימו כי המחלוקות ביניהם תתבררנה במסגרת בוררות בהסכם בוררות שנערך בשנת 2008; החלטתו הראשונה של הבורר ניתנה ביום 17.4.08; ישיבת הבוררות הראשונה התקיימה ביום 26.10.08; המועד האחרון להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה – התובעת בהליך הבוררות, לאחר מספר דחיות, היה 31.3.09; ובקשת הדחיה המוסכמת הוגשה לבורר ב-8.7.09.

מהנספחים שצורפו לכתב התשובה עולה שבחודש אוגוסט 2011 פנה לבורר בשם המשיבה עו"ד אמיר גולדפרב, והודיע לו כי המשיבה "העבירה את הטיפול בתיק הבוררות אליי", וביקש מהבורר לבדוק "האם נותרו מסמכים ו/או כתבי טענות טרם הועברו אליי כדי ששליח מטעמי יוכל לבוא לקחתם".

עוד מתברר מהצרופות כי הבורר ביקש מכתב שחרור מעורך הדין הקודם של המשיבה – גיל בר זוהר, וכי במכתבו הנוסף מיום 27.9.11 השיב עו"ד אמיר גולדפרב כי קיים סכסוך בין המשיבה לבין עו"ד בר זוהר, כי אין חובה להמצאת כתב שחרור, וחזר וביקש להמציא לו את "מלוא המסמכים, ו/או כתבי הטענות".

לתכתובת נוספת עליה מדובר בכתב התשובה, אשר התרחשה על פי הנטען בשנת 2016/2017 – אין כל תימוכין. זולת הפניה לנספח י"א להמרצת הפתיחה שאינה אלא הודעה על הגשת התצהיר מאוגוסט 2018. תשובת בא כוחה הנוכחי של המשיבה להיעדר אסמכתא לקיומה של התכתובת הנוספת הנטענת לפיה "אני לא יודע מה קרה בין עו"ד גולדפרב לבין הבורר מלבד המיילים שיש לי" – אין בה כדי לסייע.

9. גם אם נתבונן על שני המכתבים ששלח עו"ד אמיר גולדפרב לבורר בשנת 2011 בהם עתר לקבלת מסמכים כעל הודעת כוונה לחדש את הליכי הבוררות, אף שלא צוין בהם כי כך הדבר, גם אז אין בהם כדי לרפא את מחדל הזניחה.

אין מחלוקת שמאז חודש יולי 2009 ועד אוגוסט 2011 חלפו שנתיים תמימות ללא כל מעש, כשהמעש היחידי מטעם המשיבה הוא עתירה לקבלת מסמכים. גם אם נעשתה פניה כלשהי בשנת 2016 מטעם המשיבה לבורר לצורך קבלת מסמכים, הרי שחלפו 5 שנים נוספות ללא כל מעש. ואם לא די בכך, הרי שגם אם נניח שבשנת 2016 אכן נעשתה פניה כלשהי לבורר, שכאמור אין לה אסמכתא, ואם נעשתה, נעשתה ללא משלוח העתק למבקשת, הרי שחלפו שנתיים נוספות עד להגשת תצהיר עדות ראשית באוגוסט 2018 עת הוא אמור היה להיות מוגש בחודש מרץ 2009.

לא בכדי ציין הבורר בהחלטתו האחרונה, כי "אכן במשך כ-10 שנים לא ארע דבר בבוררות זו".

10. המשיבה מנסה להיוושע מהסכמת הצדדים כפי שהיא מתועדת בפרוטוקול דיוני הבוררות מיום 26.10.08 לפיה הבוררות "תוארך ללא הגבלת זמן", אלא שאין בהסכמה זו כדי לרפא זניחה הנפרשת על פני כ-10 שנים. גם ברע"א 1172/15 גד ביתן נ' ברכיה מושב עובדים צוין בתנית הבוררות כי תוקף "שטר הבירורין" יהא לזמן בלתי מוגבל", אך ביהמ"ש העליון קבע בהקשר זה, כי "אף אם הפטירו הצדדים את הבורר מניהול הבוררות בהתאם לסדרי הדין והוראות חוק הבוררות – ובכלל זה המועדים הקבועים בדין באשר למשך ניהול הבוררות – אין הם רשאים 'להחריג' את ניהול הבוררות מכללי הצדק הטבעי", ומשכך, וחרף ההיגד בדבר אי הגבלת הזמן קפיאת הבוררות על שמריה אינה אלא ביטוי לזניחת הבוררות.

11. מאז יולי 2009, ובמשך כעשור לא עשתה המשיבה דבר על מנת לקדם את הליך הבוררות. הפניה משנת 2011 בה התבקש הבורר להמציא מסמכים אינה יכולה להיחשב כצעד ממשי לקידום הבוררות באופן מעשי, אולם גם אם נרחיק לכת ונתבונן על פניה כזו כעל צעד המקדם את הליך הבוררות, הרי שגם לאחריו חזרה המשיבה לחוסר המעש.

לא ברור לי הטעם להצביע על הבורר או על המשיבה כעל אלו האחראים לזרז את המשיבה ולהפציר בה לנקוט בהליך לקידום הבוררות. אופן התנהלותה הדיונית תלוי ברצונה שלה, ומחירה בצידה.

עם כל ההבנה שיש לביהמ"ש למחלות הרקע של המצהיר מטעם המשיבה, הרי המשיבה הייתה מיוצגת ובהינתן שמדובר בחברה שהייתה פעילה, הדעת נותנת שניתן היה למצוא גורם אחר שייתן תצהיר התומך בטענותיה.

לכל פחות אמורה הייתה המשיבה לפנות למבקשת, להסביר לה את מצב העניינים ולבקש ממנה, אף מהבורר, דחיות מעת לעת, אשר מהן ניתן היה להסיק ולו בדוחק את הכוונה להמשיך בניהול ההליך. אפילו המינימום הזה לא ננקט ע"י המשיבה.

12. משמדובר, כאמור, בחוסר מעש המשתרע על פני כעשור, ביחוד עת עסקינן בהליך בוררות האמור להיות כלי להכרעה יעילה ומהירה בסכסוכים, יש ליתן את הדעת גם לאינטרסים של הצד השני הזכאי לכך שלאחר תקופה מסוימת תוסר ממנו החרב המתהפכת של הליך משפטי, אף הנטל של שמירת מסמכים ועדויות במשך תקופה כה ארוכה. אין צורך להכביר מילים בדבר הקושי לנהל בשנת 2019 דיונים יעילים בכל הנוגע לסכסוך שהתרחש בשנת 2005, קרי לפני 15 שנה. אפילו מצהיר המשיבה קבל "כי "עו"ד גולדפרב איבד לא רק הקלטות ואת התמלילים אלא את כל החומר המשפטי...".

13. לא נותר לי אלא לצטט את שנאמר בעניין ביתן נ' ברכיה לעיל:

"פרק הזמן הממושך שחלף במקרה דנן, ומבלי שנעשה כל צעד לקידום הליך הבוררות מכיוונו של מי מהצדדים, עומד בסתירה חזיתית עם מטרות הליך הבוררות שהן הכרעה יעילה ומהירה במחלוקות שבין הצדדים, תוך פגיעה בציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין לקיום הסכסוך בעניינם. קפיאת הבוררות על שמריה מסכלת את מטרת ההליך ויש בה כדי לגרום למתדיינים לעוול ולעינוי דין".

התוצאה

14. התובענה מתקבלת.

ניתן בזאת צו הקובע כי הבוררות המתנהלת בפני כב' הבורר עו"ד שורק נזנחה ע"י הצדדים, ולא ניתן עוד לחדשה.

משהצעתי למשיבה להסכים לבקשה וזו עמדה בהתנגדותה למבוקש, לא ניתן להימנע מחיובה בהוצאות.

המשיבה תישא בהוצאות ההליך בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ט, 17 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.