17 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט כאמל אבו קאעוד - סגן נשיא

החלטה

1. לפניי בקשה לפסילת שופט שהגישו הנתבעים 2, 10 ו- 11 בצוותא (להלן: "המבקשים").
2. בתיק דנן 18 תביעות, של עובדים תושבי חוץ, אשר על פי הטענות שבכתבי התביעה, הועסקו תקופות שונות באתר למחזור פסולת באזור התעשייה עטרות, אצל הנתבעים או מי מהם האחראים ביחד ולחוד לזכויותיו הנתבעות - בעיקרן פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
3. ביום 7.2.19 הגישו המבקשים בקשה זו לפסלות שופט. לטענת המבקשים, דעתו של בית הדין "ננעלה" בסוגיות מהותיות נגד הנתבעים משנתן פסק דין במסגרת תיק אחר^[1] כנגדם (להלן: "פסק הדין"). בבקשתם טענו המבקשים כי בפסק הדין "נתגבשה דעתו של בית הדין בשאלות מהותיות הנוגעות גם לשאר התיקים", וכי יקשה עליו להכריע בתיקים שלפניו באופן שונה", ולפיכך הח"מ מנוע לכאורה מלדון בתיקים שלפניו מחשש למשוא פנים.
4. הבקשה הועברה לתשובת המשיבים. השיבו לב התובעים בלבד, שהתנגדו לבקשה.
5. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני בית הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
6. בקשה לפסילת שופט מוסדרת בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט לפיה: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מבחן זה פורש בפסיקה "כאפשרות ממשית" למשוא פנים להבדיל מ"חשש סביר" בלבד.
7. נסיבות העניין אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, והטענות הכוללניות שהועלו על ידי המבקשים, נטענו לחלל האוויר ללא כל בסיס ואף מבלי שנעשה מאמץ דל לבסס חשש למשוא פנים. עצם העובדה ששופט ישב בדין בתובענה קודמת בין בעלי הדין אינה מקימה עילה לפסלות^[2]. זהו הדין אף אילו הייתה חפיפה בין הנושאים הנדונים בתביעות^[3]. קל וחומר בענייננו, שהתובע בפסק הדין אינו נמנה על התובעים בתיקים שלפניי, המסגרת העובדתית טרם נקבעה, ובתיקים שלפניי 12 נתבעים נוספים שלא היו צד לפסק הדין. בנסיבות אלו לא קם חשש ממשי למשוא פנים. אין לי כל דעה, ודאי שלא מגובשת או "נעולה", לגבי תוצאתו של הליך זה.
8. בהעדר עילת פסלות אינני רשאי לפסול עצמי מלדון בהליך, וכפי שנקבע בפסיקה^[4]: "שופט אף אינו רשאי לפסול עצמו אלא אם יש לכך עילה בדין".
9. לפיכך, הבקשה איננה מבוססת ודינה דחיה. עם זאת ומעבר לצורך יוטעם שתנוח דעתם של המבקשים, מובן שההכרעה בתיקים שלפניי תעשה אך על בסיס טענות בעלי הדין וראיותיהם כפי שאלו יובאו בפניי במסגרת התביעות שבפניי, וללא משוא פנים כחובתי על-פי דין.
10. על כן כאמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ובשים לב כי לא היה כל יסוד להגשת הבקשה דנן, המבקשים יישאו בהוצאות ב"כ התובעים בהליך דנן בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן להגיש ערעור על החלטה זו לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה תוך עשרה ימים מהיום שבו הודע למבקשים על ההחלטה.

ניתנה היום, י' אדר ב' תשע"ט, (17 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. סע"ש 19712-07-16. ↑

2. ראו: ע"א 461/14 רוזן נ' ביטון, פסקאות 11-10 (14.1.2015); ע"א 7350/14 טי.ג'י.אי השקעות מניבות (2008) בע"מ נ' רונן (25.11.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 264 ואילך (2006). ↑

3. ראו: ע"א 2211/11 פלונית נ' פלונית, פיסקה 7 (4.7.2011); ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (21.10.2002). ↑

4. ראו: ע"א 3753/01 שינבויים נ' גרינצוויג, פיסקה 5 (27.6.2001). ↑