לפני תביעה שעניינה כניסה שלא כדין של הנתבע לנכס ששכר ממנו התובע.

אין מחלוקת כי התובע שכר עבור בתו וחתנו דירה שהינה בבעלות הנתבע. אין מחלוקת כי עם חתימת חוזה השכירות מסר התובע לנתבע 12 שיקים בגין שנת שכירות אחת. עוד אין חולק כי במועד הקבוע בחוזה ידעו הצדדים שניהם כי חוזה השכירות לא יאורך.

לטענת התובע אי חידושו של חוזה השכירות טמונה בהודעת הנתבע כי הוא אינו מעונין בהארכתו וכי הוא מבקש להקדים יציאת התובע מהדירה. התובע טען כי מוכן היה להקדים את יציאתו תמורת החזר דמי שכירות בסך 680 ₪. עם זאת , לאור העובדה כי היה מודע לצורך בביצוע עבודות שיפוץ פעוטות להשבת מצב הדירה לקדמותו טרם מסירתה לידי הנתבע, הציע לקזז מההחזר סך 150 ₪ כאשר היתרה תושב לידיו. משנענה בשלילה מסר לנתבע כי הוא לא יאפשר קבלת החזקה בדירה עד תום המועד החוקי הקבוע בחוזה. עם זאת, להפתעתו, בביקור שערך חתנו בדירה לצורף ביצוע צביעה ושיפוץ של הדירה 10 ימים טרם מועד מסירת החזקה, גילה כי הנתבע איפשר לשוכרים אחרים להיכנס לדירה ולהכניס אליה ציוד וריהוט. בכך השיג הנתבע מקרקעין בניגוד לדין.

הנתבע טוען כי כלל הסיכומים בעניין הדירה נערכו בינו לבין חתנו של התובע וכי הוא זה שאישר לו להכנס לדירה ע"מ להראותה לשוכרים עתידיים ואף הודיע לו כי הוא זה שעוזב את הדירה לכל דבר ועניין ואינו מעוניין בהארכת חוזה השכירות והוא מתיר לו לפיכך להכניס דיירים אחרים ולתפוס למעשה חזקה בדירה. לטענת הנתבע לא פעל התובע בהתאם לחוזה, לא החזיר לו את הדירה במצב בו נמסרה לו חרף העובדה כי עזב את הדירה כחודשיים טרם סיום החוזה, ולמעשה, לאור העובדה כי הנתבע צפה את הפרת החוזה מצד התובע לאור סמיכות המועדים, ביקש להקטין נזקיו ולפיכך נכנס לדירה באמצעות מפתח שנותר ברשותו, ביצע במקום עבודות צביעה ושיפוץ מחויבות המציאות והתיר לשוכר החדש לאחסן בה את הציוד לגביו ביצע העברה אשר היה בה לאפשר תחילת השכירות מיד עם סיום השכירות הקודמת.

התובע לא זימן לדיון את חתנו אשר הן לפי דבריו והן לפי דברי הנתבע היה הגורם עימו עמד הנתבע בקשר באופן רציף ואשר היה יכול לשפוך אור על נסיבות המקרה.

ס' 5 לחוזה בין הצדדים קובע כי גם במקרה של סיום מוקדם של הסכם השכירות, יחוייב השוכר בתשלום עבור מלוא תקופת השכירות.

התובע טוען למעשה כי הבהיר לנתבע כי לאור העובדה כי אינו מסכים לקיזוז ימי השכירות האחרונים בהם לא שהה השוכר בדירה, אינו מאשר לו שימוש בה. הגם שהנתבע טוען כי התנהל בעניין זה מול חתנו של התובע, הרי שעיון בנוסח החוזה מעלה כי השוכר הינו התובע ולא חתנו, אשר ע"פ נוסח החוזה הינו אך במעמד של ערב לקיום הוראותיו, והוא אף לא מפורט בשמו בחוזה זה. משכך, לא היה הנתבע רשאי לעשות בדירה שימוש טרם סיום מועד השכירות בלא קבלת רשות מפורשת (ורצוי בכתב) של התובע, עימו חתם על חוזה השכירות ובהתאם כניסתו של הנתבע לדירה אכן בוצעה שלא כדין (וראו לעניין זה תא (ת"א) 45927-02-1 נילי וינברג נ' יוסף פיצ'חדזה (פורסם בנבו, 18.1.17)).

עם זאת, טענתו הבסיסית של התובע לפיה היה על הנתבע לקזז מדמי השכירות לאור הפינוי המוקדם- אף היא אין לה על מה לסמוך לאור הוראותיו המפורשות של החוזה כמפורט לעיל.

התובע עצמו לא העיד כי ביקר בדירה ונוכח כי לא ניתן היה לבצע בה הצביעה והתיקונים ומסתמך בעניין זה על דבריו של חתנו ועל תמונות שצילם חתנו במקום, אולם כאמור, העד לא התייצב לדיון ולא ניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענותיו העובדתיות. בהתאם להוראות הפסיקה, מקום בו לא התייצב עד שהיה בדבריו כדי לחזק טענותיו של מי מהצדדים והוא לא התייצב, תשמש עובדה זו לרעתו של הצד שהיה עליו לפעול להבאתו. יפים הדברים כאשר עד זה הינו בן משפחה של אחד הצדדים אשר נמנע מהבאתו לעדות. כך גם לא ברור מדוע לא ניתן היה לבצע תיקונים קלים של החלפת ידיות או ברז, לפי הצורך, ומהם אותם ליקויים פעוטים שהתובע העריך בסך 150 ₪ וביחס אליהם ביקש לקזז סכום מאת הנתבע. שהרי גם לתובע ברור כי עלות צביעת כל הדירה עולה על סך 150 ₪. לפיכך, ויתור על חיוביו של התובע כלפי הנתבע כאשר אין וודאות כי אכן לא ניתן היה לבצע התיקונים הנדרשים ייצור מצב של עשיית עושר ולא במשפט ביחס להוצאות שנאלץ להוציא הנתבע כדי להביא את מצב הדירה לנדרש ע"מ לאפשר השכרתה.

במכתב הדרישה שצורף לכתב התביעה העריך התובע את עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב ההפרה שביצע התובע בסך 1,000 ₪, כאשר לא ניתן נימוק לשילוש סכום זה בסכום התביעה.

הנתבע מאידך לא צירף לכתב ההגנה כל קבלה או ראיה ביחס להוצאות שנאלץ להוציא לטענתו, וגם עובדה זו אני לוקחת בחשבון.

כאשר אני שוקלת את הפרת הנתבע ביחס לתובע, והפרת התובע ביחס לנתבע, אני סבורה כי חובותיהם זה כלפי זה מקזזים עצמם.

משכך, אני דוחה את התביעה וכל אחד מן הצדדים יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ט, 22 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.