02 יוני 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12.9.18 אשר קבעה למר פואז שקרה ("הנפגע") נכות יציבה בשיעור 30%, מיום 15.5.17 ("ההחלטה").

רקע עובדתי

2. הנפגע יליד 1951, פועל במקצועו.

ביום 24.4.2015 החליק הנפגע ונפל. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי ("המוסד") כתאונת עבודה. הפגימות שהוכרו הן "שבר בשורש כף יד ימין בסטלואיד של הרדיוס ".

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לנפגע, ביום 28.8.2016, דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 25.7.15. בהחלטתה ניתח הפוסק הרפואי ממצאי צילום רנטגן מיום 27.4.15, היינו שלושה ימים לאחר התאונה, אשר הדגימו שינויים ניווניים קשים. הוועדה מדרג ראשון קבעה, כי "התאונה גרמה להחמרה זמנית בלבד של מצב קודם". עוד נקבע, כי אין קשר בין הניתוח שעבר הנפגע לקיבוע שורש כף יד ימין, ביום 24.7.16, ובין תאונת העבודה.

4. ביום 15.5.17 הגיש הנפגע תביעה להחמרת מצב.

5. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 26.7.17, כי לא חל שינוי במצבו של הנפגע. הנפגע הגיש ערר על החלטה זו.

6. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 13.10.17, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בפסיכיאטריה ומומחה א.א.ג. הוועדה בדקה את הנפגע, וקבעה לו נכות בשיעור 30% בגין קיבוע שורש כף יד ימין וקישיון בעמדה בינונית של שורש כף יד ימין, לפי פריט ליקוי 41(10)(ד).

טרם סיכום הדיון ביקשה הוועדה להיוועץ עם ועדה רשות לעניין הפעלת תקנה 15. הוועדה שבה והתכנסה ביום 27.3.18, ולאחר שקיבלה לעיונה את דו"ח ועדת הרשות מיום 3.7.18 סיכמה הוועדה את החלטתה ביום 12.9.18.

הוועדה קבעה לנפגע, כאמור, דרגת נכות יציבה בשיעור 30% מיום 15.5.17.

טענות הצדדים

7. לטענת המוסד, שגתה הוועדה עת קבעה שחלה החמרה במצבו של הנפגע תוך שייחסה את ההחמרה לניתוח קיבוע שורש כף יד ימין שבוצע לנפגע. לפי הטענה, הוועדה לא דנה בקשר שבין ניתוח הקיבוע ובין תאונת העבודה והתעלמה בהחלטתה משינויים ניווניים קשים בשורש כף יד ימין, תוך התעלמות מהחלטה חלוטה של ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 28.8.16.

8. לטענת הנפגע, הוועדה בדקה אותו, עיינה במסמכים ופעלה בהתאם לשיקול דעתה הרפואי, באופן שאין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה. עוד נטען, כי ועדה רפואית לעררים אינה כבולה בממצאים ובמסקנות של ועדה רפואית מדרג ראשון.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בהודעת הערעור ובתשובת הנפגע, בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

10. הלכה פסוקה היא שוועדה רפואית לעררים רשאית לקבוע את הקשר הסיבתי בין מצבו של הנפגע לבין התאונה שהוכרה ובלבד "שלעניין הקשר הסיבתי לא נקבעה כבר קביעה סופית על ידי ועדה מוסמכת לכך" (דב"ע ל/21 - 0 סטרול - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 181), שכן "אין ועדה רפואית לעררים רשאית להפוך את הקערה על פיה משנקבעה קביעה סופית עניין הקשר הסיבתי" (דב"ע ל/6 - 0 אלחטיב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 157). נוסף על כך, נקבע בפסיקה שהקביעה הקודמת בדבר הקשר הסיבתי תהיה סופית ותיעשה על פי הדין (דב"ע נה/13 -01 נאום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 561; דב"ע מה/462 -01 המוסד לביטוח לאומי - נחמד, פד"ע יט 229).

11. ערעור המוסד מכוון כנגד קביעת הוועדה שקיימת החמרה במצבו של הנפגע בעקבות ניתוח קיבוע, אשר לדעת הוועדה בוצע עקב שבר ברדיוס הדיסטאלי, שעה שהוועדה ייחסה את הקיבוע לתאונה ולטיפול בשבר לאחר התאונה. קביעות אלו של הוועדה עומדות בסתירה לקביעות הוועדה הרפואית מיום 28.8.16, אשר כאמור קבעה שאין קשר סיבתי בין הניתוח שעבר הנפגע ביום 24.7.16 ובין תאונת העבודה, וייחסה את מצבו של הנפגע לשינויים ניווניים קשים אשר הודגמו בצילום רנטגן שבוצע שלושה ימים לאחר התאונה. הנפגע לא הגיש ערר על החלטה זו, ולכן מדובר בקביעה רפואית סופית וחלוטה.

12. לו היו לנפגע טענות ביחס למסקנת הוועדה הרפואית מיום 28.8.16, אשר שללה קשר סיבתי בין תאונת העבודה ובין הניתוח לקיבוע שורש כף היד, הרי שהיה עליו לערור על החלטה זו ולהגיש ערר לוועדה רפואית לעררים. שעה שהנפגע לא הגיש ערר, הרי שהחלטת הוועדה מיום 28.8.16 היא החלטה חלוטה שאין עליה עוררין.

13. אשר על כן, משלא נתנה הוועדה דעתה לקביעות הוועדה הרפואית מיום 28.8.16, וייחסה את ההחמרה במצבו של הנפגע לניתוח הקיבוע מבלי שבחנה קיומם של שינויים ניווניים בשורש כף יד ימין, שוכנעתי שנפלה טעות משפטית בפעולתה של הוועדה. לפיכך, יש מקום לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של הנפגע לוועדה.

סוף דבר

14. עניינו של הנפגע יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 12.9.18, על מנת שתעיין בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 28.8.16, ותשקול מחדש את מסקנתה בנוגע להחמרה במצבו של הנפגע בשים לב לקביעות הוועדה הרפואית מיום 28.8.16.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

הנפגע ובא כוחו יזומנו להופיע לפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון לפניה.

15. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

16. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ט, (02 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.